אז ועכשיו: 8 המהפכים העירוניים של העולם
תל אביב הייתה שכונה ירוקה ומטופחת, דובאי היתה מדבר צחיח ושומם, ברלין הופרדה לשני חלקים על ידי חומה ודטרויט הפכה ממרכז עשיר של תעשיית הרכב לעיר נטושה בפשיטת רגל. קיבצנו 8 מקומות בעולם שהזמן השאיר בהם חותם
"היה היו כאן פעם שיקמים", מספר השיר על תל אביב. אבל מאז, כמעט ואין שיקמים, פה ושם ריאות ירוקות בין גורדי שחקים והעיר הלבנה הפכה מקטנה וחמימה למטרופולין הגדול. צמיחה אורבנית היא תהליך שעוברת כמעט כל עיר במרוצת השנים ומשנה את פניה. ידעתם למשל שדובאי היתה פעם מדבר גדול ושומם? ושבניו יורק אפשר היה לראות את השמיים ללא כל הפרעה? בואו איתנו למסע בזמן, כדי לבדוק איך הכל נראה אז - ועכשיו.
תל אביב, ישראל
מייסדי העיר העברית הראשונה לא תיארו לעצמם שמשכונה מטופחת אחת - "עיר גנים" - ובה בתים צמודי קרקע מוקפים גינות פרחוניות, רחובות סלולים והרבה ירוק - יקום לו מרכז הכלכלה, התרבות, התקשורת והמסחר של ישראל, ומפינה ירוקה תהפוך תל אביב לבועה של 24 שעות ביממה, כשירוק הוא לא ממש המאפיין העיקרי שלה.
ואכן, החל מ-1906 במהלכה התכנסה קבוצת יהודים אכפתיים במטרה לבנות עיר עברית חדשה בישראל, דרך שנת 1934 בה זכתה למעמד של עיר על ידי הבריטים ועד ימינו אנו - תל אביב התפתחה בצעדי ענק, אוכלוסייתה גדלה, הבנייה בה צמחה לגובה והיא אף זכתה להיכנס לרשימת האתרים לשימור של ארגון אונסק"ו ב-2003.
הבתים הנמוכים וגינות הירק המטופחות של מייסדי העיר פינו את מקומם בתחילת שנות ה-60 לטובת רבי קומות שנבנו בלב העיר, כשבראשם "מגדל שלום" שבמשך 30 שנה החזיק בתואר המכובד כבניין הגבוה בישראל.
גם כיום תל אביב ממשיכה להתפתח בקצב אדיר, כמעט ללא תחרות. וגם עוד מאה שנה, ככל הנראה, תהיה זו הבירה התרבותית והכלכלית של המדינה.
דובאי, איחוד האמירויות
בדומה לתל אביב, גם מייסדי דובאי היו כנראה מופתעים למדי אם היו מודעים להתפתחותה האדירה של הנסיכות הקטנה השוכנת לחופי המפרץ הפרסי. ראשיתה של דובאי בתחילת המאה ה-18, עת הגיעו לאזור המפרץ הפרסי שבט בני יאס והתמקמו בו.
הם הקימו במקום כפר דייגים קטן, ומקור פרנסתם העיקרי היה, כמה לא מפתיע - דייג ושליית פנינים. אבל בחיים לפעמים צריך יותר מזל משכל, וזהו בדיוק סיפורם של בני יאס שהתיישבו, בתמימות או שלא בתמימות, במקום הכי מוצלח שיכלו לבחור לעצמם - קרוב מספיק לנתיבי המסחר להודו, והפכו את כפר הדייגים הקטן למרכז עסקי המשרת את כל סוחרי האזור.
שנים לאחר מכן, ב-1966, התגלו באזור מאגרי נפט עצומים שסללו את דרכה של דובאי להצלחה: זרם של עובדים זרים החל לפקוד את המקום, הוקם בה הנמל הגדול בעולם ודובאי הוכרזה כאזור סחר חופשי. אך הפריחה האמיתית שהכניסה את העיר לרשימת המקומות העשירים בעולם התרחשה בשנות ה-90, אז גילו אותה משקיעי העולם והיא הפכה למרכז פיננסי חשוב במיוחד.
וכך, מכפר דייגים קטן, הפכה דובאי למעצמת תיירות בינלאומית שהכל בה הכי גדול, הכי מרהיב ופשוט - הכי. שדה התעופה הבינלאומי שלה עצום הממדים נחשב לשני בעולם מבחינת היקפי הפעילות שבו. התיירים העוברים בשעריו זוכים לחוויה מרשימה במיוחד הכוללת בין היתר את Downtown Dubai, או כפי שהוא מכונה בפי המקומיים - "המייל הרבוע היקר בעולם", שעלותו הסתכמה בלא פחות מ-32 מיליארדי דולרים וניתן למצוא בו משרדים ודירות מפוארות, מסעדות יוקרה וגם תצפית מעוררת השראה מהקומה ה-124 של בית המלון של ארמאני ששוכן במקום.
אטרקציה נוספת במקום מופיעה בדמותו של Palm Islands, אי מלאכותי שנבנה בצורת דקל ענק, כאשר גזעו מהווה את ציר הגישה למקום עליו בנויים בנייני מגורים רבי-קומות, ועל ענפיו בנויות וילות מגורים. מרשים למדי, אין ספק.
ברלין, גרמניה
בשנים האחרונות הפכה ברלין לאחת הערים הפופלריות לתיירים מכל העולם, ובכלל זה גם ישראל. העיר בעלת ההיסטוריה הסבוכה הצליחה להתגבר על מכשולי העבר, ולצד אתרים מתחילת המאה ה-20 היא מציעה גם מגוון של מסעדות, מסיבות, מוזיאונים, פארקים ושפע תרבותי רחב שמרתק גם את מי שאינם חובבי היסטוריה ותרבות.
אופייה המחתרתי של העיר התמתן מעט, ואם בעבר ניתן היה למצוא בה בניינים נטושים רבים, אזי שהיום הפכו אלה למועדונים וגלריות אמנות. כך גם המאפיות העממיות שקישטו את רחובות העיר, שהפכו לבתי קפה מודרניים עם נגיעות אמנותיות שלא מותירות מקום של ספק לכך שברלין היא עיר משתנה, שלמרות נסיונות עבר של עיתונים בינלאומיים שונים להספידה - היא מפתיעה בכל פעם מחדש.
כאמור, לצד הבנייה החדשה והמודרנית, משמרת העיר את האתרים ההיסטוריים שבשטחה. כך למשל, פיסת אדריכלות שמזכירה את העבר הקשה של העיר היא חומת ברלין, שהוקמה בשנת 1961 ופיצלה את גרמניה לשני חלקים - מערב ומזרח. החומה נפלה ב-1989 כמחאה כנגד השלטון הקומוניסטי ששלט במזרח. המהלך הסתיים כשנה לאחר מכן באיחודם של שני חלקי העיר.
כיום נותרו שרידים מעטים לחומה, והם מפוזרים בחלקים שונים בעיר ומהווים זיכרון חי של העבר. הקטע הארוך ביותר של החומה מתפרש על 1.3 ק"מ וממוקם במרכז העיר. מידותיו הרחבות הפכו אותו למושא מועדף על אמנים מרחבי העולם, המאיירים אותו בכתובות גרפיטי כמסר של שלום.
קטע נוסף של החומה שוכן בכיכר פוטסדאם שממוקמת גם היא במרכז ברלין, ומאופיינת בעיקר באדריכלות עכשווית לצד לוחות האבן של החומה, המדגישים את הפערים בין המודרניות של העיר לבין עברה הקשה עמו היא מתמודדת.
בנגקוק, תאילנד
השווקים הצבעוניים, העושר הקולינרי, המועדונים השווים והמגוון התרבותי העצום הקיים בבנגקוק הופכים אותה לאבן שואבת לתיירים. אין מי שביקר בתאילנד ורגלו לא דרכה, לפחות פעם אחת, בסמטאות העיר הססגוניות. אבל הרבה לפני שהיתה לעיר שופינג מבוקשת, בנגקוק שימשה כביתם של סוחרים מחבל הודו-סין שהגיעו למקום במאה הראשונה לספירה. מאוחר יותר הגיעו למקום בני תרבות ה"מון" (מקורם במיאנמר), אשר הביאו עמם את הבודהיזם השולט באזור עד היום.
בנגקוק, השוכנת על הגדה המזרחית של הנהר צ'או פראיה (Chao Phraya), נוסדה על ידי הגנרל צ'או פיה צ'אקרי, שבשנת 1782 הפך למלך ראמה הראשון, ונבחרה על ידו לעיר הבירה של תאילנד. היא נבנתה כעיר מפוארת עם חומות, ארמונות ומקדשים, והפכה באופן רשמי לבירת הממלכה האקזוטית ולמקום מושבו של בית המלוכה.
את ההתפתחות האמיתית שלה היא רשמה במהלך המאה ה-19, אז פתחה שעריה למדינות המערב. מסיונרים וסוחרים מארצות אירופה וצפון אמריקה החלו לפקוד אותה בתדירות רבה וגרמו להאצה בהתפתחותה, עד שבתחילת המאה ה-20 בנגקוק גדלה בקצב מסחרר; תשתית הכבישים החדשה אפשרה תנועה מכוניות בעיר, ושטחים חקלאיים רבים הפכו לאזורי מגורים.
במהלך שנות ה-80 הפכה בנגקוק לעיר של תעשייה זעירה וטכנולוגיה, ולמרכז כלכלי חשוב. החלו להיבנות בה גורדי שחקים, שודרגה התחבורה הציבורית בעיר ואף נחנכה בה רכבת עירונית קלה, רכבת תחתית ואפילו רכבת עילית. ממש כמו אצלנו.
שנגחאי, סין
בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת היא כונתה "פריז של המזרח", אך כיום היא עומדת בפני עצמה ואין צורך לערוך השוואה בינה ובין ערים אחרות בעולם. שנגחאי עצומת המימדים, מסמלת שילוב מוצלח במיוחד בין תרבות סין לתרבות המערבית.
במהלך השנים האחרונות העיר, שנוסדה בסוף המאה ה-19 וממוקמת על נהר חְוַאנְגפּוֹ, עוברת תהליך התפתחות מואץ ומפתיע שכמוהו כמעט ולא נראה בקרב ערים אחרות בעולם. בתחילת דרכה היתה העיר הסינית עיירת דייגים קטנה ונחשבה כפרבר של העיר העתיקה סוג'ואו.
כניסת המערב לסין ומלחמת האופיום שינו את פני הדברים, ושנגחאי הפכה ללב הכלכלי, הפוליטי והתרבותי של אזור החוף הסיני כשבשטחה פועלות לא פחות מ-25 אוניברסיטאות ותושביה נהנים משילוב אדריכלי בין הסיני המסורתי למודרני האירופי. אגב, יש גם תושבים המעדיפים להתגורר על ספינות העוגנות לאורך המזחים הרבים בעיר, וקשה שלא להתקל בהם בעת ביקור במקום.
ניו יורק, ארה"ב
יישוב הקבע הראשון באזור ניו יורק הוקם ב-1624 על ידי קבוצת מתיישבים אירופים, מרביתם הולנדים, שהתמקמו בקצהו הדרומי של האי מנהטן וכינו אותו על שם מקום מוצאם: ניו אמסטרדם. מאז ועד אותו גילוי מרעיש, ספגה העיר טלטלות רבות בדמותם של הרצח המחריד של האינדיאנים שהתגוררו במקום, מלחמות עקובות מדם ואי יציבות שלטונית שהובילה לכיבושה של העיר על ידי הבריטים מידי ההולנדים ב-1667, שאף שינו את שמה לניו יורק וקבעו כי השפה האנגלית תהיה השפה הרשמית במקום.
העיר, שהחלה לגדול, להתפתח ולשגשג הבינה שהיא מספיק חזקה להתמודד עם החיים לבדה, וב-1775 התבצרו תושבי ניו יורק במבצרים שעל הגבעות ומרדו בשלטון הבריטי שהיה במקום. בשנת 1783 גברו תושבי המקום על הבריטים, והבריחו אותם מהמקום באופן סופי. ניו יורק נבנתה מחדש, ואף נבחרה לשמש מקום מושבה של הממשלה הלאומית הראשונה. בראשית המאה ה-19 זכתה העיר לפריחה כלכלית הודות להמצאות חדשות בתחומי התעשייה והתחבורה, והנמל שבשטחה הפך למפורסם ופופולרי במיוחד.
למרות זאת, הפיתוח המואץ של העיר הביא להידרדרות סביבתית קשה במהלכה עסקים ומפעלים עזבו, ערכם של נכסים ירד והעוני וההזנחה השתלטו. מי שנשאר בשכונות שנפגעו היו בעיקר שחורים והיספאנים עניים, שהפכו לקורבנות של הצתות מכוונות, פשע, סמים,אבטלה, מפגעים סביבתיים וכנופיות פשע.
עם זאת, העתיד הוא כנראה אופטימי: העשורים האחרונים הביאו עמם תנופה מחודשת של שגשוג ופריחה, זאת, למרות התקפת הטרור הרצחנית ב-2001, שגרמה למותם של כ-3,000 בני אדם ולקריסתם של מגדלי התאומים, מסמליה הבולטים של העיר. ההלם בו היתה שרויה אמריקה בכלל וניו יורק בפרט בעקבות הפיגועים בלם אמנם מעט את התנופה, אבל בשנים האחרונות החלה העיר להתאושש ומחירי הדירות עלו, מנהטן הפכה נקייה יותר, הרכבת התחתית בטוחה יותר ושכונות שנזנחו ברבעים החיצוניים חזרו לשגשג.
דטרויט, ארה"ב
דטרויט שהוקמה בשנת 1701 על ידי הסוחר ומגלה הארצות הצרפתי אנטואן דה לה מוט קאדילק היא העיר הגדולה ביותר במדינת מישיגן שבארה"ב, ומהווה עד היום את מרכז תעשיית הרכב האמריקאית, לה היא חייבת את ימי הזוהר מהן נהנתה בשנות ה-50.
אבל, תעשיית הרכב היא לא הדבר היחיד שמייחד אותה - דטרויט היא גם העיר הגדולה ה"שחורה" ביותר בארה"ב, וגם זו שבשטחה אחוז האפרו-אמריקאים הגדול ביותר מחוץ לדרום ארצות הברית: למעלה מ-80% מתושביה.
המזל הרע של דטרויט התחיל בשנות ה-60, אז התחוללו בעיר מהומות רבות על רקע גזעי. עם או בלי קשר - בשנות ה-70 היא סבלה ממיתון קשה, ואם זה לא מספיק - בשנות ה-80 דעכה תעשיית הרכב, בין השאר כתוצאה מתחרות קשה עם יפן. מציאות זו הביאה לנהירה המונית של תושבים, בעיקר לבנים, אל מחוץ לעיר ולדעיכתה של דטרויט והפיכה לסמל הדעיכה העירונית בארה"ב בכלל.
ההגירה השלילית המסיבית הותירה שכונות שלמות ואלפי בניינים ריקים ונטושים, במקביל למנהג מפוקפק שהתפתח בעיר של הצתת בניינים נטושים בלילה שלפני ליל כל הקדושים, המכונה ליל השטן. לצד זה, מספר המועסקים בעיר ירד, הכנסותיה צנחו והיא נקלעה למצב כלכלי קשה.
כנגד האזורים השוממים, הבתים הנטושים בהם מתגוררים פולשים, ומרתפי הבניינים שהפכו לאתר מועדף לקיום קרבות כלבים - ניצבת התחנה המרכזית הנטושה של דטרויט. מדובר במבנה ייחודי ויפהפה שנחנך בשנת 1913, וכיום עומד מוזנח ונראה כמבנה רדוף רוחות המזכיר ימים רחוקים. רבות נכתב על הפוטנציאל של המקום, אך בינתיים דבר לא השתנה, ונראה כי גם לא עומד להשתנות בקרוב.
ברצלונה, ספרד
ברצלונה שבצפון-מזרח ספרד, היא העיר השנייה בגודלה במדינה - וגם בירת קָטָלונְיָה הספרדית. האולימפיאדה שהתקיימה בעיר בשנת 1992 העניקה לה תשומת לב מחודשת, והיא הפכה ליעד תיירותי מבוקש על ידי מטיילים מכל רחבי העולם. העיר היפהפיה משתרעת בין חוף הים התיכון לבין הרי הפירנאים, ומעניקה למבקרים בה אווירה ים -תיכונית מחבקת וחמה.
השילוב המוצלח שבין המזג האירופי לזה הים - תיכוני יוצר עיר תוססת ומלאת תשוקה, שלא נחה לרגע, ובהתאם - העיר נהנית מסגנונות בנייה שונים המתמזגים לשדרות רחבות, כיכרות מעוצבות ועמודי תאורה ייחודים מברזל המקשטים את רחבי העיר. אבל עיקר רישומה של העיר בא לה מאנטוניו גאודי, הארכיטקט הקטלוני, שבזכות הלהט הדתי והאסתטיקה שניחן בה, יצר בניינים בעיצוב יפהפה ומרתק.
ברצלונה. מגנט לתיירים(צילום: shutterstck)
הרבה לפני שתיירים מכל העולם פקדו את רחובות העיר הציורית, התגורר בה אחד מהשבטים האיבריים. זמן לא רב לאחר מכן הגיעו הפיניקים לאזור, ואף הצליחו לשלוט עליו עד להגעתם של הרומאים בשנת 15 לפנה"ס, אשר הפכו את העיר לחלק מהאימפריה הרומית. את שרידי העיר הרומית ניתן לראות עד היום ברובע הגותי של ברצלונה. אחר כך הגיעו המוסלמים ואז הנוצרים, והעיר הפכה לאזור חיץ שבין נצרות לאסלאם. בימי הביניים נשלטה ברצלונה על ידי השלטון הקסטיליאני במדריד, ובמאה ה-18 חטפה מכה נוספת כשנכבשה על ידי הקיסר נפוליאון.
לאחר נפילת נפוליאון, הוחזרה העיר לשלטון הספרדי, ובמאה ה-19 החל תור הזהב של העיר, שלווה ברעיונות אנרכיסטיים שונים. באופן לא מפתיע, מציאות זו הובילה למלחמת אזרחים בין תת-זרם שהתנגד לדת הקאתולית בעולם, לבין הקאתולים עצמם. כתוצאה מכך עזבו אלפים את העיר, חלקם הפכו לפליטים, וברצלונה שקעה אל תוך חשיכה של משטר עריץ שהתנגד להשכלה , ל"זרים" ולאמנות - ותמך בחינוך דתי פנאטי. רק בשנות ה-70, אז קיבלה העיר אוטונומיה, הפכה ברצלונה לאחת הערים העשירות באירופה - כלכלית ותרבותית.
