אחת-עשרה דקירות, וגיבור בעל כרחו
הוא לא חושב שהוא גיבור, ולא מתחרט אפילו לרגע על העובדה שיצא מרכבו להיאבק עם מחבל חמוש בסכין. אבל שעיה הורוביץ עדיין מתאושש מאחת-עשרה דקירות שספג מהמחבל שרצח את דליה למקוס, בהחלטה של רגע לעצור את מכוניתו, להילחם ברוצח ולהכניעו
הוא לא חושב שהוא גיבור, ולא מתחרט אפילו לרגע על העובדה שיצא מרכבו להיאבק עם מחבל חמוש בסכין, מאבק שכמעט ועלה לו בחייו. אבל שעיה הורוביץ הוא גיבור: פיגוע הדקירה בצומת אלון שבות, שבו איבדה דליה למקוס ז"ל את חייה – יכול היה להיגמר בתוצאות קשות יותר, אלמלא החליט לעצור את מכוניתו, להילחם ברוצח ולהכניעו.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הורוביץ, תושב בת עין, שוחרר לאחרונה מבית החולים, והוא עדיין מתאושש מאחת-עשרה דקירות שספג מהמחבל. "פתחתי את חלון המכונית ושאלתי 'מה קורה?'" הוא משחזר ל-ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית". לדבריו, לקח לו זמן לזהות כי מדובר במחבל – עד שהלה שלף את הסכין. "היה לי אקדח, דרכתי אותו ויריתי בו", הוא מגולל את מהלך האירוע. "הוא עף מדלת המכונית שלי. בשלב הזה היה לי מעצור באקדח. המחבל קם, והכיתי בו עם האקדח באזור הפנים.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- היסטוריה: "מותר לאישה לפסוק הלכה"
- אצלנו בכפר טודרא: היהודים האבודים של מרוקו
- דראג בכותל? אין כניסה לעזרת הנשים
"היבטתי סביבי, ראיתי המוני אנשים, מכוניות נוסעות, אבל הייתי לבד במערכה. אני והמחבל, לבד. החלטתי לנסות לזרוק אותו למטה, מעבר לטרסה בעומק כשלושה מטרים. הוא היה בחור גדול, ואני דוחף אותו למטה, והוא תוך כדי דוקר אותי. הוא עסוק בלדקור אותי, ואני עסוק בלזרוק אותו. בשנייה האחרונה הוא אחז בחולצה שלי, ומשך אותי אחריו.
"יכולתי להישאר בעבודה עוד קצת, או להיות באתר אחר. יכולתי לעבור חמש דקות אחרי, או חמש דקות לפני. זה כל כך מדויק". הורוביץ עם בנותיו(צילום: אורות)
"בשלב הזה, הוא התרומם לפניי. הוא בא לשחוט אותי. זאת אומרת, לדקור אותי בצוואר. הצלחתי להסיט אותו מעט, והוא דקר אותי בלחי. תפסתי את הסכין בלהב, עם היד ככה חזק, ואז אני דוקר אותו בצוואר והוא מוציא, אני דוקר והוא מוציא, ותוך כדי המאבק אני שומע יריות באוויר וצעקה: 'מי המחבל?'
"אני עם סכין ביד, זקן פרוע ובגדי עבודה... הבנתי שאני 'המחבל', ואז צעקתי בכל יכולתי: אני יהודי! המחבל לובש מעיל שחור! אל תירה בי! והוא פשוט ירה בו, ממש... כאילו דרכי".
בהסתכלות לאחור, על השתלשלות העניינים במהלך האירוע, מאמין הורוביץ כי ההשגחה הפרטית כיוונה את הדברים, על להצלתו. "זה שהייתי במקום הזה, בזמן הזה. הרי יכולתי להישאר בעבודה עוד קצת, או להיות באתר אחר. יכולתי לעבור חמש דקות אחרי, או חמש דקות לפני. זה כל כך מדויק, להיות ברגע הנכון ובזמן הנכון... זה מלמעלה".
לפנייה לכתב/ת 
"חשבו שאני המחבל". שעיה הורוביץ
צילום: אורות
מומלצים
