נפטר המפקד שנפצע וחזר לשדה הקרב: "מהלוחמים הנועזים בשריון"

בראשון בבוקר הלך לעולמו תא"ל במיל' נתן (נתק'ה) ניר, מפקד חטיבה 217 במלחמת יום הכיפורים. ניר, בן 80 במותו, נפצע קשה מאוד במלחמת ששת הימים בסיני. כנגד כל הסיכויים הוא חזר להילחם ופיקד על קרבות עקובים מדם במלחמת יום הכיפורים, בחצי האי סיני וגם ממערב לתעלה.

(צילום" ארכיון צה"ל)

תא"ל ניר על הטנק (למעלה) ועם משפחתו(צילום" ארכיון צה"ל)

ניר נולד בפולין בשנת 1935, בהיותו ילד נמלט עם משפחתו בתקופת השואה לרוסיה. הוא עלה לארץ בגיל 13 והתגייס ב-1953 לחיל השריון. במהלך שירותו פיקד על המרכז הלאומי לאימונים ביבשה, שימש כראש מטה פיקוד צפון, ובתפקידו האחרון היה מפקד עוצבת עידן. אחרי שחרורו מהצבא היה ממקימי האגודה למען החייל ושימש בתחילת שנות ה-80 כיו"ר האגודה. לפני כחמש שנים הוציא ניר לאור ספר אוטוביוגרפי: "נתק'ה ניר - הפצוע שחזר לשדה הקרב".

ניר כתב בספרו על מלחמת ששת הימים והרגעים שלפני פציעתו: "סיימנו את המשימה שלנו, איחדנו את הכוחות וכבשנו את מתחם האימים של אום כתף. טנקים של האויב נותרו שרופים ומעלים עשן. לי, כמג"ד צעיר, החזיונות האלה היו הכול – עבר והווה התערבבו אצלי בזה אחר זה וצמרמורת חלפה בגרוני. מראה הוריי בחיפה ומראות מן העבר, השואה וההשמדה, הלחימה והניצחון. שוב לא ניתן לאויבים להשמיד אותנו. צה"ל ניצח את הצבא המצרי, זה הזמן גם לחגוג, חשבתי. ירדתי לזחל"ם הפיקוד כדי לשלוף בקבוק ויסקי ששמרתי לרגעים האלה. השעה הייתה 04:30, מסביב עוד היו יריות והתפוצצויות, אבל את המשימה הגדולה כבר סיימנו. התיישבתי על כיסא המפקד. לפתע חרב עליי עולמי", כתב על הרגע שבו נפצע.

קהלני במלחמת יום כיפור. הכיר את ניר כאשר היה טירון(צילום: טום היימן)

רבים לא האמינו שניר יחזור לצבא, אבל כנגד כל הסיכויים הוא התאושש. אחד הקרבות המפורסמים שבהם נלחמה החטיבה בפיקודו של ניר היה במהלך צליחת תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. הטנקיסטים של ניר הציבו מארב לחטיבת הטנקים 25 המצרית שניסתה לקטוע את פעולת הצליחה הישראלית, ופגעו בה קשות. על מורשת הקרב שהותיר גדלו דורות של לוחמים ומפקדים בחיל השריון.

תא"ל במיל' אביגדור קהלני, כיום יו"ר האגודה למען החייל, הכיר את ניר עוד כשהתגייס, והשניים הלכו דרך ארוכה יחדיו. "הוא היה איש אמיץ ביותר", סיפר קהלני ל-ynet, "פיו ולבו היו שווים. הוא היה חלק מעמוד השדרה של חיל השריון. כולנו השריונרים כואבים את מותו, שהגיע במפתיע אף שראינו כי לאחרונה הוא לא מרגיש טוב. הוא נחשב לאחד הלוחמים הנועזים של חיל השריון".

קהלני מספר על השנים הראשונות להיכרותם: "כשהייתי טירון בגדוד 82 הוא היה מ"פ. במהלך השנים היו לנו הרבה תפקידים שבהם התחככנו. בשנת 1964 נסענו ביחד לגרמניה להביא את טנק הפטון. הוא היה סמג"ד הגדוד הראשון של הפטונים. במלחמת ששת הימים הוא היה מג"ד טנקים ונפצע קשה מאוד, שתי רגליו רוסקו לגמרי ושקלו אפילו לכרות אותן. הוא עבר עשרות ניתוחים, בכוח עמד על שתי רגליו וחזר לטנקים, דבר שהוא נדיר. במלחמת יום הכיפורים הוא נלחם בגבורה גדולה מאוד בסיני, החטיבה שלו סבלה הרבה מאוד אבידות".

לניר יש ארבעה ילדים וחמישה נכדים. אחד מילדיו, אוהד ניר (55), סא"ל במיל' בחיל השריון, סיפר: "הוא עבר את השואה כילד, הגיע לארץ ורצה להיות חייל. ב-1967 כשהייתי ילד הוא נפצע קשה מאוד. הוא עבר 36 ניתוחים, היה מאושפז שנה וחצי בבית החולים ורצה עדיין להיות קרבי.

הוא היה אז נכה על כיסא גלגלים, לא האמינו שהוא יוכל להילחם אבל הוא המשיך הלאה, להיות לוחם בקו הראשון. לי כילד היה קשה מאוד עם הפציעה שלו, רצינו שלא יחזור לצבא, אבל הוא חזר לפקד על חטיבת טנקים. הלכו אחריו באש ובמים. במלחמת יום הכיפורים נהרגו 125 לוחמים מהחטיבה ונפצעו מאות. ליוויתי את המשפחות השכולות אחרי המלחמה".

על המורשת שהשאיר אביו אמר: "הוא לימד אותי בתור ילד שנכה זה רק בראש ושצריך להילחם למען המדינה. הוא היה פטריוט גדול. איבד הרבה חיילים בכל המלחמות שבהן הוא השתתף אבל שום פציעה ונכות לא הפריעו לו. הוא היה אבא טוב ואהב את המדינה".

על הקרב המפורסם שבו השתתף אביו במלחמת יום הכיפורים אומר בנו אוהד: "בקורס מ"פים ומג"דים בחיל שריון מספרים על המארב שהוא עשה במלחמת יום הכיפורים כדי להציל את 'ראש הגשר' של אריק שרון (שהוקם במבצע 'אבירי לב' לצליחת התעלה, ר"י). במשך שעה וחצי הוא השמיד חטיבת טנקים מסוג T62, הכי מודרנית של הצבא המצרי. הקרב נלמד גם בארצות הברית ובמדינות רבות בעולם".  

הלוויתו תערך ביום שלישי בשעה 14:00 בבית העלמין חורשים.