משקרים את כולם: הכישלון המתמשך של הניקס
שחקנים חלשים, מאמן עם נאומי מוטיבציה מביכים והמאזן הגרוע בליגה. ניו יורק של 2015, היא השיא בניהול שערורייתי שהפך את המועדון המפואר לאחד הכושלים במילניום. כזה שגם פיל ג'קסון, שמנסה לנקות ולהתחיל מחדש, יתקשה להציל. דירוג העוצמה מנתח את הדרך להתרסקות ומעניק מתנה לאוהדי הקבוצה המיואשים: 5 הרגעים הגדולים בתולדות הניקס
"רק תירגעו, זה כדורסל. החוקים זהים, הסל באותו גובה. הם לובשים מכנסיים בדיוק כמו שאתם לובשים. זה לא משנה מי נמצא בצד השני, תאמינו במי שאתם. שחקו את המשחק". אל תתבלבלו. זהו לא נאום העלייה למגרש של אל פאצ'ינו ב-"יום ראשון הגדול" וגם לא של רלף קליין לפני הקרב בוירטון.
זהו דרק פישר, מאמן הניו יורק ניקס, שבמהלך התבוסה ליוסטון השבוע, כשהקבוצה שלו כבר איבדה עניין במשחק, העניק לשחקניו את גיבוב הקלישאות הנדושות, כאילו נלקחו מסרט הוליוודי שמאלצי.
זה ישר הזכיר לי את איציק (שם המשפחה שמור במערכת. בכספת), המאמן שלי בקט סל ב' של מכבי רחובות. פתאום נזכרתי שגם לנו הוא אמר דברים דומים. אמנם לא הייתה לו חליפה וגם חתך הדיבור היה פחות מרשים (הייתה לו ריש מעצבנת...עזבו), אבל גם אנחנו, כמו הניקס, חטפנו בסוף כמעט 30 הפרש.
ייתכן שקצת הגזמנו עם ההשוואות (סליחה, איציק), אבל זו כנראה הדוגמא הטובה ביותר להסביר את הכישלון העצום של הניקס העונה. לא בגלל שיש כאן סיטואציה בה מאמן לא מנוסה, מדבר אל שחקנים לא מוכשרים כאילו היו ילדים קטנים, אלא מכיוון שזה התרחש במדיסון סקוור גארדן. ועל החולצות של אותם שחקנים היה רשום "KNICKS".
נסו לדמיין על אותו ספסל את פט ריילי אומר דברים זהים לפטריק יואינג, או את ג'ף ואן גאנדי מלהגג קלישאות נבובות ללארי ג'ונסון ולאטרל ספירוול. הם היו מקבלים מגבת לפרצוף וגיחוך מביך לפנים.
אפשר לנתח את רצף 15 ההפסדים, הארוך בתולדות המועדון, המאזן המביך של 35:5, שהוא הגרוע בליגה ועל השיאים השליליים שהקבוצה הזו שוברת. אבל אפשר פשוט להראות כיצד במחי פסק זמן אחד, קיבלתם את כל ההבדל בין מה שאנשים חושבים שהשם "ניקס" מסמל, לבין המציאות שלו ב-2015.
פיל "האשם-מאסטר" ג'קסון
אמיל זולא רשם פעם את מאמרו על דרייפוס "אני מאשים". פיל ג'קסון העניק השבוע את נאום ה-"אני אשם שלו".
"לא עשיתי עבודה נכונה בבחירת השחקנים", אמר הנשיא החדש לענייני כדורסל שמונה לתפקיד בקיץ. "בגללי ניתנה האשליה כאילו יש סיכוי לפלייאוף. כעת צריך לקחת אחריות ולגרום לדברים לקרות. זו אחריות שלי".
הזן מאסטר הובא למנהטן כמשיח. הוא חזר מהפרישה, אבל לא לעמדת המאמן כי אם לעמדה שקובעת הכל, סטייל פט ריילי במיאמי. והוא חזר למקום בו זכה בשתי אליפויות כשחקן, האליפויות היחידות של המועדון. גאון הכדורסל שהביא גם 11 טבעות כמאמן, מבין בתפקיד החדש שלו שכל גאון צריך לדעת לשים את הכלים הנכונים במעבדה שלו. ואת זה ג'קסון לא עשה.
טעות ראשונה: בחירת המאמן. דרק פישר פרש בקיץ ממשחק פעיל וכבר בג'וב הראשון שלו בקריירה החדשה, נחת בגארדן. מאמן חסר ניסיון שהובא רק כדי לשמש כבובה על חוט שמושך בה ג'קסון, על מנת להנחיל את שיטת המשולש המפורסמת, זו שפישר היה חלק ממנה בלייקרס, אבל פשוט לא יושבת על קבוצה חסרת כישרון כמו הניקס ונדמה כי עבר זמנה.
פישר לא מראה על הקווים את המנהיגות שהייתה לו כרכז ב-LA או כנשיא ארגון השחקנים, ההחלטות הרעות שלו באות לידי ביטוי גם במשחקים צמודים (אם יש כאלה בכלל) והאוהדים כבר זעקו בשמו "תתפטר, תתפטר".
טעות שנייה: טריידים רעים. ג'קסון העביר בקיץ את טייסון צ'נדלר לדאלאס, בתמורה לרכזים חוסה קלדרון (הניקס בינתיים מחפשים טרייד להעביר אותו ולהיפטר מהחוזה שלו) ושיין לארקין וסמואל דאלמברט. צ'נדלר היה אבטיפוס לניו יורק הישנה. הוא היה רע, חזק, קשוח ושומר מעולה בצבע.
גם הטרייד האחרון שבוצע, שלח את ג'יי אר סמית' ואימאן שאמפרט לקליבלנד. האחד השחקן השישי לשעבר של העונה והשני כישרון עם פוטנציאל לא מבוטל. בתמורה ניו יורק קיבלה את אלכס קירק ולו אמונדסון מקליבלנד, ואת לאנס תומאס מהת'אנדר. או במילים אחרות: כלום.
טעות שלישית: כרמלו, עד המוות. אין עוררין על היכולת של כרמלו אנתוני, שמתקרב לגיל 31 וסובל מפציעה טורדנית בברך. הסופרסטאר הוא אחד הכלים ההתקפיים האיכותיים של המילניום הנוכחי. אבל האם הוא שווה 129 מיליון דולר ל-5 עונות? האם ראוי שכשיהיה בן 34 רוויח כמעט 28 מיליון דולר? האם סביבו צריכה להיבנות קבוצה שחולמת על אליפות?
התשובה היא לא. הוא לא מתאים ל-DNA ההיסטורי של המועדון, הוא לא ווינר כמו חבריו לדראפט 2003 לברון ו-ווייד והוא גם לא מנהיג. הוא יותר אחד שיריב עם טימי הארדוואי ג'וניור. והניקס חתמו איתו על "ברית דמים".
למחוק את העבר אי אפשר
אבל עם כל הטעויות, לפיל ג'קסון מגיע זמן. המטרה העיקרית שלו היא "לנקות" את כל מה שהשאירו קודמיו. להתחיל מחדש. כבר עכשיו, עם סיום החוזים השערורייתיים של אמארה סטודמאייר (23.4 מיליון דולר) ואנדרה באריניאני (11.5), יחד עם השחקנים שהועברו ואלה שישוחררו – יתפנו להם בקיץ כמעט 50 מיליון דולר בחוזי שכר.
הקבוצה תתפלל לבחירה גבוהה בדראפט ואולי לקבל את הכישרון ג'האיל אוקאפור מדיוק, ינסו להביא את מארק גאסול (ולא יצליחו. הוא לא פראייר) ובעיקר לחזק את התשתית לקראת קיץ 2016, במטרה להנחית כוכב אמיתי – קווין דוראנט.
כי בסופו של דבר, את כל הבלאגן הזה לא עשה פיל ג'קסון. מדובר בכמעט 15 שנה של ניהול כושל בראשותו של ג'ים דולן וגרורותיו המנהלתיות כמו אייזאה תומאס ודוני וולש. אלה שחרטו על דגלה של הניקס חוסר סבלנות, חוזי עתק מגוכחים וטריידים כושלים.
שחקנים טובים כמו זאק ראנדולף, ג'מאל קרופורד, דייויד לי, טרבור אריזה ומאט בארנס כבר היו בניקס, אבל חמקו לה בין הידיים רק כדי לפרוח במקום אחר. במקום זה, נרשמו כמה מהפיאסקו הגדולים בתולדות חוזי השכר בספורט האמריקני.
- אלן יוסטון: ב-2004, בגיל 33 ובסיום הקריירה, הוא קיבל 17 מיליון דולר
- סטיב פרנסיס: ב-2007, הרבה אחרי שיאו, הוא זכה ל-15.6 מיליון והחזיר ב-44 משחקים.
- לארי יוז: שחקן של 12 נק' בממוצע, קיבל 12.5 מיליון.
- סטפן מארבורי: ב-2008 השכר שלו זינק ל-20 מיליון. זה הספיק לממוצע של 3.5 נק' ב-23 משחקים
- אדי קארי: שחקן של 1.7 נק' בממוצע (!!!) קיבל ב-2009 10.5 מיליון.
והרשימה נמשכת. רשימה ארוכה של החלטות רעות, שהפכו את ניו יורק לאחד המועדונים הכושלים של שנות ה-2000. זה שמאז סיום הקדנציה של ג'ף ואן גאנדי ב-2001 והפרידה מפטריק יואינג, רשם רק 4 הופעות פלייאוף וניצחון בודד בסדרה. אחד!
זה תמיד אותו הגארדן
מאז ומעולם הניקס נבנו על רוע. רוע חיובי של הגנה בלתי מתפשרת ולוחמים. כאלה שמשתטחים על הרצפה
או עפים לשורה השלישית, מתרסקים על סלבריטי ושופכים לו את הכוס, רק כדי להציל כדור. רק שבעשור האחרון, הפארקט של המדיסון סקוור גארדן קיבץ לתוכו חבורה של עשירים מפונקים. כמעט כמו אלה שמגיעים ליציעי הכבוד באולם.
והם עדיין מגיעים, הכוכבים. וזה עדיין מועדון הכדורסל עם שווי השוק היקר בעולם (1.4 מיליארד) עם הכנסות שנתיות של 287 מיליון. מקום בו תצטרכו לשלם 123 דולר בממוצע כדי לראות את "הפלא" הזה. כי זו עדיין הניקס וזה עדיין הגארדן.
ו...זהו. אין פאנץ'. גם אין מוסר השכל ובוודאי לא בשורות. העניינים עשויים אולי להשתפר תוך שנתים שלוש. בכל זאת, פיל ג'קסון. אבל מולו ניצבת הקארמה של הניקס, ג'ים דולן וגם הג'ונגל העירוני שנקרא ניו יורק. העיר בה הכל יכול לקרות – חוץ מזה שקבוצת הכדורסל שלו תהפוך לטובה.
5 הרגעים הגדולים בתולדות הניקס
רצינו לסיים את הכתבה עם נימה אופטימית. משהו שיגרום לכל אוהדי הניקס להרגיש טוב. ולא מצאנו. אז הלכנו לדבר היחידי שיכול לשמח אותם – נוסטלגיה. הנה דירוג 5 הרגעים הגדולים אי פעם בתולדות הניקס.
מקום 5 – סטארקס, מעל הבולס
המאורע: משחק מספר 2 בגמר המזרח 1993, ניו יורק מארחת את שיקגו כשהיא ביתרון 0:1. הניקס פוגשים את האיש שימרר להם את החיים עשור שלם – מייקל ג'ורדן.
הרגע: 55 שניות לסיום, ביתרון 88:91, הניקס יצאו להתקפה הכי חשובה במשחק. ג'ון סטארקס, אחת הדמויות האהובות בתולדות הקבוצה, השאיר אבק לשומר שלו בי. ג'יי ארמסטרונג, חדר לטבעת מצד ימין ועלה גבוה-גבוה כדי להטביע מעל הוראס גראנט ומייקל ג'ורדן.
הניקס ניצחו, עלו ל-0:2, אבל הפסידו בסופו של דבר 4:3 לבולס. ועדיין, הרגע הזה של סטארקס נחשב לאחת ההטבעות הגדולות אי פעם.
זה הקטן גדול יהיה
מקום 4 – יוסטון, אין לנו בעיה
המאורע: המשחק החמישי והמכריע בסדרת הסיבוב הראשון של 1999 בין מיאמי, המדורגת ראשונה ומועמדת בכירה לאליפות, לניו יורק שסיימה את העונה המקוצרת במקום השמיני במזרח.
הרגע: התקפה אחרונה במשחק. אלן יוסטון מקבל כדור על השלוש, מכדרר פעם אחת לכיוון המרכז ועולה לזריקה שנכנסת פנימה, 0.08 שנ' לסיום וקובעת 77:78. הניקס מנצחים את מיאמי ופט ריילי והופכים לקבוצה השנייה בהיסטוריה שמדיחה את המדורגת ראשונה.
את חגיגת הסל, אתם ודאי זוכרים מ-NBA ACTION
מקום 3 – 4 במכה אחת
המאורע: משחק מספר 3 בגמר המזרח של 1999, ניו יורק בשוויון 1:1 עם אינדיאנה.
הרגע: הפייסרס מובילים 88:91, אבל הכדור בידיים של הניקס, 11 שניות לסיום. לארי ג'ונסון מקבל את הכדור, סוחט עבירה וכמה רגעים לאחר מכן עולה לזריקה מהשלוש. תורת "ההמשכיות" מקבלת כאן תרגום נרחב במיוחד (כנראה הארוכה בהיסטוריה), כשהזריקה נכנסת פנימה וג'ונסון מנצח את המשחק עם קליעת עונשין מוצלחת, ונאום "אללה הוא אכבר" בסיום.
הניקס ינצחו את הסדרה 1:4, רק כדי להפסיד לסן אנטוניו בסדרת הגמר.
לארי הגדול
מקום 2 – הגאולה של יואינג
המאורע: משחק מספר 7 בגמר המזרח של 1994. 3:3 מול אינדיאנה פייסרס ורג'י מילר. המנצחת עולה לגמר מול יוסטון רוקטס.
הרגע: שוב ניו יורק ביתרון, שוב כדור בידיים של סטארקס, הפעם 27 שניות לסיום. הגארד עולה לטבעת, מחטיא ליי אפ, אבל פטריק יואינג נמצא במקום כדי לתקן ועם דאנק היסטורי, להעלות סוף סוף את הניקס לגמר.
בעונה הראשונה ללא מייקל ג'ורדן שפרש, זמנית, ניו יורק מנצלת את הפרצה ועולה לגמר. רק ששם יחכה לה האקים אולאג'ואן וסדרה אלמותית שתסתיים בהפסד כואב 4:3.
הרגע נמצא במקום השלישי ברגעים הגדולים של פטריק יואינג בקריירה
מקום 1 – הרגע הגדול בתולדות הגארדן
המאורע: משחק מספר 7 בגמר 1970, ניו יורק מארחת את ג'רי ווסט והלייקרס הגדולים, למשחק מכריע על האליפות.
הרגע: וויליס ריד, השחקן החשוב של הניקס, נפצע ולא שיחק במשחק מס' 6 והיה בספק גם להתמודדות הזו. חצי שעה לפתיחה, דידה לו האיש הגדול פנימה לאולם. הקהל יצא מגדרו. הסנטר קלע את שני הסלים הראשונים במשחק, על ווילט צ'מברליין, כשהוא סוחב רגל כל הדרך להגנה (עוד תמונה אלמותית). הוא ירד לספסל ולא חזרה. הניקס ניצחו וזכו באליפות הראשונה. אותו רגע בו ריד נכנס לאולם, נבחר למרגש בתולדות המדיסון סקוור גארדן. מקדש הספורט
המכה של הכדורסל
אוהבים NBA? לוזרים בדם? כנסו לעמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ' , או הצטרפו לעמוד "אוי דוידוביץ'"
לפנייה לכתב/ת 
