חיי אדם לפני זכויות אדם. צרפת, התעוררי
הג'יהאד המתגבר והרצח בטולוז היו הכתובת על הקיר, אבל צרפת לא השכילה לבצע שינויי חקיקה שייאפשרו מעקב אחר אזרחים חשודים. גם ההיערכות להגנה על מוסדות יהודיים הייתה כושלת
היחידות ללוחמה בטרור של צרפת פעלו במיומנות, בתחכום ונראה גם שהיו מצוידות היטב לטיפול באירועים שבהם נחטפו בני ערובה. הם אספו מודיעין בשיטתיות ובשקדנות, השתמשו במצלמות במעגל סגור ובאדם שהסתתר בבית הדפוס כדי לעצב תוכנית פעולה. הם גם הניחו מראש מטעני נפץ לפריצת הדלתות בשני המקומות, מה שסייע להם להיכנס מהר כשהחליטו לפרוץ.
החלטה נבונה נוספת הייתה לבצע את הפשיטה בשני המקומות בעת ובעונה אחת כדי למנוע מצב שבו החוטפים באחד המקומות יידעו מהתקשורת או בטלפון שהתבצעה כבר פריצה במקום אחר. ולכן, דקות ספורות אחרי שהתחילה הפעולה בבית הדפוס בדמרטן אן גואל, פרצו גם כוחות משני פתחים למרכול שבמזרח פריז. לפני כן, פרסם משרד הפנים הצרפתי הודעת הטעייה שלפיה הוא מתכוון לנהל משא ומתן ארוך עם הטרוריסטים בשני האתרים והטלוויזיה הצרפתית, הפלא ופלא, הסכימה לא לשדר תמונות שהיו לה של הכוחות שמתכוננים לפרוץ. כן, יש גם דבר כזה כמו תקשורת אחראית.
התחכום, המיומנות והתרגול המוקדם השתלמו. לצערנו, מקרים של טרוריסטים המתבצרים עם בני ערובה לרוב מסתיימים עם קורבנות בנפש. הפעם רוב הנספים נרצחו בידי המפגע במרכול בפריז ולא נפגעו בפעולה. הם היו יהודים.
משרד הפנים הצרפתי רשאי אולי להתגאות בשני המבצעים שנערכו במקביל לחילוץ בני הערובה, אבל זה לא מה שבאמת חשוב. העיקר הוא לא להגיע למצבים הללו - וכאן גילו שלטונות צרפת אוזלת יד, אם לא שאננות בלתי נסלחת. הרי מעשי טרור רצחניים שבוצעו בידי מוסלמים קנאים אזרחי צרפת שחזרו מהמזרח התיכון כבר בוצעו פעמים רבות בשנים האחרונות. היה ברור גם שהג'יהאד ימשיך לזרום בקצב גובר מצרפת וממדינות אירופה האחרות אל המזרח התיכון, ומשם חזרה לצרפת ולשאר מדינות אירופה, כשהג'יהאדיסטים מאומנים, שטופי מוח וחסרי כל סבלנות וסובלנות לערכים המקודשים לדמוקרטיות המערביות.
התירוץ הצרפתי: "אמצעים מוגבלים"
זו לא התנגשות ציוויליזציות, זו אפילו לא התנגשות של דתות, אלא זה חוסר סובלנות לערכי האחר שבשמו אפשר לבצע כל פשע. בצרפת ידעו את זה כבר הרבה לפני שקמה דאעש. מוחמד מראח שרצח ארבעה יהודים בבית הספר היהודי בטולוז וחייל צרפתי היו הכתובת על הקיר. צרפת גם מעורבת, לצד ארצות הברית, בפעולות נגד האיסלאם הקיצוני במזרח התיכון ובאפריקה, וזה הפך אותה ליעד לפעולות נקם של ג'יהאדיסטים. לנוכח כל זה, צרפת הייתה צריכה לפעול מזמן כמו ארצות הברית: לבצע שינויי חקיקה שיאפשרו מעקב מכל הסוגים כולל ציתות ומעקב אלקטרוני אחרי אזרחיה, גם אם הדבר פוגע במידה מסוימת בזכויות הפרט.
זו שאלה קשה איך מאזנים בין זכות האדם להגנה ולביטחון אישי לבין זכות האדם לפרטיות ולחופש ביטוי ותנועה. נדמה לי שכיום, אפילו בצרפת או בגרמניה, כבר ברור שחייבים להציב שאלה זו במלוא חריפותה, להגיע למסקנה הנכונה שחיי אדם הם ערך עליון ואז לחוקק חוקים שיהפכו גם את הדמוקרטיות האירופיות לדמוקרטיות מתגוננות, כמו שקבע השופט אהרן ברק בשבתו כנשיא בית המשפט העליון בישראל. אילו עשו זאת הצרפתים קודם, הם לבטח היו עולים על עקבותיהם של האחים קואשי שביצעו את הטבח במגזין "שארלי הבדו".
סעיד קואשי היה בתימן וכנראה התאמן בשורות אל קאעידה שם. אחיו הגדול שריף נשפט ונכלא כשגייס מוסלמים להילחם בשורות אל קאעידה בסוריה ואף ניסה לנסוע לשם בעצמו. אבל שניהם הוסרו מרשימות המעקב של שירותי הביטחון הצרפתיים בשנתיים האחרונות. מדוע? מפני שלשירותי הביטחון הצרפתיים יש אמצעים מוגבלים ואילו האוכלוסיה של הטרוריסטים המוסלמים בפוטנציה עצומה. כך מנמקים זאת בארמון האליזה ובמשרד הפנים הצרפתי. הסבר כזה הוא למעשה הודאה באשמה, לא פחות. לא רק שהכתובת הייתה על הקיר והיה צריך לפעול על פיה ולהקצות אמצעים, אלא שהאיום כבר התממש והיה ברור לאירופים כבר ב-2013 שהופעת דאעש הופכת את הבעיה לאקוטית ודורשת טיפול מיידי.
שום מחסור במשאבים, באנשים, בציוד אלקטרוני ובחקיקה לא מצדיק סיכון לא סביר לחיי אזרחים שנשקף כתוצאה מהזנחה. פרשנים באמצעי התקשורת הצרפתים חוזרים היום בנוסחים שונים על השאלה: האם אנחנו יודעים היכן מסתתרים המפגעים הבאים? והתשובה היא לצערנו ולצערם, שלילית.
היהודים בחזית
ועדיין לא דיברנו על יהודי צרפת שנמצאים היום בקו החזית כמעט כמונו הישראלים. נשאלת השאלה האם יכלו יהודי פריז והסביבה לעשות משהו כדי למנוע את השתלטות הטרוריסט על המרכול הכשר. התשובה היא כנראה שזה היה קשה אבל אפשרי. אם למשל היו בקהילות היהודים בפריז מארגנים משמרות מאבטחים, אפילו אם הם לא חמושים, על בסיס של שכונה ורובע, אפשר היה אולי להבחין מבעוד מועד במחבל שנכנס למרכול עם רובי קלצ'ניקוב ואפוד מגן ואולי להקשות עליו בדרך כלשהי. יש מספיק צעירים יהודים מצוינים וחדורי מוטיבציה שהיו מסוגלים פיזית להתפרס באזור המועד לפורענות, אחרי שהתברר שקבוצת הטרוריסטים שביצעה את הפיגוע ב"שארלי הבדו" הצליחה לברוח ומסתובבת חמושה ושוחרת מות קדושים.
אבל האמצעי הזה ואמצעים אחרים שאולי אפשר היה לנקוט משום מה לא הוכנסו לפעולה. הוגברה ההגנה על מוסדות יהודיים כמו בתי כנסת ובתי ספר, אבל לא על כולם ובוודאי לא על בתי עסק יהודים שמצהירים על כך בשלטים מאירי עיניים. אפשר לנקוט באמצעי התגוננות. ישראל סייעה ליהודי אלג'יריה, ליהודי מרוקו וליהודי עיראק להתגונן מפני פורעים ערביים בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. גם היום זה אפשרי בהתאם למצב ומבלי לעבור על חוקי צרפת ויתר מדינות אירופה. צריך רק ליזום ובעיקר להכיר בסכנה. הג'יהאד הרצחני כבר אינו נושא לתחזיות לעתיד לבוא. הוא כבר נמצא באירופה במימדים ובמידת מסוכנות, שמצדיקים פעולה נחרצת בכל התחומים: מודיעין, חקיקה, אכיפת חוק, שפיטה וענישה.
ישראל יכולה להציע עזרה בעיקר בניסיון, בידע ובציוד אלקטרוני שיסופק לקהילות היהודיות, כולל מאמנים ומומחי אבטחה. אי אפשר היום להסתפק באמירה ליהודי צרפת - תעלו לישראל והכל יהיה בסדר. צריך לעזור להם להגן על עצמם. די צפוי שהאירועים בצרפת יתנו את הטלטלה הדרושה - לא רק ליהודים באירופה אלא גם לממשלות שיבינו כי הג'יהאד הוא גלובלי ולכן גם המלחמה בו צריכה להיות גלובלית. הסיוע שהושיטה ארצות הברית באירוע הנוכחי לממשלת צרפת סייע לה לזהות בזהירות את הטרוריסטים ולעלות על עקבותיהם. זה צריך להתבצע לא רק בארצות הברית, דרך קבע ודרך שגרה ותוך תיאום הדוק של כל הגורמים בזירה הבינלאומית.
לפנייה לכתב/ת 
