ניתוח מיוחד: שפת הגוף של בלאט ולברון

הרגע שבו דחף כוכב קליבלנד לברון ג'יימס את מאמנו דייויד בלאט במהלך המשחק מול פיניקס אתמול לפנות בוקר, היה מאורע יוצא דופן מבחינה תקשורתית. למי שבמקרה לא עקב: לאחר עבירת תוקף שנשרקה נגד לברון, בלאט מחה בפני השופט, וג'יימס הזיז אותו הצידה, לכאורה כדי שמאמנו לא יספוג עבירה טכנית. אבל שפת הגוף של השניים סיפרה הרבה מעבר לכך. ישנן מספר נקודות חשובות שיש להתייחס אליהן בניתוח האירוע.

הלילה ב-NBA: גינובילי להט, אטלנטה לא עוצרת

תקשורת היררכית

מאמן ושחקן אינם מודל לתקשורת שוויונית. כל דחיפה, ולו הקלה ביותר, מבטאת הפרת הקודים של תקשורת היררכית - חציית גבול ברורה שמסמלת יחסי כוח של תפיסת עליונות של השחקן אל מול המאמן.

לברון ובלאט. תקרית מדוברת(צילום: AFP)

מאמץ

כשבוחנים את שפת הגוף בודקים את המאמץ שבתנועה. לצורך דחיפה אגרסיבית נדרש מאמץ רב. לעומת זאת, הדחיפה של לברון הייתה קלה מבחינת

 המאמץ שהיה כרוך בה. לכן, במדד של אגרסיביות, זוהי אינה דחיפה של כוח אלא של השפלה היררכית ואמירה של לברון לבלאט: אתה לא צריך להיות בקדמת הבמה.

ג'יימס מוליך אותו במתינות אך בהחלטיות אל מאחורי הקלעים, תרתי משמע, מזיז אותו הצידה ושם עצמו בפרונט. מדובר כאן בהשפלה יותר מאשר באגרסיביות.

מבחינה "טכניקת הדחיפה", לברון מניח את ידו על גבו של בלאט ודוחף אותו אל מחוץ לקווים. התנועה גדולה, כף היד פתוחה לרווחה, הרווח בין האצבעות מטרתו לאפשר תנועה חזקה, דומיננטית ובעלת נוכחות.

פיקוד ומנהיגות ולא הגנה

כאמור, לברון ובלאט טענו לאחר המשחק כי השחקן רק ניסה להגן על מאמנו. למרות זאת, התנהגותו של ג'יימס אינה של מי שמגן על אחר אלא של מי שלוקח פיקוד ומנהיגות ומזיז את האחר שמנסה לקחת תפקיד פעיל או פיקוד על סיטואציה. זוהי אמירה שנועדה להעמיד את יחסי הפיקוד והמנהיגות בצורה מאוד ברורה וחד־משמעית. ניתן לראות זאת במיוחד כאשר בלאט ניצב בין לברון לבין השופט. הנוכחות של המאמן מפריעה לכוכב, וזה השלב שבו הוא מזיז אותו הצידה.

אינסטינקט או מודעות

תנועה של דחיפה אינה מקובלת בקונטקסט של משחק ספורטיבי, ובוודאי כשמדובר בשני אנשים מאותה קבוצה. ישנה הבחנה בין מידת השליטה — האם זוהי תנועה אינסטינקטיבית, חסרת שליטה וחסרת מודעות שנובעת מהמתח ומלהט המשחק, או שמדובר בתנועה מודעת. במקרה הזה, לפי תנועת הדחיפה האיטית והממושכת — היא נמשכת כשלוש־ארבע שניות, נצח במונחי זמן "דחיפה" – אנו יכולים לקבוע שמדובר ברמת מודעות גבוהה מצד לברון, ולבטח לא מדובר בתנועה אינסטינקטיבית ולא מודעת. שימו לב לתמונה: לברון אינו מאפשר לבלאט לחזור או להסתובב לשופט. בתנועה מעורב כל גופו של לברון שמושך את בלאט החוצה ומניח עליו שתי ידיים מלפנים ומאחור.

לברון לא מאפשר לבלאט לחזור לשופט(צילום: AFP)

שפת הגוף של בלאט

1. לפני הדחיפה, בוויכוח עם השופט: פתיחת פה, כיווץ שפתיים, הבעת פנים של כעס בוטה. המאמן מכווץ את הגבות וטונוס השרירים שלו מאוד מתוח, משדר לחץ ותחושת איום.

2. תוך כדי הדחיפה: בלאט מסתובב בחוסר נוחות ומסובב את ראשו בניסיון להמשיך את העימות מול השופט, אולם לברון אינו מאפשר לו זאת ולא מסיר את ידו מהגב של בלאט.

לברון דוחף את בלאט החוצה(צילום: מתוך יוטיוב)

3. לאחר הדחיפה: השופט עובר להתווכח עם לברון ובלאט נותר מחוץ לאינטראקציה. בלאט שם ידיים על המותניים בתחושת חוסר אונים, חוסר נוחות, זעם ומתח מהדחיפה של לברון והוצאתו מהתמונה. כל זאת מלווה במבט זועם שלו כלפי לברון.

המאמן מביט בזעם על הכוכב(צילום: מתוך יוטיוב)