צרפת טומנת את ראשה בחול

צרפת היא מדינת חופש הדעות וקבלת הזולת ללא הבדל דת וגזע. חופש הבעת הדעה מעוגן בחוק ומיושם הלכה למעשה: לפני 15 שנה, שודר לראשונה שיר ראפ הקורא: "אנחנו דופקים את צרפת... לא אכפת לנו מהרפובליקה ומחופש הדיבור, יש לשנות את החוקים ולראות בקרוב ערבים ושחורים שולטים באליזה". בשם חופש הדעה נדחתה תביעה משפטית נגד מחברי השיר.

עוד בערוץ הדעות של ynet

משפט שדה ללוחמים / אפרים לוזון

הקריקטורה שפרסם המגזין "שרלי הבדו" והטרור שהיכה (צילום: AFP)

גדלתי בפרבר של פריז ולמדתי בבית ספר צרפתי ממלכתי. העובדה שאני יהודי שאינו מסתתר לא הפריעה לי בלימודיי. הייתי מנוי לשבועון האגדי לצעירים "פילוט" שבו כיכב קאבו (Cabu), אחד הציירים הדגולים שנרצח בפיגוע השבוע בפריז. "שרלי הבדו" הוא שבועון סטירי שאינו מפחד ללעוג לכל הקיצונים, ללא הבדל דת וגזע. ב-2006 העז העיתון לפרסם קריקטורות של נביא האיסלאם מוחמד והוא משלם על כך ביוקר. לאחר שלפני שלוש שנים הבעירו את משרדי העיתון, הפעם קראו המתנקשים "נקמנו את נביאנו" ורצחו 12 איש.

נקמת דם נגד מי שלועג למוחמד קיימת מראשית האיסלאם. מוחמד עצמו יזם אותה: עצמאא בנת מראון, משוררת שכתבה שירה המבזה את הנביא, נרצחה בזמן שהניקה את התינוק שלה. נביא האיסלאם ניקה את הרוצח מכל רגשי אשמה. היהודי כעב בן אלאשרף העז לבקר את מוחמד, שאמר: "מי יפטור אותי מאיש זה, המזיק לאללה ולשליחו?" ובגרסה אחרת: "מי יתן את חייו לאללה ויחסל את האיש הזה?". שבעה מאנשיו של מוחמד לקחו על עצמם את המשימה. אחד מהם החזיק את ראשו של כעב ושניים אחרים חיסלו אותו.

וכך קובע הקוראן: "על המחרפים את אללה ושליחו תחול קללת אללה בעולם הזה ובעולם הבא". מאז ועד היום, החוק באיסלאם הוא שהלועג לנביא דינו מוות. באוקטובר 2014 נידונה למוות נוצרייה פקיסטנית שהואשמה שחירפה את מוחמד.

מביעים זעזוע אך מתעלמים משורש הבעיה(צילום: AP)

אל תטפחו ציפיות מהנשיא הולנד(צילום: רויטרס)

צרפת מסרבת בעקביות להכיר בשורשי הבעיה. באף אחד מהדיווחים של העיתונים הגדולים בצרפת מיד לאחר הטבח במשרדי "שרלי הבדו", לא הופיעו המילים איסלאם או מוסלמים, אלא רק "תוקפים" או "טרוריסטים". אין בכך כל חדש. בשנת 2005, כשעיתון בדנמרק פרסם קריקטורה של מוחמד, סירבו כמעט כל העיתונים בצרפת לפרסם את הציור. היחיד שהעז לעשות כן היה פרנס-סואר. בו ביום פוטר עורך העיתון. הפחד אוחז בכל אירופה. העיתון הדני התנצל על פגיעתו ברגשות המוסלמים ופיטר למעשה את צייר הקריקטורות. הצנזורה העצמית ממשיכה לחגוג. עד היום, בערך המוקדש לנושא בוויקיפדיה, לא ניתן לצפות בציורים.

דעת חלק ניכר של המוסלמים חופפת את דעת חוקי האיסלאם ואת דעת האיסלאמיסטים. שני שלישים מהמוסלמים באירופה חושבים שחוקי השריעה חשובים מחוקי המדינה. 40% מהמוסלמים בבריטניה רוצים שחוקי השריעה יונהגו באזורים שבהם יש רוב מוסלמי, ו-37% מהם חושבים שלגיטימי לתקוף מטרות יהודיות בבריטניה במסגרת "השכנת הצדק" במזרח התיכון. קרוב לאלף מוסלמים צרפתים יצאו להילחם בשורות "המדינה האיסלאמית" בסוריה. אחד ממנהיגי האחים המוסלמים, אל-רנושי, קבע שצרפת היא "דאר אל-איסלאם", כלומר אזור החייב להיות תחת שליטה מדינית ומשפטית של המוסלמים.

האם צרפת, ואחריה שאר מדינות המערב, תתעורר, או שימשיכו לטמון את הראש בחול? האם היא תבין שאין כאן סטייה מהאיסלאם, אלא יישום הלכה למעשה של צו מוחמד? אחד מגדולי הפילוסופים הצרפתיים, ז'אן-קלוד מילנר, כתב שהאירופי, בשאיפתו לשלום, יהיה מוכן אפילו להפוך למוסלמי. כשכ-90% מהמוסלמים הצרפתיים הצביעו לנשיא הולנד והכריעו את הבחירות לטובתו, ספק רב אם השלטון הצרפתי יתמודד בנחישות עם הבעיה, מעבר להבעת זעזוע עמוק מתקיפה טרוריסטית.

ראייה לכך ניתן לראות באי-העשיה של השלטון לאחר הרצח המזעזע של אילן חלימי ב-2006, ושל ילדי התלמוד תורה בטולוז בשנת 2012. ראייה נוספת היא קיומם של כאלף אזורי "אין חוק" בצרפת (אזורים שאליהם המשטרה לא נכנסת והנשלטים על-ידי כנופיות), רובם ככולם בשליטה איסלאמית. עוד דוגמה היא בתי הספר שבהם לא ניתן יותר ללמד את נושא השואה בשל מחאת המוסלמים. גם בהפגנות שבהן צועקים "מוות ליהודים" המשטרה עומדת מנגד ולא עושה דבר.

אלה שהבינו את המציאות הם יהודי צרפת, העוזבים את המדינה בהמוניהם: בשנת 2014 נרשמה העלייה הגדולה ביותר מצרפת לישראל.

ד"ר אפרים הררה, חוקר איסלאם ומחבר הספר "ג'יהאד, בין הלכה למעשה"

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il