צרות בצרורות / "קטן וקולע" על בלאט והקאבס
הסגל לא מאוזן, הכוכבים לא תורמים מספיק, הביקורות משפיעות והיכולת לא משתפרת. כל הסיבות שהביאו את קליבלנד והמאמן הישראלי לעמדת השפל של הקבוצה המאכזבת בליגה
עד אתמול לפנות בוקר, פילדלפיה הייתה הקבוצה בעלת המאזן הגרוע בליגה. עד אתמול לפנות בוקר, הסיקסרס עברו את החודשים הראשונים של עונת ה־NBA בלי ניצחון ביתי. ואז הגיעה קליבלנד.
הקבוצה של דייויד בלאט ספגה את אחד מהפסדיה המביכים ביותר העונה, 95:92 מול קבוצה שהשאיפה המרכזית שלה היא השגת הבחירה הראשונה בדראפט, ואחרי שהקאבס כבר הובילו ב־17 נקודות.
לברון ג'יימס וקיירי אירווינג הפצועים צפו במשחק מהצד, ודיון ווייטרס נשאר מחוץ לסגל בגלל שהיה על סף מעבר לאוקלהומה סיטי בטרייד עליו
נרחיב בהמשך (שהגיע אחרי שהתעמת עם בלאט בנוגע לתפקידו בקבוצה) - ועדיין זה היה רגע השפל בעונה מלאה משחקים רעים של קבוצה שסומנה כמועמדת לאליפות וחוטפת ביקורות קשות מכל עבר.
עוד לא עברנו אפילו חצי מלוח המשחקים, אבל לאיש אין ספק שדייויד בלאט בבעיה רצינית. לזכותו ייאמר שב־35 המשחקים הראשונים שלו כמאמן ב־NBA, כמעט כל דבר שיכול היה להשתבש, אכן השתבש. לחובתו ייאמר שמהמשחק הראשון ועד מספר 35, קליבלנד לא הראתה התקדמות.
צרה מספר 1: הסגל
תקרת השכר הופכת קבוצות גלאקטיקוס לחרב פיפיות. מצד אחד, החיבור בין לברון ג'יימס, קיירי אירווינג וקווין לאב מדהים על הנייר, אבל כפי שקרה ללברון במיאמי, כשהתחבר עם דוויין ווייד וכריס בוש, הבעיה היא שהטריו הזה בא על חשבון העומק. במיאמי הסתדרו בזכות החתמת ותיקים רעבים וניצול מקסימלי של האיכות שכבר הייתה בקבוצה. בלאט מצא מעט מאוד חומר קיים לעבוד איתו בקליבלנד.
גם עניין הוותיקים לא הצליח. שון מריון מאכזב, לג'יימס ג'ונס יש מגבלות, ומייק מילר, צלף שלשות עצום, זקוק לתרגילים ולהתקפה מסודרת שיסייעו לו, ולא
מקבל את זה. הדברים הידרדרו עוד יותר כאשר אנדרסון ורז'או קרע את גיד האכילס ב־23 בדצמבר וגמר את העונה. בלי הסנטר הפותח, הקאבס נותרו עם שני גבוהים רלוונטיים בסגל: לאב וטריסטן תומפסון.
לבלאט כבר לא נשאר את מי לשלוף אחרי מכת הפציעות הנוכחית. גם כך, הקבוצה מדורגת אחרונה בליגה בתרומה מהספסל, ואותם שחקנים שלא מביאים תפוקה כמחליפים – כמו מת'יו דלאבדובה - משחקים בלית ברירה בחמישייה בזמן האחרון. את התוצאות אפשר לראות.
כל זה הוביל לטרייד שנערך אתמול. קליבלנד קיבלה מהניקס את ג'יי־אר סמית' ואימאן שאמפרט, שלחה את דיון ווייטרס לאוקלהומה סיטי, והניקס קלטו שחקני שוליים משתי הקבוצות. שאמפרט (ברגע שיחלים, כי כמובן, גם הוא פצוע) יוסיף לבלאט קשיחות בהגנה. סמית' יביא מצרכים דרושים – עומק ויכולת לייצר לעצמו מצבים, לצד חברות קרובה של שנים עם לברון.
בקיץ קליבלנד ויתרה על הבחירה הראשונה בדראפט, אנדרו וויגינס, כדי לקבל את לאב. כעת גם דיון ווייטרס הצעיר מצא את עצמו בחוץ (חיזוק נהדר, אגב, לאוקלהומה סיטי). כריס היינס כתב ב"קליבלנד.קום" את המסקנה המתבקשת – הקאבס לחוצים על הצלחה מיידית ולא על בניית קבוצה לעתיד: "הקבוצה בגישה של 'לנצח, ועכשיו'".
צרה מספר 2: הכוכבים
כל מה שאפשר ללמוד על היחסים בין בלאט ללברון הוא ברמיזות. תנועות, הבעות פנים, קריאה בין השורות בציטוטים. ב"ספורטס אילוסטרייטד" אפילו הציגו סדרת תמונות שמוכיחה כביכול את הריחוק ביניהם. כל קביעה מוחלטת בנושא תהיה חסרת ביסוס, אבל ברור שהמצב רחוק משלמות.
עיתונאי מקומי אמר אתמול ל"ידיעות אחרונות": "הביאו אותו לאמן קבוצה מסוימת, ואז הכל השתנה כשלברון חתם. לברון הוא המפתח להכל. אם ירצה את בלאט ויקבל את השיטה שלו, המאמן ימשיך. אם לא, הוא יעזוב".
בעיה רצינית יותר היא אירווינג ולאב, שלא התרגלו למעמדם החדש. כשלברון על המגרש, לאירווינג קשה לא להיות האיש המרכזי בהתקפה כפי שהתרגל להיות. כשלברון בחוץ, אירווינג גורר לעתים את המשחק לשכונתיות.
בלאט דיבר בתחילת העונה על מתן דגש לשילוב לאב בהתקפה, אבל אחרי שנים של דומיננטיות במינסוטה, הפורוורד הולך לאיבוד בקליבלנד. שני המשחקים היעילים ביותר שלו העונה היו שני האחרונים, בהם שני הכוכבים האחרים לא היו בתמונה. בינתיים, השילוב שלו בקבוצה הוא כישלון – שלא לדבר על העובדה שלאב מהווה חור בהגנה.
צרה מספר 3: הביקורת
בשבוע שעבר, כשפרצו הדיווחים על משבר התקשורת בין בלאט לשחקנים, אפשר היה לראות את השפעת החודשים האחרונים על המאמן. כשהוא הכחיש את הדברים מול המיקרופון, הוא נראה שבור ורדוף. הוא אמר שהיחס כלפיו לא הוגן, ונראה פגוע אישית.
רואים את זה בשפת הגוף שלו במשחקים ואחריהם. הפנים שלו קודרות, הראש באדמה. זו לא רק העובדה שהוא מתקשה למצוא פתרונות מקצועיים, אלא שנראה שהוא נתן לכל הביקורות נגדו להשפיע עליו.
מעבר לעיתונים ולאתרים הגדולים, בלאט מתמודד בכל יום עם בלוגרים וכותבי טורים שטוענים שימיו ספורים, שלברון הוא הבוס שלו. הג'נרל־מנג'ר, דייויד גריפין, הבהיר לפני מספר ימים: "אין אמת בשמועות. בלאט הוא המאמן שלנו, ויישאר המאמן". אבל גיבוי מההנהלה, ממש כמו בישראל, יכול לפעמים להעיד על דברים לא טובים.
ישנם רבים שעדיין חושבים שבלאט זקוק לזמן, כמו דייב מקמנמין מ־ESPN שטען כי "אי־אפשר לשפוט עדיין את הישראלי". אבל הביקורתיים עדיין מנצחים. אין העונה מאמן בליגה שמדברים עליו יותר, שמנתחים כל פעולה וכל מהלך שלו לעומק כמו בלאט. גם איש מקצוע מנוסה יותר בליגה היה מתקשה לעמוד בזה.
צרה מספר 4: היכולת
וכל זה לא אומר שבלאט לא הרוויח את הביקורת הזו. יש לקליבלנד בעיות בכל פינה במגרש, וכאמור, השיפור לא נראה באופק. לברון, השחקן היחיד
שיודע באמת לנהל משחק בקבוצה, מתוסכל מאוד מכך שהכדורסל לא מסודר. בלאט לא הצליח להכניס שיטה ברורה עד כה.
זה נכון גם בצד ההגנתי. קליבלנד סופגת במהירות ובקלות, כמעט לא מצליחה להשלים רבעים חזקים של עצירות הגנתיות. וזה מוביל לדבר אחר שבלאט לא מצליח לשפר - הנפילות המנטליות. השחקנים שלו נכנסים למרה שחורה כשלא הולך, וזה עולה להם בתבוסות.
הם לא מצליחים להתעלות במצבי משבר, להתגבר על קשיים. זו תכונה קטסטרופלית עבור קבוצה שחושבת על הפלייאוף.35 משחקים עברו. רק 35. אבל לבלאט אין יותר זמן ללמוד ולהסתגל. הציפייה היא לשיפור קיצוני ומיידי. אם כל הצרות שפירטנו יימשכו, קשה יהיה לישראלי לשרוד.
לפנייה לכתב/ת 
