"אני כזה אפס שאפילו למות אני לא מצליח"

לאורך שנות עבודתי כעובדת סוציאלית בבית חולים פסיכיאטרי, פגשתי את נושא האובדנות דרך המפגש עם אנשים שביצעו ניסיונות התאבדות ש"נכשלו", אנשים אלה הגיעו למקום אפל בחייהם, למצב בו לא מצאו תקווה או משמעות. בשל תחושות אלה המלוות בכאב נפשי נורא שלעיתים היה מלווה בחרדה ואי שקט נוראים, ביצעו ניסיונות התאבדות שהביאו אותם לאשפוז במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי.

המפגש עם האנשים שניצלו בדרך כלל נגד רצונם מהתאבדות, היה טעון ורב עצמה, לעיתים היה בתחילה מלווה בתחושת כישלון "אני כזה אפס שאפילו למות אני לא מצליח" בהמשך הטיפול היה עלי ועל הצוות לעזור לאדם להבריא ולמצוא דרכים חזרה לעצמו ולמציאת תקווה ומשמעות בחייו.

קיום של אנשים אהובים הזקוקים לאדם, אשר תומכים ומעודדים אותו היה מסייע במסע הארוך למציאת משמעות מתוך הסבל. כמובן שהמסע המשמעותי למציאת משמעות ותקווה מתקיים לאחר השחרור מבית החולים והחזרה של האדם לביתו וסביבתו הטבעית, שם עליו על היקרים לו לנסות ליצור שינוי שיאפשר תקווה והתחדשות. בלעדי שינוי כזה המלווה בתמיכה נפשית, המשבר הנפשי, עלול לחזור על עצמו וניסיון התאבדות נוסף עלול "להצליח". בנוסף על אנשים אלה להתמודד עם הסטיגמה והבושה שנוספה להם בשל התיוג המבזה של החולי הנפשי.

צעדה להעלאת מודעות כדי למנוע אובדנות

לפני כ- 12במהלך שנות עבודתי בבית החולים בעת שליוויתי מטופלים רבים במרפאה לבריאות הנפש בבית החולים במניעת אובדנות ובמסע למציאת משמעות ותקווה, והתגברות על ההשלכות החברתיות החמורות של הטיפול הפסיכיאטרי, התאבדה קרובת משפחה יקרה ואהובה לאחר סבל נפשי ממושך.

איך לא הצלחתי לעזור לקרובת המשפחה שלי?

באבל עליה חוויתי מעבר לצער והכאב על אבדנה תחושות קשות של אחריות ואשמה, חשתי שאולי לא עשיתי מספיק למענה. שאלתי את עצמי האם יתכן ששגיאה שלי בשיקול בהמלצות שנתתי לקרובים האחרים הביאו אותה אל מותה. בנוסף ובמקביל חלה פגיעה בתחושת המשמעות לגבי העבודה הטיפולית שלי במרפאת בית החולים, התייסרתי בשאלה כיצד למטופלים שאינם בני משפחתי, אני מצליחה לעזור ולמנוע אסונות כאלה ולקרובת המשפחה שלי לא הצלחתי לעזור.

בתהליכי הברור שעשיתי עם עצמי נעזרתי בחומרי קריאה אקדמיים אודות המאפיינים הייחודיים של שכול מאובדנות לעומת שכול "רגיל" ממחלות או תאונות. למדתי שיקיריו של המתאבד סובלים בנוסף לשלבי האבל האוניברסליים הכוללים: הלם, צער וכאב המלווה בכעס או אי שקט, אבדן מטרה ומשמעות עד להשלמה והתארגנות מחודשת.

האבלים על מתאבדים סובלים בנוסף מיותר דיכאון, פגיעה בתחושת העצמי, סטיגמה עצמית, תחושות אשם אחריות ובושה חיפוש מייסר אחר המשמעות של מות המתאבד וסיבות המעשה האובדני. חלה פגיעה בדפוסי המשפחה ובמקרים רבים התרחקות ממקורות תמיכה, הסתגרות ובידוד. בנוסף נמצא שמערכת המשמעות והאמונות של שורדי התאבדות נפגעת. יצאתי למסע להחלמה כאוב עם ברור של ההיבטים השונים של האבדן.

לפני ארבע שנים, התחלתי להנחות קבוצות של בני משפחה שכולים במסגרת עמותת "בשביל החיים", אלו קבוצות הומוגניות הנבנות לפי

סוג הקרבה למתאבד: הורים, אחים, בני זוג וילדים (בוגרים). יחידת ההנחיה משלבת מנחה מקצועי ומנחה מתנדב שכול בוגר קבוצה.

החודש פתחתי עם מנחה מקצועי קבוצה חדשה וייחודית, הטרוגנית קבוצת "מענה מידי" שפתוחה לכל בני המשפחה של המתאבד, אנו קולטים אנשים ללא המתנה לפתיחת קבוצה ייחודית. הקבוצה מאפשרת לכל הפונים לעמותה להגיע ולקבל התייחסות קבוצתית מידית. מפגש ראשון של קבוצה זו התקיים השבוע, היה טוב ואפשר הדברות פתוחה ומועילה לבני המשפחה שהגיעו. אנו מציעים לבני משפחה נוספים לפנות ולקבל מענה מהיר ותומך.

• הכותבת היא מנחת קבוצות תמיכה למשפחות שיקיריהן התאבדו בעמותת "בשביל החיים".
• להצטרפות לקבוצות התמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו, ניתן ליצור קשר בטלפון: 03-9640222, או באתר עמותת "בשביל החיים".