יאיר שגיא: "הצעירים בוחרים להתנתק מהכל"

צלצול הטלפון העיר את נתי מחלום והחזיר אותו למציאות המוכרת של מיטה סתורה, יובש בפה ותהיה מה רוצים ממנו בשעת בוקר מוקדמת, יחסית. השיחה מסבתו הזכירה לו שהוא צריך להגיע ללוויה של סבו, שעקבותיו נעלמו יום אחד. אבל התעלומה הגדולה יותר היא מי הבחורה ששוכבת במיטה לידו, איך היא הגיעה לשם והאם הוא יוכל לנצל אותה כדי להתמודד עם סבתו המנדנדת.

נתי הוא צלם אירועים שחי מאירוע לאירוע ומשתדל שחייו יהיו נקיים מהפתעות - צילום, פאב, חברים, עישונים וחוזר חלילה. הוא גם גיבור הספר "שחורציון"  (הוצאת כנרת זמורה-ביתן). הרגע הזה שבו הוא בוחר לקחת איתו בחורה עלומת-שם ללוויה של סבו, הוא הרגע שבו הכל משתנה.

"שחורציון", לחזור לנקודת המוצא

דנה, שמהר מאד מבינה שנתי הוא מאלה שזורמים עם החיים, פותחת בפניו דלת לעולם חדש לחלוטין, עולם של וודו, מיסיונרים, מטוסים נופלים, אנשים זרים שחיים על פי דת היהדות, ארצות רחוקות וסמלים מוזרים. והכל מתחיל בלוויה של כושי גולדמן, סבא שלו. למה כושי? שאלה טובה.

יאיר שגיא (38) מתגורר בתל אביב, למד קולנוע בביה"ס סם שפיגל לקולנוע בירושלים ומאז 2006 מצלם ויוצר סרטים תיעודיים. הוא אחד מיוצרי הסדרה התיעודית "האזרח קופטש" ששודרה בערוץ 2 ובשנת 2010 זכה בפרס הצילום של פסטיבל הקולנוע דוקאביב על הסרט "קוראים לי אחלאם", שביימה רימה עיסא.

מסע חובק עולם, הרפתקאות באפריקה ותעלומה בינלאומית - איך מגיעים לנושא כזה לספר?

"גרעין הרעיון ב'שחורציון' היה לכתוב איזו גרסה מקומית ומיוזעת שמפלרטטת עם ז'אנרים ספרותיים שאני מחבב: המותחן הקונספירטיבי, והבלש האפל. נתי, צלם החתונות הסטלן, הוא הבלש הרודף אחרי האמת שתוביל בסוף לאובדנו. דנה, העיתונאית היא הפאם פאטאל היפיפייה, והמזימה, הקונספירציה חובקת העולם שמתגלה לבסוף, נטועה בהיסטוריה ובמיתוס של ישראל ושל הציונות.

מה ההיכרות שלך עם העולם החדש שפוגש נתי - אפריקה, וודו וכל השאר?

"לצערי לא ביקרתי באפריקה. אך במהלך הכתיבה עשיתי תחקיר ארוך ומקיף. בספר משולבים פרטים, מקומות ואירועים אמיתיים רבים. לצד כל זה, הגישה שלי בכתיבה היתה שהתחקיר בא לשרת את הסיפור. לתת לו תשתית, עומק, ספציפיות. במקרים רבים בחרתי להניח לעובדות ולתת לסיפור לרוץ בכוחות עצמו".

"אני לא בטוח שנתי מיואש. הוא מין 'מורד שפוף' כזה, שדופק אצבע משולשת לעולם ובוחר לא להתערבב עם חיים שהוא לא מאמין בהם, ושנראים לו חלולים ומזויפים. 

"אני מרגיש שבמידה מסוימת הניתוק הזה הוא בחירה שמאפיינת צעירים רבים, שמרגישים שהיכולת שלהם להשפיע על סדר היום כלל לא קיימת. שהכול נסגר גבוה מעל לראשם. בחדרי ישיבות סגורים, במשרדיהם של לוביסטים, יועצי תקשורת, בעלי הון ופוליטיקאים. שהדמוקרטיה היא לא יותר מתוכנית ריאליטי משוכללת. ושהניסיון להילחם בקנאות, בכוחנות ובאלימות שנאספים כאן נידון מראש לכישלון".

עד כמה ממך יש בנתי - יחסי משפחה, זוגיות (הצורך לדעת שיש לך חצי שני מושלם איפשהו בעולם) והיחס לחיים? ומצד שני, עד כמה היית רוצה להיות נתי במובנים מסויימים?

"נתי הוא דמות בסיפור. אני מניח שיש בו משהו ממני ומאנשים אחרים שהכרתי, אבל הוא בעיקר הוא עצמו. משלב מוקדם מאוד בעבודה על הספר הוא הפך לאוטונומי ולא ממושמע לחלוטין.

"החיים שלי הרבה יותר מסודרים ומשעממים משלו, אבל לא בטוח שהייתי רוצה להתחלף אתו. בת הזוג שלי לעומת זאת קראה את הספר והתלוננה שחבל שאני לא קצת יותר נתי".

יאיר שגיא - כותב מתוך תשוקה

מה ההבדל בין כתיבת תסריטים לכתיבת פרוזה?

"תסריט בהגדרתו הוא חוליה בשרשרת. הבמאי ויתר אנשי הצוות לוקחים אותו ונותנים לו פרשנות. לכן, הכתיבה צריכה להיות הרבה יותר ברורה, בהירה ומזוקקת. בפרוזה הכתיבה היא המדיום. כל ההחלטות מתקבלות מול המחשב, בין כתלי החדר.

"עבורי היה במעבר הזה משהו משחרר. איזה חופש המצאה נטול אילוצים. כתבתי "אפריקה", והופ הגענו לאפריקה. כמובן שצריך להתאמץ מאוד כדי לברוא את אפריקה הזו, להפוך אותה לאמינה ולמעניינת, אבל המאמץ הוא יצירתי נטו. לא צריך לחשוש, או לוותר מראש, בגלל המשאבים שיידרשו כדי להטיס לשם את צוות הצילום.

"העלילה של שחורציון, מעצם היותה "בלשית", היתה מתוכננת. אחד הדברים הראשונים שידעתי היה הסוף. הפתרון לתעלומה. רק כך יכולתי להוביל לשם את נתי ואת דנה. אבל הרבה שלבים במסע, דמויות, רגעים, לא תוכננו מראש. הם נחשפו לי פתאום בשטף של הכתיבה. הפתיעו אותי!".

מה מהות הכתיבה בשבילך ולמה בעצם בחרת לכתוב?

"בחרתי לכתוב מתוך התשוקה הגדולה שלי לסיפורים. אני מאמין בסיפורים. בכוח שלהם לחולל שינוי. בעיני, יש בכל סיפור יסוד של תיקון עולם". 

אם היית יכול לנסח גב עטיפה אישי בעבור הספר שלך, איך היית כותב אותו?

"אני חושב שגב העטיפה הנוכחי, הקיים, הוא היפה והמדויק ביותר ואולי זאת ההזדמנות להודות לעורכת הספר, עלמה כהן ורדי שערכה אותו בתבונה ורגישות והיתה פשוט מעוררת השראה ולאמרי זרטל, שעיצב עטיפה מקסימה".

איך בחרת את שם הספר?

"אנסה לענות בלי ספוילרים. אני חושב שלאחר שהסיפור מסתיים והמזימה נפרמת, שם הספר, שחורציון, מחזיר את הקורא לנקודת המוצא. מסיט את המבט אל המקום שחשוב באמת".

מהו המקום שבו אתה חולם לכתוב?

"אני מניח שלכל כותב יש את הפנטזיה על מפלט מושלם עם נוף עוצר נשימה, רום סרוויס מפנק ושקט מופתי אבל יש משהו בבהילות הזאת של הכתיבה בבית או בספרייה, בידיעה שתכף יצלצל הטלפון או יסתיים הזמן ואצטרך לקום לאסוף את הילד מהגן או לרחוץ כלים, ששם אותי ב"זון". מוציא את הסיפור. עכשיו - עכשיו. כי אחר כך ייגמר".

מאיזה סופר היית שמח לשמוע דעה על כתב היד שלך?

"שני סופרים: עמוס קינן. סופר נפלא בעיני. אוירה, דיאלוגים. הסיפורים שלו בוראים עולמות מקומיים מאוד

אך עם זאת כאילו מצייתים לחוקיות אחרת, הרמטית, סודית.  הרומן שלו "את והב בסופה" הוא ספר שאני מאוד אוהב. והשני הוא מייקל שייבון. הברק, המעוף. הרבגוניות. ההומור, השליטה בפרטים. הסופר האהוב עלי".

"המשך ישיר לשאלה הקודמת: "איגוד השוטרים היידיים" של מייקל שייבון".

איזה מסר אתה רוצה להעביר לקוראים, רגע לפני שהם מתחילים בקריאה?

"שחורציון הוא ספר שנכתב במטרה מוצהרת שקוראיו ייהנו ממנו. לכו על זה".

"שחורציון", מאת יאיר שגיא. הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 286 עמ'.