תקוות גדולות / "מחוץ לרדאר"
הם נפצעו קשה בפיגועים או בפעולות מבצעיות, אחד מהם אפילו איבד רגל מירי טילים בלבנון, וכל זה לא ימנע מהם מלהשתתף בתחרות ה"ישראמן נגב" המפרכת בסוף החודש באילת. הסיפור המדהים של קבוצת הטריאתלון של עמותת "תקוות"
ביולי 2005, מאבטח בקניון "השרון" בנתניה הבחין במחבל מתאבד שרצה להיכנס למתחם הקניות ולבצע פיגוע. המחבל שזיהה שחושדים בו החליט לפוצץ את עצמו באמצע מעבר חצייה סמוך לקניון.
חמישה אנשים נהרגו באותו פיגוע, עמית שראל (30) היה באותו זמן יחד עם אשתו לעתיד במרחק של שני מטרים מהמחבל. מטען החבלה שהכיל בתוכו גם דבק, גרם לשריפה גדולה במקום ולכוויות קשות אצל הנפגעים. שראל ואשתו נפצעו קשה מאוד.
תשע שנים וחצי לאחר אותו פיגוע נורא, שראל שבצעירותו היה רחוק מלהיות הספורטאי של הכיתה, הוא כיום טריאתלט המשתתף באופן קבוע בתחרויות ומקדיש שעות רבות במהלך השבוע לאימונים מפרכים הכוללים ריצה, שחייה ורכיבה על אופניים.
שראל הוא אחד מחברי קבוצת הטריאתלון של עמותת "תקוות" השמה לעצמה למטרה לשקם את נכי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה באמצעות הספורט.
"צריך להבין שעל נכי צה"ל יש לחצים לא רק פיזיים אלא גם נפשיים, ספורט זה אמנם משהו משחרר שיכול להיות ממש תחליף לפסיכולוג, אבל בלי הכוונה זה עלול לברוח לך", מסביר יובל (53), שנפצע פעמיים במהלך שירותו הביטחוני מדוע חשובה הפעילות תחת העמותה והקבוצה.
בסוף החודש הקרוב, תכבוש הקבוצה שיא נוסף כשתשתתף באירוע ה"ישראמן נגב" באילת, תחרות הטריאתלון המפרכת ביותר בישראל. כל חברי הקבוצה יהיו שם, חלקם אף ישתתפו במירוץ חצי ה"ישראמן" הכולל שחייה של 1.9 ק"מ בים, רכיבה על אופניים למרחק של 91 ק"מ ולקינוח ריצה למרחק של 21.1 ק"מ. אלו אשר עדיין אינם מוכנים לחצי ה"ישראמן" יבצעו מירוץ שלשות, שבו מתחלקים לצוותים של שלושה וכל אחד מחברי הצוות מבצע קטע אחד במירוץ.
"החלטנו להגביר את הקצב ולהגיע למשוכה הבאה", הסביר חבר הקבוצה, דביר אביזרד (33) את הבחירה באירוע המאתגר, "הגברנו את כל תוכנית האימונים, אנחנו מתאמנים בין פעמיים לשלוש פעמים ביום. קמים מוקדם מאוד בבוקר ומוותרים על הרבה דברים".
אביזרד נפצע ב-2003 ברגלו מירי כדור במהלך פעילות מבצעית בשכם. הוא עבר תהליך שיקום ארוך במהלכו למד מחדש להזיז את הרגל ולקפלה. במשך תקופה ארוכה הוא נע באמצעות קביים, כיום הוא כבר רץ למרחקים ארוכים. "הריצה היא החלק הכי קשה עבורי בטריאתלון כי הרגליים שלי חלשות, אבל דווקא היום כשהגברנו את תוכנית האימונים ויש סרגל התקדמות מסודר, זה מרגיש טוב יותר בתחרויות. חוץ מזה אני רגיל להתמודד עם כאבים אז אני לא מתרגש מזה", הוא מספר.
"רוב האנשים פה מנסים להוכיח לעצמם ולסביבה שהם יכולים כמו הבריאים ואפילו יותר. כל נכה שאני מכיר לא רוצה שיתייחסו אליו בצורה שונה. זה הקטליזאטור שדוחף אותך להגיע לדברים יותר קשים", מוסיף אדיר מזרחי (38) שנפצע בתאונה במהלך שירותו הצבאי.
במהלך השיחה עמם המילה החוזרת הכי הרבה פעמים היא "משפחה" ובאמת קשה שלא להתרשם מהגיבוש ומהאווירה התומכת בקרב חברי הקבוצה.
"כשמישהו נכנס לעמותת 'תקוות' הוא מבין שהוא לא נכנס על מנת לקבל מלגה כספית אלא כדי לחיות בתוך משפחה תומכת. לכל אחד בעמותה יש תפקיד מסוים, בדיוק כמו שבמשפחה יש מבנה. אצלנו לא אומרים 'לך תעשה טריאתלון' אלא דואגים לכל המעטפת, מה תעשה לפני, מה תעשה אחרי למה אתה זקוק", מסביר מזרחי, "יש בקבוצה הומור שזר לא יבין. כל אחד צוחק על הפציעות של השני. ככה אתה מעביר את זה ממצב שבו אדם נמצא במצב דכאוני למצב שבו הוא משתמש בפציעה שלו כאמצעי בידורי".
"רבנו על רגל תותבת כמו שישראלים רבים על חניה"
אחד מהאחראים למוראל הגבוה בקבוצה הוא מיכאל קצנלסון (55), קטוע רגל שנפצע מירי טילי RPG במהלך מלחמת לבנון הראשונה וחזר לרוץ לאחר 30 שנים. בכל פעם שקצנלסון המכונה בקרב חברי הקבוצה "קצא" חוצה את קו הסיום, הוא נוהג לפצוח בריקוד ולהרים את האווירה. כשהקבוצה יצאה לבתי החולים לבקר ולחזק את פצועי "צוק איתן", "קצא" רץ במסדרונות כדי לעורר תקווה ולעודד את הפצועים הטריים שזה עתה עברו קטיעת רגל בעצמם.
"במסיבת הרווקים שלי, 'קצא' היה האדם הכי מבוגר ולמרות זאת הוא גם היה הכי ילדותי והפך לכוכב האירוע", נזכר שראל, "הספורט הוא משהו שמשותף לכולנו ולכן גם הפרשי הגילאים בינינו מטשטשים".
לא מעט מאמנים בכירים התגייסו למען הקבוצה. מאמן השחייה של החבורה הוא נח רם שנבחר לאחרונה למאמן השנה של התאחדות ספורט הנכים, את אימוני הריצה מעבירה מיגל אטיאס, אלופת ישראל בריצת 3,000 מטרים מכשולים.
מי שעומדת בראש העמותה היא סימון פרבשטיין. מלבד מאמציה לגייס כספים עבור העמותה, מלווה פרבשטיין את הקבוצה לכל מקום. בתחרויות היא מתעדת כל רגע ורגע במצלמתה וכשצריך אפילו תופסת את תפקיד המבוגרת האחראית ומשכיבה את החבורה לישון. "בתחרות הראשונה ישנו כולנו בחדר אחד ומרוב ההתרגשות הם פשוט לא הצליחו לישון. באיזשהו שלב, בידיעה שמחר צריך לקום מוקדם, פשוט הכרזתי על כיבוי אורות", היא נזכרת.
תפקיד חשוב נוסף של פרבשטיין במהלך תחרויות הוא בסיוע בהחלפת התותבות של קצנלסון אשר זקוק לרגל שונה בכל אחד מחלקי הטריאתלון. האחריות הזו אף הולידה את אחד מהאירועים המשעשעים ביותר של הקבוצה.
"בכל תחרות אני נכנסת עם 'קצא' למים, לוקחת לו את הרגל וממתינה על החוף עד שאני צריכה להיכנס שוב למים כדי להוציא אותו. פעם אחת כמה דקות לפני שהוא הגיע מהמים פתאום קלטתי שהרגל שלו נעלמה. לפתע ראיתי אישה הולכת עם הרגל של 'קצא', היא התבלבלה וחשבה שזו הרגל שלה, אמרתי לה: 'מה את עושה? זו הרגל שלי!'. כמו שישראלים רבים על חניה אנחנו רבנו על רגל".
למרבה הצער, אל נכי צה"ל התווספו לאחרונה פצועים רבים שנפגעו במהלך מבצע "צוק איתן", עמותת "תקוות" כבר קלטה חלק מהפצועים הללו והחלה ללוות אותם בשיקום הארוך. בסך הכל כ-600 נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה חברים בעמותה ומתאמנים בענפי ספורט שונים כמו טיפוס ספורטיבי, גלישת גלים, קארטינג ועוד.
"פצועים טריים חייבים להתייחס אל הפעילות הספורטיבית כהמשך ישיר לפיזיותרפיה", מספק אביזרד עצה לפצועים המעוניינים להשתקם באמצעות הספורט, "רוב האנשים אחרי השיקום הסטנדרטי לא ממשיכים להתעסק בספורט ולמי שיש פציעה רצינית זה עלול למשוך אותו למטה".
שראל מוסיף: "כולם בסוף רוצים להרגיש נאהבים ולהיות בעלי ביטחון עצמי. יש כאן אפשרות לפצועים לקבל מתנה ואני קורא לכולם לקבל אותה".
פרבשטיין: "במהלך גיוס תורמים אני תמיד מזכירה שאלו האנשים שרצו הכי הרבה לתרום למדינה והגנו עלינו. ברגע שהם נפצעים זו הזכות להחזיר להם בגדול. אנחנו מקפידים לתת לכל אחד את כל מה שהוא מבקש בלי ביורוקרטיה וטופסולוגיה".
ומה יהיה היעד הבא של חברי הקבוצה אחרי ה"ישראמן"? מזרחי כבר חולם על תחרות אחת ספציפית: "יש בנורבגיה תחרות שנקראת ה'נורדמן', שוחים בה 4 ק"מ במים קפואים, רוכבים ברוחות קשות ומקנחים במרתון שהוא בטיפוס לאיזה הר מטורף, זה הרבה יותר קשה אפילו מה"איירון מן" המקורי בהוואי. זה מבצבץ לכולנו בראש, למרות שבשלב זה אנחנו רק צוחקים על זה".
לפנייה לכתב/ת 
