סיוט בקו 143
מהגשת תביעה נגד אגד דרך ארגון עצומה ועד ניסיון להיפגש עם שר התחבורה. מה צריך לעשות אזרח כדי לזכות לנסיעה הולמת באוטובוס?
עשרות חיילים, סטודנטים, קשישים, תלמידים ופועלי התעשייה בחולון מצטופפים בו מדי בוקר ומדי ערב בדרך למחוז חפצם. הנסיעה אורכת שעות והיא מתישה ובלתי נסבלת. ממש תחבורה ציבורית במדינת עולם שלישי. כל זה קורה בקו 143 של אגד מחולון לתל השומר שעובר דרך אוניברסיטת בר אילן.
במה שונה הסיפור שלי מסיפורו של כל אחד מכם שנוסע באוטובוס? אז זהו, הוא פשוט לא. במרוצת הזמן התרגלנו כולנו, אזרחי מדינת ישראל, לקבל על עצמנו את המצב הקיים בתחבורה הציבורית עד שנסיעה בדוחק הפכה לגיטימית ולא חריגה בנוף. אנחנו מעדיפים לעצום עיניים למשך נסיעה שלמה, לומר לעצמנו שמדובר ב"שלב חולף בחיים", שהרי בהזדמנות הראשונה שתתאפשר לנו נקנה לעצמנו רכב פרטי ונתאמץ לשכוח את האוטובוס כאילו מעולם לא היה.
עוד בערוץ הדעות של ynet
החורף רע להם / אסתי רידר-אינדורסקי
צרפת טומנת את ראשה בחול / אפרים הררה
אנחנו מראש מרימים ידיים כי אנחנו יודעים שדגי רקק שכמותנו לא יצליחו להביא לשינוי המיוחל מול מערכת מסורבלת כמו משרד התחבורה שמולה קולנו בקושי נשמע. ובכלל, תמיד יש דברים בוערים יותר: ממשלה מתפרקת ואינתיפאדה שלישית בפתח. אז מה אתה מתבכיין על אוטובוס צפוף?
אבל מה קורה אצל מי שפשוט אין לו ברירה? סטודנטים שרחוקים מלקנות לעצמם רכב פרטי, צעירים שטרם הוציאו רישיון, זקנים שכבר לא כשירים לנהיגה וכל מה שהם רוצים זה לנסוע לנכד בעיר הקרובה? מי דואג לקדם את האינטרס האישי והכול כך בסיסי של רבים להתנייד ממקום אחד לאחר בצורה ראויה שמכבדת אותם כנוסעים? למי, אם בכלל, אכפת מהם?
בשמי ובשמם החלטתי לקפוץ למים. נשבעתי שעד שאני לא זוכה לשבת באוטובוס מדי בוקר בדרך ללימודים, אני לא נח.
"זה קורה גם בלונדון"
הרשת היא זירה לא רעה למאבקים כיום, ושם התחלתי. עליתי לאוטובוס עם מצלמה, תיעדתי את הצפיפות והדוחק, ראיינתי נהגים ללא ידיעתם, שאלתי אנשים על ניסיונם בנסיעות בקו והשתמשתי בחומרים כדי להציף את הסיפור למודעות של כולם. דף הפייסבוק האישי שלי כולו הוקדש לכך, ולא עסק בשום נושא פרטי אחר מלבד המאבק. קצרה היריעה מלהכיל את כמות הפניות שיזמתי: במייל, בפייסבוק ואפילו בטלפון. הרגשתי כמו חמ"ל של איש אחד. בשבוע אחד פניתי לכל ארגון זכויות אזרח אפשרי, ארגוני תחבורה ציבורית, מערכות תקשורת בטלוויזיה וברדיו, עשרות פוליטיקאים, שירות הלקוחות של אגד, משרד התחבורה ואפילו ישראל כץ, שר התחבורה בכבודו ובעצמו.
בדיוק כשכבר התחלתי להאמין בכך שבשירות הלקוחות של אגד לא מעסיקים בכלל נציגים אלא שולחים תשובות גנריות רק לצורך השתקת המתלוננים, קיבלתי מייל מתריס שעיקרו: "נסיעה בעמידה ואף צפיפות מאפיינים כל שירות תחבורה ציבורית מהרכבת התחתית בניו יורק, דרך הטיוב בלונדון ועד שירות אוטובוסים ברומא, בפראג ובכל מטרופולין בעולם".
כאן תמו טיעוניהם של אגד, והבנתי שאם לא אפעיל את התותחים הכבדים, נראה שלנצח אצטרך לנסוע כמו סרדין בקופסה. כיוון שהבטחות צריך לקיים החלטתי להציק לשר התחבורה שטוען בדף הפייסבוק האישי שלו כי הוא "קורא את כל ההודעות באופן אישי". זמן רב לקח עד שענתה לי דנה, נציגה מהלשכה שלו, בתשובות שעסקו בעיקר בעובדה שעליה לבצע תחקירים מעמיקים בנוגע לקו, והדבר עשוי לקחת זמן רב. הגעתי למסקנה שלא קל למשוך את תשומת לבם של אגד ומשרד התחבורה, ואפילו חשיפה בטלוויזיה וברדיו לא קידמה יותר מדי את האג'נדה הזו.
ואז, סוף סוף, כחודש לאחר שיצאתי לדרך ענתה לי דוברת שר התחבורה, מעיין שריג, במטרה לתאם פגישה שנועדה להתרחש חודש שעבר. נראה שלמישהו שם נמאס שיש איזה אזרח אחד שמעז לגנוב את תשומת הלב מהסטטוסים ומהפרובוקציות של כץ, והבין שעד שלא ייענו לבקשתי להיפגש, הדבר לא ישתנה. להפתעתי, הפגישה בוטלה בערב שלפני מסיבות לא ברורות. ההבטחה לקבוע מועד חדש כמובן לא התממשה, ועקבותיהם של עוזריו של כץ נעלמו.
מגיע לנו יותר
אז מה אני רוצה מכם? שבכל פעם שנסיעה באוטובוס הופכת צפופה מדי, תזכרו דבר בסיסי אחד: אף אחד לא עושה לכם טובה. זה לא טרמפ. בדרך לעלות לאוטובוס שילמתם מחיר גבוה מאוד (בין היקרים בעולם, אגב) והמתנתם זמן רב עד שהאוטובוס יגיע. מהלך נסיעה ראוי שמכבד אתכם כנוסעים הוא באחריותה המלאה של חברת התחבורה נותנת השירות והוא תנאי אלמנטרי כדי להמשיך לנסוע. ועד אז - אל תתלבטו אם להשמיע קולכם. הרימו טלפון זועם לשירות הלקוחות, צלמו ופרסמו בדף הפייסבוק של חברת האוטובוסים, שלחו מייל מפורט למשרד התחבורה, נראה לכם טרחני? אני קורא לזה אזרחות טובה. בסופו של יום, הכוח בידינו להביא לשינוי. אם נשכיל להבין שאנחנו ראויים ליותר ושבכוחנו לשנות נצליח להגיע לשם. זכרו שזהו המאבק של כולנו.
אני מזמין את כולכם לתמוך, לקחת חלק בדף הפייסבוק שלי ולחתום על העצומה לתגבור קו 143 מחולון לתל השומר.
גל קולוג, סטודנט באוניברסיטת תל אביב, פעיל חברתי בנושא זכויות אזרח
בעקבות פרסום הטור מסר משרד התחבורה בתגובה: "הדברים שעלו תמוהים ומפתיעים. גל קולוג פנה באמצעות דף הפייסבוק של השר והציף בעיית עומסים בקו 143. בשל פנייתו, הרשות הארצית לתחבורה ציבורית הוסיפה נסיעות נוספות לקו בשעות העומס. השר כץ הציע שגל ייפגש עם גורמי המקצוע בשטח ואכן נקבעה פגישה בין גל לבין הממונה על התחבורה הציבורית באזור המרכז. שבוע לפני הפגישה ביקש גל לדחות אותה והסביר כי העומסים פחתו עקב תוספת הנסיעות וכי הפגישה תיקבע מחדש 'לאחר שילמד את התנהלות הקו'. לאחר שלל התכתבויות תואמה לפני כשבוע פגישה חדשה שתתקיים ביום חמישי הקרוב. לאורך כל הדרך קיבל גל קולוג תשובות חיוביות ואוזן קשבת. אנו סבורים שהדברים ימשיכו וישתפרו לשביעות רצונו ורצונם של יתר הנוסעים בקו".
דובר חברת אגד רון רטנר מסר בתגובה: "קו 143 מבצע נסיעה ארוכה ומקשר בין העיר חולון לבית החולים תל השומר. עיקר הביקוש לקו הוא בקטע הנסיעה שבין מרכז חולון לאזור התעשייה ולכן מענה תחבורתי נכון ומערכתי צריך להתמקד בביקוש ולא בהכרח בתגבור לא יעיל של קו, המפחית את מספר האוטובוסים הזמינים לביצוע נסיעות אחרות בחולון. מסיבה זו תוגבר קו 14 שנוסע במקטע המבוקש עד לאזור התעשייה. למרבה הצער, חלק ניכר מהנוסעים ממשיך לבחור בקו 143 מתוך הרגל ואינו משתמש בחלופה שעשויה להפוך את הנסיעה לנעימה ולמרווחת יותר. אנו מודעים לכך שעניין זה עדיין מצריך עבודה".
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
