הפרסומאי שמוכר יצירות אמנות באלפי דולרים

"באמצע חייו קם לו אדם ומתחיל ליצור באובססיביות. הוא מצלם, מעבד, מדביק, חולם והוזה, רוקם לו מארגי צבע פנטסטיים חסרי גבולות. החיים עצמם הם מרכיבי הסאגה הסוערת והמתמשכת של יצירותיו".

• לכתבות נוספות בערוץ ymedia
  

כך נכתב על גיל גורן, סמנכ"ל קריאייטיב במשרד הפרסום יהושע TBWA, כשהציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו לפני כ-10 חודשים. מאז ביסס את מקומו כאמן, והוכיח, באמצעות האמנות האחרת שלו, את הקו המשותף שבין הפרסום והאמנות: לחשוב וליצור אחרת, מחוץ לקופסה.

התחלת ליצור בגיל מתקדם. העיסוק באמנות החל כאכזבה מעולם הפרסום?

"לפני כמה שנים היתה לי, כמו להרבה אחרים, תקופה של משבר. בעקבות טרגדיה משפחתית, שהותירה בי צלקת ועוררה אותי להרבה מחשבות קיומיות, תהיתי על דרכי. זו התקופה בה התחלתי ליצור ועזבתי את עולם הפרסום. חזרתי לאחר תקופה קצרה, כי הבנתי שהעולם הזה הוא חלק ממני. לכן היום אני נמצא בשני העולמות".

עבודה של גיל גורן. "יום אחד ראיתי בבית של אספן עבודה שלי בין תומרקין לניר הוד"(צילום: אלי גרוס)

מעל 20 שנה אתה חי את עולם הפרסום. בשנים האחרונות ננגס כבודו של העולם הזה?

"לדעתי, עולם הפרסום של היום מחזיר לעצמו בצעדי ענק את כבודו האבוד. הפרסומאי כמקצוען הלך ונעלם בעקבות יצירת עוד ועוד התמחויות ותתי נישות. אבל היום שוב הלקוחות מבקשים מסוכנות הפרסום שתדע לתת להם את מכלול הכלים הדרושים ברמה הגבוהה, ופרסומאי טוב מבין בסלולר, בפרינט, בטלויזיה, ברדיו וברשתות חברתיות. המדיות משתנות ומתחדשות, הכלים מתקדמים, אבל הבסיס נשאר מקצוענות והבנת הלקוח".

ומה הקו המקביל בין שני העולמות, פרסום ואמנות?

"אצלי האמנות והקריאייטיב מתערבבים. לשרוד בעולם הפרסום זה סוג של אמנות, אבל מחוייבת גם אהבה גדולה לאמנות, ואותה יש לי. אבל אם אמנות היא היכולת להמציא את עצמך מחדש כמעט בכל יום, זה מה שזהה לפרסומאי. אני מסתכל סביבי ורואה מעט מאוד מחברי למחזורי הלימוד, שנותרו בשוק הפרסום. הם בחוץ מפני שמקצוע הקריאייטיב שוחק, תובעני והדרישות המקצועיות בו אדירות. אני לא מוכן לעשות את מה שכבר עשו, לא בפרסום ולא באמנות".

גיל גורן. "הכוכבים שלי הם הקבוצה של אנדי וורהול"(צילום: עופר חג'יוב)

ניו יורק האחרת

גורן, 51, נשוי ואב לשתי בנות, מתגורר בחיפה, הרחק מהסצינה התל אביבית שבה רוב אנשי התחום מבקשים להיות מעורים. בכל בוקר וערב הוא עולה על רכבת, שמביאה אותו למשרדו בתל אביב ומחזירה אותו לביתו. "אני יושב בישיבות צוות ובכל בוקר אומר לאנשי המחלקה, 'תביאו לי דברים שלא עשו, שלא ראיתם', אחרת זה לא מעניין אותי. במשך תקופה ארוכה ניתחתי את כל מה שנמצא בתחום האמנות ולא חולל פריצה. רמי יהושע קורא למה שכבר עשו 'צ'יפס מחומם'. גם אני לא קם בבוקר כדי לראות שוב ושוב את אותו צילום, או לקרוא את אותה כותרת".

היה לך רגע של פריצת דרך?

"רגעים של פריצת דרך אפשר לזהות בשניה. הרגע הגיע באחד ממסעותיי לניו יורק, המקום האהוב עלי. ברגע מזוקק אחד הכל התחבר לי. אני זוכר שעמדתי באמצע רחוב במנהטן, סביבי התרוצצו אלפי אנשים, מביטים למעלה אל גורדי השחקים,  שקועים בהעברת מסרים במכשירים הניידים שלהם.

"עמדתי ואמרתי לעצמי: 'מה יש לכם להסתכל למעלה אל גורדי השחקים? הרי לא תגעו בהם לעולם. העיר נמצאת כאן, בגובה הזה, מהגובה שלכם עד פני המדרכה, ואתם לא שמים לב למה שלפניכם'".

עבודה של גיל גורן. "האמנות שלי מכוונת אל החפצים השקופים שאנו עוברים לידם"(צילום: אלי גרוס)

וכך הגעת ליצירת "העצמים השקופים"?  

"האמנות שלי מכוונת את האנשים אל החפצים השקופים שאנו עוברים לידם, מעליהם, לצידם ולא שמים אליהם לב. חשוב לי שישימו אליהם לב. אז התחלתי לצלם קלוזאפים של סטיקרים, צינורות, עמודי חשמל, מדבקות, סמלים, ציורים, פחי אשפה, כרטיסי רכבת, תיבות דואר, שלטי בתים - כל מה שאנחנו חולפים לידו כאילו כלום.

"השלב הבא היה לחבר בין הטכנולוגיה הדיגיטלית החדשנית של הצילום לבין החומר החם ביותר, עץ פשוט. אני מתייחס אל לוחות העץ הקטנים כאל צבעי הפלטה של הצייר. מצאתי את הדרך להדפיס באיכות גבוהה ישירות על גבי לוחות עץ קטנטנים. וכך, התערוכה הראשונה שלי במרץ 2014 הייתה סיכום אמנותי של גיחותיי לניו יורק בין השנים 2009 ל-2013. העיר הפכה למרכז התערוכה והיצירה שלי, אך לא ניו יורק המוכרת של גורדי השחקים, אלא ניו-יורק של מטה, האחרת".

מי האמנים שמהם אתה שואב השראה?

"הזרם שאני מתחבר אליו יותר מכל באמנות המודרנית הוא הפופארט של שנות השישים במאה הקודמת. הכוכבים שלי הם הקבוצה של אנדי וורהול, ג'ספר ג'ונס, רוי ליכטנשטיין, וסר פיטר בלייק. העבודות שלי מתכתבות עם הפופארט, הקוביזם והפוטוריזם, כמו גם עם אמנות רחוב. באמצעות המרכיבים האלו אני מחבר בין הצופה ביצירה לאמנות עצמה, למסר ולמקום. אני עצמי מופתע בכל פעם מחדש מהעושר הצבעוני שנמצא באותם חפצים שקופים ואפורים".

היום אתה כבר מיוצג בגלריות בארץ ובעולם. זה יגרום לך לעזוב את עולם הפרסום?

"כשיום אחד נכנסתי לבית של אספן וראיתי עבודה שלי בין תומרקין לניר הוד, ידעתי שעשיתי משהו מאוד נכון. כשזוג אספנים הגיע אלי הביתה ורכש עבודה, בלי היכרות מוקדמת, זה החמיא. עבודות שלי נמכרות ב-4.000 ועד ל-8.000 דולר לתמונה. אני יודע שאני צועד קדימה כאמן, שהצלחתי ליצור מותג. זה לא אומר לעזוב את העבודה כפרסומאי. שני העולמות מרוויחים".