דקאר 2015: הבטיח, ומקיים בגדול

שבוע לאחר פתיחת מירוץ השטח הקשוח והמפרך בעולם ואחרי כמעט מחצית הדרך, ניתן לומר שדקאר 2015 יסתיים כנראה כאחד המפתיעים, הדרמטיים והמרתקים. הוכחה לכל הספקנים כי המעבר מאפריקה לדרום אמריקה לא פגע ברוח המירוץ. ויש כמה שמות בולטים שמסוגלים להעיד על כך.

קרלוס סיינז - הפרישה הגדולה עד עתה

מיני או פיז'ו? טויוטה

קשה לזכור מתי כללה העשירייה המובילה לאחר חמישה ימי מירוץ, נציגות כה דלילה של נהגי יצרן רשמיים ופייבוריטים לניצחון. קחו לדוגמה את נאני רומה, מנצח המירוץ אשתקד, אשר גילה לאחר שלושה קילומטרים בלבד ביום הראשון כי שנה שלמה של הכנות הייתה לחינם. נורית לחץ השמן במיני-X נדלקה, אילצה אותו להתעכב במשך ארבע שעות עד לחילוץ על-ידי משאית סיוע, וחיסלה מעשית את סיכוייו לנצח. תפקידו מאותו רגע - רכב סיוע מהיר לחברי הקבוצה האחרים.

נאני רומה - מפייבוריט לניצחון לרכב סיוע בשלושה ק"מ בלבד

ומה על פיז'ו עם ה-2008 המיוחדת והיומרה להתמודד על הניצחון? סיריל דפרה שהחליף את כידון האופנוע בהגה מכונית, מתקשה לשמור על הקצב הנדרש בחבורת החוד. בנוסף, בקטע הדירוג החמישי סבל מבעיות מכאניות שדרדרו אותו לתחתית הטבלה. גם הנהג הבכיר בקבוצה, מר דקאר סטפן פטרהנסל, לא מרגיש עדיין בנוח בפיז'ו בעלת ההנעה האחורית, ואיבד זמן יקר בקטע הדירוג השני. בהמשך הצליח לצמצם פערים אך הוא מדורג רק תשיעי בטבלת הזמנים, עם פער של שעה ו-19 דקות מהמקום הראשון. סיכוייו לנצח או אף לסיים באחד משלושת המקומות הראשונים, נמוכים למדי.

פטרהאנסל - עד הקצה ומעבר, בדרך להציל את המירוץ

קרלוס סיינז, לשעבר אלוף העולם במירוצי ראלי, הצליח לשמור על מיקום גבוה בתחילת הדרך, אך צנח  לתחתית הדירוג לאחר כשל במגדש הטורבו ביום הרביעי. הספרדי ניסה לקצץ חלק מהזמן שהפסיד ביום החמישי, אך התהפך כ-20 ק"מ מקו הסיום ופרש לחלוטין מהמירוץ. רובי גורדון שהצהיר כי הפעם הוא מגיע כדי לנצח, גילה כבר ביום השני כי מערכת הבלמים המתוחכמת  ברכב המירוץ שבנה,אינה עומדת בעומס, איבד זמן רב בניסיון התיקון וצנח למקום ה-32.

גורדון - מי צריך ברקסים באוויר?

אז מי בכל זאת בעשירייה הראשונה? בעיקר קבוצות פרטיות דלות (יחסית) תקציב. למשל יזיד אל-רג'י, נהג ראלי סעודי המתחרה בדקאר לראשונה בחייו עם טויוטה היילקס., ומוצא עצמו במקום השלישי בפיגור "סביר" של 20 דקות וחצי. לפניו בטבלה ממוקמים בכל זאת שני שועלי קרבות ותיקים וממומנים היטב , שניהם מנצחי דקאר בעבר - ג'ינל דה-וויליה ונאסר אל עטייה. הראשון מריץ טויוטה היילקס מהירה מאד, ומצליח לשמור על המקום השני תוך שהוא נוהג בקצב דומה לזה של המיני בידיו של אל עטייה. הפער בין השניים כמעט זניח במונחי דקאר, בעיקר בשלב זה של המירוץ: 10 דקות וחצי.

אל עטייה, בדרך לניצחון נוסף

צריך רק לקחת בחשבון כי למרות התהפוכות, תמהיל הקבוצות  בעשירייה הראשונה מציג חמש מיני, ארבע טויוטה ופיז'ו אחת. בכל זאת, הגדולים .

על שניים

בין הרוכבים על שניים מוביל בינתיים חואן ברדה מקבוצת הונדה, שנראה כי למד לקח בשנה שעברה ומפגין הפעם קור רוח, ניסיון ושיקול דעת. כך למשל החליט בקטע החמישי אליו זינק ראשון, לאפשר למארק קומה לעקוף ולהשתמש בו כ"מורה דרך". ואפרופו קומה. המנוסה והמיומן בין הרוכבים המובילים השנה פתח ברגל שמאל עם זמנים לא מרשימים, אך ניצח את הקטע החמישי וצמצם את הפער ל-10 דקות וחצי מברדה. " אני שומר על קצב טוב ומשתדל לא לעשות טעויות. יש לברדה יתרון גדול עלי, אבל מי שמכיר את הדקאר יודע שהדרך עוד ארוכה עד הסיום, והרבה דברים יכולים לקרות. זה לא נגמר עד שזה נגמר" הזכיר קומה.

ברדה - יכול להעניק להונדה ניצחון מתוק על ערימת הק.ט.מ

בעשירייה הראשונה של הרוכבים מובילה כאמור הונדה עם נציגות גם במקום השלישי וה-10, כאשר את שאר המקומות תופסים אופנועי ק.ט.מ.

משקל כבד

למרות פתיחה צולעת במקצת, קבוצת קמאז החזיקה בשלושת המקומות הראשונים עם פער של פחות משלוש דקות בין הראשון לשלישי בסיום היום הרביעי. רק בקטע החמישי פתח ניקיולייב מבערים ועבר להוביל בשמונה דקות מבן קבוצתו מרדיאב, וכמעט חצי שעה לפני קרגינוב שצנח למקום הרביעי. היחיד שמאתגר את קבוצת קמאז בשנים האחרונות, חרארד דה-רוי ההולנדי, שבר את הסרן בקטע הדירוג הרביעי וירד לתחתית הרשימה. מי שתפס את מקומו הוא אליס לופריס הצ'כי שעבר השנה לקבוצת מאן, ונדחק למקום השלישי, היחיד שאינו נוהג במשאית קמאז בחמשת המקומות הראשונים.

הקמאז המובילה - וכנראה גם זו שתנצח

סייע בהכנת הכתבה: רני דקל