חי בפלורנטין: מסע לילי מצולם בשכונה
ברים הומי אדם, גרפיטי בכל פינה וקצב שלא דומה לשום מקום אחר: פעם היא הייתה שכונה שאף אחד לא רצה לגור בה, אבל היום פלורנטין היא מעוז שוקק של חיי לילה סוערים. מסע לילי ברחובות השכונה הכי צבעונית בתל אביב
פלורנטין. אחד האזורים המיוחדים שיש לתל אביב להציע. רובע מחוספס ומלא אופי שהבורגנות, הבניה החדשה והטרנדיות השחוקה - לא הצליחו להשפיע עליו. מסגריות ונגריות ישנות המתקיימות בשכנות יפה לצדם של ברים אלטרנטיביים, בימות להופעות, גלריות ולופטים של צלמים בתוך הסמטאות הצרות, הקסומות ומלאות הגרפיטי.
מדובר באזור לא מתוייר - עליו לא תקראו ב-TripAdvisor - ששואב את מקור אופיו ועוצמתו מרקמת שוליים אנושית, במובן הטוב והייחודי; זמרים, להקות, תקליטנים, אמנים, צלמים, אנשי תקשורת, שחקנים, כותבים ועוד - כולם מהווים את מה שנתפס כבוהמה החדשה של העיר.
שנים שלא הייתי בפלורנטין. עבר הרבה זמן מאותה התקופה בה הלילות היו עבורי ימים. תקופה בה חלמתי חלומות רבים, נתתי לחיים להתוות עבורי את הכיוון ובמיוחד נהנתי להיסחף. ימים רבים מאותה התקופה עברו בפלורנטין, על אף שאז הייתה הרבה פחות שופעת תרבות והשראה מהיום.
"הרבה השתנה כאן בשנים האחרונות", אומר גילי בעצב בעודנו יושבים על מדרכת הרחוב ושותים בירה, מצביע על הבניינים החדשים והמעוצבים שקמו ממש מול הפיצה. "יש כאן לא מעט כאלו ובטח יקומו עוד, אבל הרחוב עדיין שולט כאן, פה העירייה פחות נותנת את הטון", חוזר ומעודד את עצמו.
בעודי יושב ומקשיב, איני יכול שלא להתמלא מהאופי של המקום. אני מביט בלוח המודעות עמוסי הפליירים והפוסטרים המסתירים אחד את השני, מציע שלל ההופעות של אמני שוליים בהבטחה כמוסה לאיכות לא ממוסחרת. אני נושם את אויר האזור, מתבונן בעוברים ושבים ורואה את חברי מנהל שיחה עם אדם שבכל מקום אחר בתל-אביב היה נתפש כמחוסר דיור, אך כאן הוא "המלך של פלורנטין". אותו אחד מתקיים מתרומות, אוכל את שנותנים לו ומתחזק ערוץ יוטיוב במקביל.
באותו רגע הבנתי - אני רוצה לצאת למסע מצולם אל תוך חיי הלילה והרחוב של פלורנטין, לטעום מהגראנג' החושני של המקום, ללכוד את החספוס ולהביא אליכם את תרבות הרחוב האמיתית של תל אביב.
המקום בו צומח החומר האנושי, שחלקו ודאי יוביל את התרבות שלנו כעם בעוד מספר שנים.
עם קצת ניסיונות שכנוע מצדי ועוד כמה כוסות בירה, הסכים גילי לקחת אותי לסיור מהסוג שרק בעלי הפיצה הראשונה של פלורנטין יכול להוביל. עכשיו כל שנותר לי הוא לשכנע את עפר קידר, בעלי בלוג הצילום - "המצלמה מוסיפה חמישה קילו" להצטרף אלי, בכדי לקבל זוויות נוספות. וגם, קצת, בכדי להרגיש פחות לבד ותלוש בעודי מצלם את העוברים ושבים.
בואו איתנו למסע
סמטאות פלורנטין. תמיד מעניינות ומלאות התרחשות, מדי פעם ניתן להבחין בגלריית אומן חדשה שנפתחה על חורבותיה של מסגריה, עבודות גרפיטי בטכניקות שונות ומסוגים שונים מעטרות כמעט כל חלק חשוף בקירות הבתים. האמנים פועלים תחת כינויים שונים על מנת לא להיחשף בזהותם האמיתית, ומעבירים מסרים של ביקורת חברתית דרך יצירותיהם.
נובלס. עוגן פלורנטיני ותיק המשמש כתחנת ההצטיידות הרשמית של האזור: סיגריות, טבק, ממתקים וכל פריט שאדם שהולך לשתות קצת יותר מידי עשוי להזדקק לו.
ג'קסון, או בשמו הפחות מוכר, גילאור יהודה. כמו רבים מדיירי השכונה, גם הוא התחיל את הקריירה אצל גיל בפיצה ובגלל ששניהם היו מסובבים את הראש בכל פעם שנאמר השם גיל, הדביק לו האחרון את הכינוי ג'קסון. כיום, בבעלותו עסקים רבים המהווים חלק מחיי הלילה של תל אביב. ג'קסון הוא גם חלק מהרכב הרגאיי המשובח - "אקסום", יחד עם שותפו ראובן ארגאי.
ג'קסון בר. בבעלותו של ג'קסון. המקום הומה אדם, ומאכלס באופן קבוע תקליטנים מעולים - מוכרים יותר ופחות.
הודנה. בר הבנוי משני חללים הממוקמים האחד מול השני משני צידיו של הרחוב, בניה היוצרת רחבה מעניינת להתרחשויות. לא מעט להקות, ביניהן גם "רד בנד", החלו בו את דרכם המקצועית לפני כעשור. המקום הוא ללא ספק מעוז ההיפסטרים של פלורנטין, ובולט בעיצובו חסר הפורמליות.
הגרפיטי האהוב על גיל: שני אמני הגרפיטי "אמבי" ו"ראש פלזמה" שיתפו פעולה ביצירה בה דג מוציא דגים מפיו, ואלו הופכים לדג מכני גדול. גיל מספר שעבורו המשמעות היא שהעולם הופך לתעשייתי, והפרט נבלע לתוך המערכת. מעליו יצירת גרפיטי מרשימה של אמן הפועל תחת הכינוי "כסליו", בה מופיעים אושיות רוק ובלוז, חברות במועדון הספק זוהר ספק מפוקפק - מועדון ה27, שמורכב מאמנים בולטים שהלכו לעולמם בגיל 27 כתוצאה מהרס עצמי. המועדון הוא סמל להשפעתה ההרסנית של התהילה.
עקבו אחר הצלמים באינסטגרם:
עפר קידר oferkeidar@
דודי מליץ dudi_malits@
לפנייה לכתב/ת 
