הגורם המאזן: דווין סמית' / מליניאק
סופוקליס שחורציאניטיס השתפר, ג'רמי פארגו נהדר באחד על אחד, אבל בלי הפורוורד האמריקאי מכבי תל אביב לא הייתה מנצחת את ברצלונה. וגם: ברצלונה בלי חואן קרלוס נבארו ועם מרסליניו הוארטס ביכולת רעה לא שווה את ההייפ סביבה
מכבי נבנתה העונה סביב דווין סמית'. הוא הגורם המאזן, תורם משני צידי המגרש, יורד להגנה כמו שחקן שעלה מהנוער. כשסמית' מאפס כוונות נפתח הפרש, ו־11 נקודות פור במשחק שקבוצות לא עוברות 20 נקודות ברבע זה המון. בלי הנקודות של סמית' כל סל כמו גול, ואז ג'רמי פארגו לוקח הכל עליו באחד על אחד. לקחת אחריות זה נחמד. מצד שני, זה סימן שהאוניה מתחילה לשקוע.
מרקז היינס הוציא למרסליניו הוארטס את הנשמה במחצית הראשונה (רק 2 נק'), אבל בהתקפה הוא כלום. בלי נבארו והוארטס ברצלונה היא קבוצה מוגבלת. אסופה של שחקנים בינוניים, שנהנו מזריקות חופשיות כשנבארו היה כשיר. אנטה טומיץ' הוא משלושת הגבוהים הטובים באירופה, ולמרות 10 ס"מ פור על טיוס וסופו, הוא משחק רחוק מהסל ומגיע לעמדה שלו בתנועה. החטאה שלו לבד מתחת לסל, עצרה לגמרי את המומנטום של בארסה.
גיא גודס קיצר את הרוטציה, כי הבין שאת המשחק הזה תנצח ההגנה. ויתר על סילבן לנדסברג, נתן כמה דקות לנייט לינהארט (מי שמצפה ממנו שיעשה בכל משחק 5 שלשות, טועה), נתן לג'ו אלכסנדר לטעום קצת יד־אליהו (לא רע), והתמקד בהגנה. לא זוכר את ברצלונה משחקת בזחילה כזאת (שתי מתפרצות).
לשטויות שמכבי עשתה בחצי הדקה האחרונה, צריך להקדיש עמוד שלם: איבוד של אוחיון (מסירה בקפיצה, מה יהיה?), איבוד של סמית' (צעדים, לא נתקעים נגד לחץ עם כדור בפינה), פאול של פארגו על אברינס בזריקה חסרת סיכוי מחצי מגרש 0.4 שניות לסיום. ניצחון חשוב.
לפנייה לכתב/ת 
