השלב הראשון ביציאה לחירות: ניהול זמן נכון

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: (שמות יב, 2)

ממש לפני צאת בני ישראל ממצרים מוסר להם אלוקים את המצווה הראשונה שיידרשו לקיים עם צאתם מהשעבוד: קביעת מועד תחילת החודש. האל נותן לישראל את הרשות לנהל את הזמן, לפיו ייקבעו השנים והמועדים.

לכתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית:

• המאבק לצדק חברתי, גרסת משה רבנו
• המלצה מהתורה: חפשו עבודה עם סיפוק
• פרשת שופטים: תלמדו מקצוע לפני החתונה
  

חוסר שליטה בזמן מוכר לנו מתופעת העבדות. במשנה תורה לרמב"ם (ספר קניין, הלכות עבדים א, ו) מסביר הרמב"ם, כי עבודת הפרך, בה עבדו בני ישראל במצרים, היתה עבודה שלא היתה לה קצבה ולא היה לה שיעור. העבדים במצרים לא יכלו לשלוט בזמן שלהם ולנהל אותו.

מתוך "12 שנים של עבדות". שילוב בין למידה, עבודה ופנאי מצריכים ניהול זמן קפדני(צילום: AP)

הירח מתחדש, וכך גם אנחנו

אולי כפועל יוצא מכך, המצווה הראשונה שמעניק אלוקים לעמו לקראת היציאה מעבדות מצרים, היא מצוות קידוש החודש, שבמהותה מעניקה את השליטה בממד הזמן (שמות יב, 2). בקידוש החודש קובע בית הדין את היום הראשון בחודש לפי עדות אנשים שראו את הירח מתחדש. בהתאם לקביעת היום הראשון של החודש נקבע הלוח העברי כולו, על פיו נחגגים חגי ישראל.

המסורת היהודית דואגת לטפח את מוסד המנוחה מהעבודה, אשר מטרתה לזכור: "כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (דברים ה, 15).

המנוחה מעבודה נועדה להרחיק אותנו מתופעת העבדות, שבה האדם הוא עבד לעבודה ואינו מסוגל לנוח ממנה. על מנת לצאת באופן אמיתי משעבוד לחירות צריך אדם להיות מסוגל לנהל את הזמן - ולא להיות משועבד אליו.

פעמים רבות אנו שומעים את הביטוי "אני לחוץ, אין לי זמן". במידה מסוימת האדם הלחוץ הוא אדם משועבד, אשר לא חי חיי חירות. ניהול זמן הוא תופעה שקיבלה אופי וגוונים חדשים במאה ה-21. בעבר נהוג היה לחלק את חיי העבודה של האדם לשלוש תקופות: תקופת הכשרה ולמידה, תקופת עבודה ותקופת פנאי, המקבילה לתקופת הפרישה.

כיום מבקשים אנשים לנהל את חייהם בשילוב של למידה, עבודה ופנאי: צעירים עובדים תוך כדי הלימודים ובתקופת עבודתם הם מבקשים לעסוק גם בפנאי והעשרה. בעת הפרישה לגמלאות, הם ממשיכים לעסוק בלמידה, התנדבות ופנאי. בכל אחת מהתקופות יש צורך לנהל את עצמנו בתוך הזמן.

הכניסה למאה ה-21 הביאה עִמה מעבָר מכלכלה מקומית, מבוססת תעשייה ושירותים - לכלכלה גלובלית מבוססת מידע. מעבָר זה גורר שינוי בחלוקת הזמן בין העבודה והבית: על מנת להשתתף בשוק הגלובלי, דורשים המעסיקים מהעובד מחויבות לשעות עבודה גמישות וארוכות יותר.

גמישוּת זו דווקא מתאימה לחלק מהעובדים, שכן היא מאפשרת להם לעסוק בפעילויות נוספות - פנאי, שהות עם המשפחה או עבודה נוספת - ולהשלים את שעות העבודה בזמן אחר.

ואולם הדרישה לשעות עבודה ארוכות וגמישות עלולה גם להוביל לתופעת התמכרות המכונה "וורקוהוליזם" - התמכרות המאופיינת בכך שהתקופה בה אנו מחליטים להשקיע יותר בעבודה, אינה חולפת ואינה מוגבלת בזמן.

כאן בפרשתנו, הרשות והזכות שניתנו לבני ישראל לנהל את הזמן עם יציאתם מעבדות לחירות, משלימות את החירות הרוחנית בנוסף לחירות הפיזית.

מרים שפיר היא יועצת קריירה ומחברת הספר "רעיון עבודה שבועי" - היבטים תעסוקתיים בפרשות השבוע