"גברסילאסי הישראלי" חוגג 40
גדול הרצים בכל הזמנים למרחקים ארוכים בישראל, והרץ ההישגי מבין האתלטים העולים מאתיופיה, גזצ'או יוסף, יחגוג מחר (ש') 40: "אני רוצה לאמן רצים ולגדל בעצמי אתלטים לדור הבא". אבינעם פורת מביא את סיפורו החל מההליכה ברגל באפריקה, ועד רשימת השיאים הבלתי נגמרת שלו
לא צריך להיות פרשן אתלטיקה מנוסה, כדי לקבוע שגזאצ'ו הוא גדול הרצים שעלה מאתיופיה. טבלת ההישגים הפנומנלית במושגים שלנו, מספרת את הסיפור כולו. והכי מדהים, שבאתיופיה ממנה עלה ארצה בגיל 16, גזצ'או בכלל לא ידע שהוא כזה.
"לא חשבתי שאני מהיר כדי להיות אתלט. לא עסקתי בכך", הוא משחזר. גזצ'או אינו רק גדול הרצים שעלה מאתיופיה, אלא אחד הבודדים שמחזיק בתואר אקדמי - מינהל עסקים ממכללת טקסס.
רשימת ההישגים של גזצ'או כוללת כאמור שלושה שיאים לאומיים, אבל גם תוצאות מספר 2 ו-3 במקצועות אחרים. כמעט כל המלאי הזה בתיק היכולות של גזצ'או, הוא פרי השנתיים שבין 2008 ו-2009 שבהן באמת החליט לשים את האתלטיקה כעיקר עניינו בחיים (אחר-כך כך עוד ניסה עד 2012, אבל בפחות הצלחה). השאלה לאן יכול היה להרקיע לו הקדיש יותר שנים כאשר האתלטיקה הייתה על מדף היכולות שלו.
"ב-2008, החלטתי לתת עוד צ'אנס לאתלטיקה. עד אז, וגם באותה תקופה, הייתי טרוד בבעיות קיומיות", מספר יוסף שהיה כבר בן 33. "אמרתי לעצמי שאני נותן שנתיים מהחיים שלי לנסות להציל את מה שנשאר מכישורי האתלטיקה שלי. עשיתי את הדברים בהתמסרות טוטאלית. נסעתי באופן קבוע למרכז של קייפ קיינו באלדורט, בוואלי, בגבהים של קניה. איציק בן-מלך שמיודד עם קיינו, עזר להתקבל. חייתי עם הקניאתים, אכלתי בדיוק את האוכל שלהם, עשיתי אימונים כמוהם. זה השתלם בתוצאות".
רשימת התוצאות של גזאצ'ו:
800 מ' - 1:47.91 דקות ב-1998 בנאמור, בלגיה. התוצאה השנייה בטיבה של ישראלי, אחרי השיאן עוז כץ 1:47.8. מרק הנדלסמן ודסטין אמרני השיגו אמנם תוצאות טובות יותר, אבל לאיש מהם לא נרשמה שהייה של שנה בארץ כנדרש לפי התקנון. הנדלסמן עזב ישר אחרי אולימפיאדת לוס-אנג'לס 1984 ואמרני הגיע מפעם לפעם.
1500 מ' - 3:40.90 דקות (שיא לאומי), אודן הולנד, 2009. אותו מסע השיג גזצ'או גם 3:40.96 ו-3:41.41 שהן מספרי 2 ו-3 לפי תוצאות.
3000 מ' - 7:51.40 דקות (שיא לאומי) , 2009 בליאז' בלגיה.
5000 מ' - 13.31.45 דקות (שיא לאומי), 2009 בהויזדן, בלגיה).
10.000 מ' - 28:37.48 דקות. התוצאה השלישית אחרי מוגס טסמה ואיימרו עלמאייה, הושגה ב-2010 והייתה בזמנו שיא לאומי.
חצי מרתון - 1:04.07 שעה. התוצאה השלישית בארץ אחרי איילה סטאין ודב קרמר, הושגה בבית-שאן בחורף 2010.
מרתון - 2:15.07 שעות. התוצאה הרביעית בארץ אחרי סטאין, זוהר זימרו ואסף בימרו, נקבעה בפראג 20102.
במקבץ הזה בולטות שתי תוצאות מכוננות. הראשונה, השיא ב-5000 מ' 13:31.45, שבר את קודמו המיתולוגי בן 35 השנה של יובל וישניצר מגטבורג-1974, ועוד בהבדל של 8 שניות. השנייה, ריצת המרתון בפראג, 2:15.07 שעות. כלומר, 7 שניות מיותרות במרתון ארוך מנעו מגדול הרצים להשתתף פעם אחת באולימפיאדה, במקרה הזה בלונדון. הוא היה בן 38, והבין שזהו הזמן לפרוש ולהתמסר למשפחה ולעסקים.
באחרונה נשאלה בקבוצת "מלכת הספורט" בפייסבוק, על אודות רצי מרתון שהיו טובים גם בריצת 400 מ'. כלומר, בעלי מהירות טבעית. אין ספק שהאיש המהיר ביותר היה גזצ'או, עם 49.26 שניות בצעירותו. במלים אחרות, ריצות ארוכות בהמשך היו עבורו לא רק טקטיקה, אלא גם תצוגת מהירות.
מי שרואה את גזצ'או היום, וגם צפה בריצותיו בשנות הקריירה שלו, היה מתקשה להאמין שאותו בחור הלך במדבר חודש עם משפחתו מאתיופיה לסודן. "המשימה שלנו הייתה לממש את החלום לעלות לישראל בעקבות עליה קודמת בשנות ה-80, שבה הגיעו ארצה גם 3 מאחיותיו. באותו הזמן פרצה מלחמת האזרחים באתיופיה שזירזה את התהליך. אחד האחים שלי סמצ'או, נפטר בדרך. אם היינו יודעים את ההמשך, לא בטוח שהיינו עושים את זה כי תקופה אחרי שהגענו לסודן, הוחזרנו לאתיופיה. ואז, בהסכמים בין ישראל ואתיופיה הוטסנו לארץ במיבצע שלמה". הם הגיעו לארץ כמשפחה שבה שבה הורים ו-9 אחים, וכאן נהרג אח אחד בני, בתאונת דרכים לפני מספר שנים.
גזצ'או גילה את יכולות הריצה שלו רק בפנימיית כפר הנוער הדתי "נווה עמיאל" בעמק-יזרעאל, שם פנה לספורט. "בההתחלה ניסיתי קראטה, אבל זה לא התאים לי. ניסיתי חוג לאתלטיקה ובו התאהבתי יותר. בהדרכת המאמן ואלרי סמיונוב נרשמו התוצאות הראשונות שלי". הוא זוכר זמנים של 2:15 דקות ב-800 מטרים, ויותר מ-4 דקות ב-1500, אך מהר מאוד באו השיפורים. גזצ'או היה רשום בקבוצת אליצור שבה חברים בני הפנימיות הדתיות. בהמשך התקדם בצורה חדה והפך לרץ מוביל במדי מכבי ת"א.
הוא השלים בגרויות במכון וינגייט, לצד האימונים וזכה למלגת לימודים כאשר זוהה הכישרון של לספורט. התקבל ללימודים במכללת לינדנווד שבמדינת מיזורי, ואחר-כך עבר למכללת טקסס-טק. כשחזר לארץ, התגייס לצה"ל בגיל 27 וכשהשתחרר שוב היה טרוד בענייני פרנסה.
השנתיים הנהדרות בהן הקדיש עצמו לאתלטיקה עמדו לפני סיומן. בינתיים נולדו לרעייתו נורית ולו, הילדים אור (5) ומיכאל בן השנתיים חצי כיום. הוא שוב התלבט בין אתלטיקה לפרנסה. שבר מאמץ באגן גרם לו לעבור אחרי שיקומו למחוזות המרתון בהם סיים את הקריירה המצויינת שלו.
גזצ'או, מה הפסידה האתלטיקה, וגם אתה בעקבות העובדה שלא ניצלת בצורה רצופה את שנות הקריירה שלך?
"קשה לדעת במדויק. אני חושב שהייתי יכול לעשות 2:12 במרתון, למשל". בתרגום חופשי: תוצאה טובה יותר מהשיא הלאומי של אייל סטאין, 2:14.21 שעות ועם כרטיס כניסה לאולימפיאדה בעיתוי הנכון.
מה חסר לאתלטים יוצאי אתיופיה היום, בניגוד לדברים שהיו לך?
"אני לא יכול להגיד במפורש, אבל אולי המשמעת העצמית הקשה. הכול בריצות האלה מתחיל מהראש. מה שברור, הייתי מאוד רוצה להיות מעורב באימון של הרצים למרחקים ארוכים, ולגדל אתלטים חדשים. כמובן שגם רצים ממוצא אתיופי".
בסופו של דבר, כל רץ קובע מי המאמן הנוח לו. גזצ'או לא יעשה לעצמו פרמייריז כדי שרצים יוצאי אתיופיה, יצרפו אותו לצות המאמנים שלהם. יהיה חבל אם הדבר לא יקרה. בינתיים גזצ'או מתפרנס בעיקר מהפעלת קבוצת ריצה במועדונו (לחובבים) הנושא את ראשי התיבות של שמו והמועדון GRC (מועדון הרצים של גזצ'או). חוץ מזה, הוא המאמן של המרתוניסט העיוור גדי ירקוני, שקבע תוצאה מצויינת לעיוורים במרתון טבריה, 2:48.56 שעות. "הוא אתלט רציני שעבודה אתו היא הנאה בשבילי.
לפנייה לכתב/ת 
