מחכים לפרנסיסקוס מוסלמי
המאבק אינו בין האיסלאם למערב אלא מאבק המתרחש בתוך האיסלאם עצמו. הדרך להתמודדות עם הבעיה הקשה היא באמצעות טיפוח דת מתונה
האירועים האחרונים בצרפת העלו שוב את תיאוריית התנגשות הציביליזציות הידועה של סמואל הנטינגטון. על פי התיאוריה, המערב נמצא במערכה גלובלית מול האיסלאם הדתי הרצחני שזרועותיו פרושות כמעט בכל רחבי תבל: מאפריקה ואסיה ועד לאירופה.
יש מידה לא מבוטלת של אמת בתיאוריה זו. העובדה שכל כך הרבה מוסלמים רוצחים בשמו של האל - ורציחות אלו עוד משמשות ככלי לגיוס תומכים נוספים - מלמדת על מסר תיאולוגי בעייתי. והבעיה אינה רק טרור. רוב המדינות המככבות בראש רשימת המדינות המתנגדות ביותר לדמוקרטיה ולערכים מודרניים, הן מוסלמיות. אין ספק, האיסלאם כיום חולה במחלה קשה וכולנו סובלים ממנה.
עוד בערוץ הדעות של ynet
טרור שרואים משם לא רואים מכאן / שמעון שטיין
אז איפה באמת הכסף? / ליה אטינגר
אולם בשונה מהפרשנות הרווחת, המאבק אינו בין האיסלאם למערב אלא הוא מאבק המתרחש בתוך האיסלאם עצמו. עם כל הצער והכאב על הנפגעים האירופאים ובכללם יהודים רבים, עדיין מדובר על מספר נרצחים נמוך לאין שיעור מזה של מאות אלפי המוסלמים שקיפחו את חייהם מידי מוסלמים אחרים בעירק, בסוריה, בניגריה ובמקומות רבים נוספים. אכן, יש התנגשות בין קיצונים למתונים אולם ההתנגשות אינה בין תרבויות או בין דתיים לחילונים. ההתנגשות היא בתוך האיסלאם עצמו.
בניגוד אפוא למשאלות השמאל החילוני לפיו הדרך לפתרון עוברת רק דרך ביטולה של הדת ובניגוד לדרישות הימין השמרני לפיו המערב צריך להתאחד נגד האיסלאם, הדרך להתמודדות עם הבעיה הקשה שהאיסלאם נתון בה כעת היא באמצעות הצמחת תיאולוגיה דתית מתונה בהובלת המנהיגות הדתית המוסלמית הבכירה ביותר. האיסלאם זקוק כיום לפרנסיסקוס מוסלמי, שיגנה את הרוצחים בשם הדת ויפעל לטהר את שמו של אללה מאלו המטמאים אותו.
הציניקנים שבינינו ילגלגו כמובן על פרשנות זו. לשיטתם, אין סיכוי שימצא מנהיג מוסלמי בכיר שיסחוף אחריו את העולם המוסלמי לכיוון של מתינות דתית ופתיחות לעולם המודרני. לא בכדי, הם טוענים, קשה לאתר במדינות מוסלמיות הפגנות המוניות נגד האיסלאם הרצחני.
אולם הכרזת מלחמה על כלל האיסלאם לא רק שאינה חכמה - שכן היא דוחקת את המתונים אל זרועות הקיצונים - היא גם לא צודקת. די אם נשווה את מעמדם של היהודים שחיו במדינות מוסלמיות בשלווה יחסית, לעומת הסבל שהיה מנת חלקם של היהודים שחיו במדינות נוצריות המתגאות כיום בדמוקרטיה ובפתיחות שלהן.
מבט חטוף על כלל ההיסטוריה המוסלמית מלמד אותנו כי בעיית האלימות וחוסר הסובלנות אינה אימננטית לאיסלאם. במשך שנים רבות מדינות מוסלמיות נהגו בסובלנות - לפחות על-פי הסטנדרטים של ימי הביניים - כלפי מיעוטים ובני דתות שונות, ובכלל זה יהודים ואין סיבה להניח שהם אינם יכולים לפתח דוקטרינה דתית מתאימה גם כיום.
העובדה שיש מדינות מוסלמיות - ובכללם אינדונזיה, תוניסיה ובמידה מסוימת גם מצרים - שעברו בשנים האחרונות תהליכי דמוקרטיזציה משמעותיים, מוכיחה כי גם באיסלאם, כמו בנצרות וביהדות לפניהם, יש אנשים שהפנימו את יתרונות המודרניזציה והם מנסים לשלב בין מודרניות לדתיות. המוסלמי שהציל יהודים במרכול הכשר והאימאמים הרבים שצעדו בצרפת יד ביד עם רבבות המפגינים נגד הטרור המוסלמי הוכיחו שמתינות דתית איסלאמית היא אכן אפשרית.
במקום לגנות את כל המוסלמים עלינו להתפלל יחד איתם שאלוהים יתן להם את הכוח להביא לשינוי פנימי זה.
ד"ר נתנאל פישר הוא מרצה באוניברסיטה הפתוחה במחלקה למדע המדינה וחוקר יחסי דת ופוליטיקה
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
