אפור זה הצהוב החדש / אוחיון ורנדל פורחים
שני המצטיינים בניצחון 67:78 על הכוכב האדום בלגרד אולי לא מלהיבים - אבל מספקים את הסחורה, ובמכבי ת"א מודל 2014/15 זה מצרך נדיר. וגם: ההכנה המושלמת של הצוות המקצועי שקרעה לגזרים את תוכנית המשחק של הסרבים
למרות ההצלחה שלה בשלב הבתים, הכוכב האדום בלגרד לא שייכת לרמות האלה - לפחות לפי המשחק אמש (ה') מול מכבי ת"א. קשה להבין איך קבוצה כל כך מוגבלת התקפית, עם רכז שעושה יותר בלאגן על המגרש מאשר סדר, הצליחה לעלות בכזו קלילות לשלב הנוכחי ביורוליג.
אבל כאן מגיע קרדיט גדול למכבי ת"א, ובעיקר לצורה בה הצוות המקצועי הכין אותה לקראת המפגש מול הסרבים. עוד לפני שנזרק הג'אמפ-בול הראשון היה ברור כי כדי לנצח את המשחק, הצהובים יצטרכו להוריד את המספרים של בובאן מריאנוביץ', השחקן היעיל במפעל, ולגרום לרכז מרקוס וויליאמס לחשוב יותר על זריקה מאשר על מסירה. וזה בדיוק מה שהיה.
ב-20 הדקות הראשונות הסרבים נתנו פייט יפה, ובעיקר לא קנו את הטריק של מכבי בצבע. הבונקר ששיחקה החבורה של גודס במחצית הראשונה לא היה מבייש את הטקטיקות של ז'וזה מורינו בעונה בה זכה עם אינטר בליגת האלופות. מכבי פשוט עמדה בצבע ואפשרה לסרבים זריקות פנויות מחוץ לקשת. האורחת אומנם בלעה את הפיתיון, אבל הצליחה להימנע מלהיכנס לרשת הדייגים של גודס וגרשון עם 5 מ-11 מאחורי קשת השלוש בשני הרבעים הראשונים.
עם כל הכבוד לקליעות לשלוש, מה שהשאיר את הכוכב האדום בהתמודדות היה ריבאונד ההתקפה. 10 כאלה היו לסרבים במחצית הראשונה, וכתוצאה מכך הם גם לקחו גם יותר זריקות. זו הסיבה המרכזית בעטיה הפער עמד על ארבע נקודות בלבד בהפסקה, כשהבדלי המדד (30:48 למכבי) הראו כי מדובר בכלל על משחק של 15-20 הפרש למקומיים.
במחצית השנייה מכבי צופפה פחות, שמרה יותר חזק בריבאונד ואפילו ניצחה בקרבות מתחת לסלים (40:42 לישראלים בכדורים החוזרים). בנוסף, ההחלטה של מאמן בלגרד להוציא את מריאנוביץ' באמצע הרבע האחרון הייתה החותמת הסופית על כך שהוא ויתר על המשחק.
נטולי כריזמה אבל עושים את העבודה: אוחיון ורנדל
לאורך הקריירה שלהם, בראיין רנדל ויוגב אוחיון לא נחשבו לשחקנים מלהיבים יתר על המידה. שניהם מאוד אפורים, אבל בשורה התחתונה עושים את העבודה, ולגיא גודס ברור מה הוא יקבל מהם בכל ערב נתון - הגנה חזקה, מלחמה על כל כדור והכי חשוב: יציבות במשחק, מצרך נדיר אצל מכבי תל אביב מודל 2014/15.
אם יש משהו שלא עבד עד עכשיו אצל התל-אביבים בעונה הנוכחית, הרי שמדובר בשילוב של ג'רמי פארגו וסופוקליס שחורציאניטיס בשטף המשחק. על האיכויות של השניים אין עוררין, והם הוכיחו את עצמם לאורך הקריירה. אבל סופו עם בעיות המשקל והבריאות, ופארגו עם החלודה שהיה צריך להוריד אחרי שנתיים בהן בילה בעיקר על הספסל ולא ראה יותר מדי פרקט, פגעו מאוד בצורת המשחק של הצהובים.
המפגש אתמול מעט מרמה לגבי שניהם. הם סיימו עם מספרים יפים מאוד - פארגו סגר ערב של 12 נקודות, 6 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, אבל גם 5 איבודים, והסנטר היווני קלע שיא עונה של 15 נקודות (4 מ-10 מהשדה) ב-20 דקות. אבל גם פארגו וגם סופו היו רחוקים מלהבריק. מצד שני, הם לא פגעו בשטף. פארגו לא הכריח כמעט אף זריקה, וקלע ברגעים החשובים. והיווני החל נהדר את המשחק עם 8 נקודות ברבע הראשון, ובהמשך עשה רק דברים שהוא יודע ובעיקר לא הרס.
נקודה אחת שקצת צרמה בסיום הייתה בזמן שגודס התראיין, ונשאל שאלה לגיטימית בנוגע לרכש החדש ג'ו אלכסנדר שעדיין לא קיבל הזדמנות - למרות שמאז שהגיע מכבי כבר ערכה שלושה משחקים. "זה לא גן משחקים כאן", התעצבן המאמן. יכול להיות שהוא צודק, אבל אם לא עכשיו אז מתי? נגד ברצלונה החזקה? לפי התגובה של גודס ואי שיתופו של אלכסנדר, הייתי מהמר על כך שהפורוורד האמריקאי לא ממש היה השחקן אותו המאמן באמת רצה לקבל בפגרת היורוליג.
לפנייה לכתב/ת 
