פלואוריד: האם חסרונו במים יזיק לשיני ילדינו?

כבר שנים רבות שאנו שומעים על פלואוריד כל מיני שמועות. בשנה האחרונה הוא כיכב בכותרות בישראל  באופן מיוחד והיה אחראי לדיונים סוערים סביב הצורך להכריע האם להמשיך ולהוסיף אותו למי השתייה שלנו או להפסיק את חובת הפלרת המים.

 עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

קיראו עוד

מה זה בכלל פלואוריד?

את הפלואוריד ניתן למצוא באופן טבעי בסוגי קרקעות שונים, במקורות מים, בצמחים ובבעלי חיים. כמות הפלואוריד במי השתייה משתנה מאוד מאזור לאזור בהתאם לכמות הפלואוריד בקרקע שבה חלחלו המים.

כעקרון, מי שתייה נחשבים למקור העיקרי לצריכה של פלואוריד אולם בפועל לא כל מי השתייה מכילים פלואוריד באופן טבעי וכמות הפלואוריד במים יכולה להשתנות מאוד מאזור לאזור וממדינה למדינה.

הפלואוריד בגוף האדם

בבני אדם הפלואוריד נחשב ליסוד קורט, כלומר מינרל הדרוש לגוף בכמויות קטנות מאוד. אנו זקוקים רק למיליגרמים ספורים ממנו מדי יום וסך כמות הפלואוריד המצויה בגופו של אדם מבוגר מגיעה רק לרמה של 2.6 גרם בערך.

למרות זאת השפעתו עלינו היא גדולה ומשמעותית.הרוב המכריע של הפלואוריד בגוף (95%) נמצא ברקמות הקשות – כלומר בעצמות ובשיניים שלנו.

הפלואוריד משתתף פעיל בבנייה של העצמות והשיניים והוא משמש חלק מהמבנה המינרלי של כל עצם ושן בגופנו. תפקידו העיקרי ברקמה הוא של תמיכה וחיזוק: הוא מקשה את אמייל השן ומייצב את רקמת העצם. תפקיד חשוב נוסף הוא של הגנה, פלואוריד נחשב למינרל החיוני למניעת עששת וריקבון שיניים.

מינרל חיוני למניעת עששת שיניים

ההתעניינות הרבה בפלואוריד הגיעה בעקבות ההבנה שהמינרל הזה חשוב מאוד לבריאות השיניים של כולנו. כבר באמצע המאה ה- 19 עלתה הסברה שעששת שיניים קשורה בתזונה דלת פלואוריד לאחר שנתגלה שעצמות ושיניים מכילות כמויות זעירות של פלואוריד.

עששת שיניים הפכה להיות נפוצה מאוד בקרב ילדים ונחשבת לנושא מטריד עבור רשויות הבריאות במדינות רבות בעולם. העששת נמצאה אומנם כבר בשיניו של האדם הקדמון אולם בעידן המודרני עלתה השכיחות שלה מאוד וכיום היא נחשבת למחלה הכרונית הנפוצה ביותר בתקופת הילדות בארה"ב.

מה זאת עששת?

עששת היאמחלת שיניים המתפתחת באופן הדרגתי ולאורך זמן על ידי חיידקים המצויים בפה של כולנו וידועים בזכות היכולת שלהם לייצר חומצה. התהליך מתחיל כאשר שיירי מזון (בעיקר אלו העשירים בפחמימות) מצטברים על משטח השן ומעודדים שגשוג של חיידקים הניזונים מהשיירים הללו.

החיידקים הפעילים מייצרים כתוצר לוואי חומצה אשר גורמת להתמוססות ואובדן מינרלים מזגוגית השן.תהליך זה קרוי דה-מינרליזציה והוא בא לידי ביטוי בדלדול של שכבת האימייל המגינה על השן ובהיחלשותה.

לאורך זמן במידה והעששת לא מטופלת היא עלולה לשחוק לגמרי את שכבת האמייל, לחדור אל מוך השן ולגרום להתפוררות והרס השיניים.

לפלואוריד יש תפקיד מפתח במניעת העששת והוא משפיע הן באופן מערכתי (סיסטמי) והן באופן מקומי על התהליך.

עבור ילדים עד זמן בקיעת כל שיני הקבע – בדרך כלל עד גיל 12 שנים- יש לפלואוריד שמקורו במי שתייה אפקט מערכתי: הפלואוריד אשר נצרך במזון ובשתייה מגיע דרך זרם הדם אל רקמת השן ומשתתף בבניית האמייל.

הפלואוריד תורם למבנה יציב, חזק וקשוח יותר של שכבת האמייל ולכן עמידה יותר בפני פגיעות של חומצהובכךמקטין סיכון לשחיקה ולעששת. לאחר בקיעת השיניים, כלומר במתבגרים ובמבוגרים, הפלואוריד שנצרך בתזונה מגיע אל הרוק ומשפיע באופן מקומי על משטח השן.

הפלואוריד מתקשר עם מינרלים נוספים המצויים ברוק (בעיקר סידן וזרחן) ויחד איתם שוקע בשכבת האימייל. תהליך זה המכונה רה- מינרליזציה מתרחש בפה שלנו מדי יום ותפקידו הוא לתקן את האימייל אשר נשחק כתוצאה מאכילה ודיבור.

פעילות מקומית זאת של הפלואוריד מחזקת את שכבת האימייל ומגבירה את עמידותה כנגד חומציות ועששת. בנוסף, כאשראנו צורכים פלואוריד בכמות מספקת, הריכוז שלו ברוק עולה לרמה אופטימלית המסוגלת לעכב את פעילותם של החיידקים ובכך להפחית את ייצור החומצה הפוגעת בשיניים.

הכל עניין של מינונים

חשוב להקפיד על מינון בטוח של צריכת פלואוריד. חשיפה ארוכת טווח של תינוקות וילדים למינונים גבוהים מדי של פלואוריד (כמו למשל באמצעות מי שתייה מופלרים או בליעה של משחת השיניים) עלולה דווקא להזיק לשיניים.

על פי ההמלצות, תינוקות עד גיל חצי שנה זקוקים ל 0.01 מ"ג פלואוריד ליום, מגיל חצי שנה ועד שנה המינון המומלץ עולה ל 0.5 מ"ג ליממה, פעוטות זקוקים ל 0.7 מ"ג ליום, ילדים זקוקים לרמה של 1 -2 מ"ג ליום, מתבגרים ל 3 מ"ג ליום , נשים וגברים מגיל 19 ואילך צריכים לצרוך 3-4 מ"ג פלואוריד ליום.

היות שמי שתייה מסוימים יכולים להוות מקור משמעותי לצריכה של פלואוריד, לשאלה של כמות הפלואוריד במים יש משמעות חשובה, בייחוד עבור תינוקות וילדים עד גיל בקיעת השיניים.

מים הם רכיב תזונה בסיסי שכולנו שותים בכמויות שונות מדי יום ולמשך שנים ארוכות ולכן חשוב לבחור במי שתייה אשר רמת הפלואוריד שבהם בטוחה, בייחוד עבור תינוקות וילדים. רמה גבוהה מדי של פלואוריד במי השתייה עלולה לגרום לצריכה עודפת לאורך זמן.

ומה המצב בישראל?

ניתן לומר כי מי הברז בישראל נחשבים לדלים בפלואוריד ומסיבה זו נהגו עד השנה האחרונה להוסיף פלואוריד למים באופן יזום. אחת הטענות כנגד ההפלרה של המים הייתה החשש מצריכה עודפת של פלואוריד ממי הברז עבור תינוקות וילדים.

חובת הפלרת המים הופסקה השנה ורמת הפלואוריד במי הברז כיום אינה ידועה ואינה מפורסמת לציבור. מים מותפלים אינם מכילים פלואוריד היות והוא מסולק מהמים בתהליך הייצור.

חשוב לדעת כי פלואוריד הוא מינרל הנמצא באופן טבעי, בריכוזים שונים, בקרקע ובמים. הוא דרוש לגופנו בכמויות קטנות מדי יום, הוא משתתף בבניית העצמות והשיניים וחיוני למניעת עששת שיניים בכל גיל. לכן, חשוב שנדאג לצרוך אותו בתדירות יומיומית ובמינון הרלוונטי עבורנו כמבוגרים ועבור ילדנו.

ד"ר יעל פרי פרונט, D.M.D, מומחית ברפואת שיניים לילדים