על פסגת הר הצופים: ירושלים בצלחת
רק "מר בשר" יכול לעשות את זה - ולאכול בלא פחות מ-10 מסעדות ובתי אוכל ירושלמיים ביומיים (!). בתפריט: פלאפל מיתולוגי בשוק מחנה יהודה, מסעדה מעולה בסינמטק ועוד אחת בפאתי השוק, ברחוב אגריפס ולקינוח, בדרך הביתה - צלעות טלה מעולות באבו גוש. ירושלים על המזלג: המלצות ותובנות
ביום חמישי אחד, די גשום ואפרורי, מצאתי את עצמי במכונית, נוסע לכיוון ירושלים. עיר הקודש נחשבת אצלנו בבית למעוז רחוק ומרוחק. מה רבה הייתה הפתענו שכעבור 40 דקות נסיעה ממרכז תל אביב כבר מצאנו את עצמנו בגינות סחרוב וכעבור עוד 10 דקות כבר היינו במלון.
עוד מתכונים בערוץ האוכל:
הגברת ארזה את כל הציוד האלפיניסטי במזוודה אחרי שגיליתי את מד המעלות בנייד ובדקתי מה המצב - מקפיא! - בעיר הקודש. כשפרקנו את התיקים מהאוטו, מול עיניו המשתאות של הבחור בכניסה למלון - כבר הרגשתי שאולי הגזמנו עם הביגוד התרמי.
איך שהתמקמנו בחדרים, החל להציק לנו הרעב. צעדנו רגלית למסעדת "לבן" הסמוכה, שם כבר ישבו חברנו. חלקנו מרק עדשים בשני צבעים שהיה עשיר וארומטי וגם נקניקיית טלה מצוינת עם ניוקי ומעט כרוב כבוש חמים שמגיעים יחד כעסקית שווה ביותר. היה מעולה.
חשבנו להפסיק שם, אבל בסוף לא התאפקנו וירדנו גם על חזה אווז עסיסי צלוי ומדויק עם רוטב חמצמץ מתקתק של דובדבני אמרנה וגם פיצה דקיקה ופריכה עם חזה אווז מעושן. ישבנו שם, שישיית גרגרנים, מעל לשעתיים, הודות למיקום ולנוף שנשקף מהמרפסת. טעים ושווה.
חזרנו לחדרנו שבמלון הר ציון. קשתות החלונות במבנה ההיסטורי המשקיף על העיר העתיקה גדולות, הריהוט מיוחד והעיצוב שונה וגם חדרים יפים ומזוודים. לא היה קל לצאת מכאן שוב, לגשם ולרוח שבחוץ, אבל בסוף, בכוחות עילאיים, יצאנו לכיוון ארוחת הערב.
לזכות בטוטו בטופולינו
מסעדת "טופולינו" הקטנה שבה אכלנו צמודה לשוק מחנה יהודה וממוקמת על רחוב אגריפס. נתחיל מהסוף להתחלה: זוהי אחת המסעדות הטובות שביקרנו בה בזמן האחרון. החדשות הרעות הן שמיום א' המסעדה הופכת לבשרית ולכן חלק גדול מהמנות שאנחנו אכלנו - אתם לא תוכלו לטעום. החדשות הטובות הן שחלק יישארו ולאור מה שאכלתי נראה לי שיהיה כאן עדיין מעולה.
הזמנו בקבוק קברנה פרנק 2010 של עמק האלה, שהצטוות ללחם ואיולי, ברוסקטות עם מוצרלה וסרדינים טריים, כבושים בעדינות וכיכר קממבר אפויה עם דבש. כמה פשוט - ככה טעים. טעמנו גם מגש אנטיפסטי שונה שמוגש כמזטים של סלטונים קצוצים, שהגיע יחד עם פוקאצ'ה דקיקה. עוד בקבוק קברנה פרנק, אתנחתה קצרה והמשכנו למנת פילה לברק עשוי היטב שהוגש עם פולנטה מתירס טרי קרמית וחמאתית וצ'יפס דקיק ופריך של בטטה.
היה גם חריימה לוקוס ומנת פסטה עם סרדינים טריים שהייתה עשויה באופן מושלם – אחת הפסטות הטובות שאכלתי בימי, גם אם לוקחים בחשבון סיורים נרחבים בארץ המקור. ממש שמחתי כשהמלצרית אמרה לי שהמנה הזו תישאר גם בתפריט הבשרי. נשימה עמוקה וקינוח של רביולי שוקולד עם גלידה, טירימסו ואספרסו ואנחנו שוב בחוץ. טופולינו, טעמת לי מאוד.
מועדון ארוחת הבוקר
שישי. תשע וחצי בבוקר בחדר האוכל של מלון הר ציון. אט אט מתאספים החברים ומצטרפים לשולחן שלנו. במזנון מגוון בייגלים אמריקאים שהלכו נהדר עם פורל מעושן וגבינת שמנת וגם בייגלה ירושלמי עם שומשום שהלך נהדר עם לבנה. עוד קפה, עוד נשנוש (כולם ממש משתדלים שלא להתמלא - אנחנו באנו לאכול את ירושלים - הנוף והמראות והיסטוריה זה רק בונוס! - וצריך לשמור מקום) ויוצאים לדרך בעקבות ד' השמן, יליד ירושלים ששימש לנו הפעם כמדריך לא-רשמי.
יוצאים לשוק מחנה יהודה התוסס שבו לדעתי מספר התיירים התל אביבים היה שווה למספר הירושלמים שעשו שם קניות לשבת. עצרנו ב"פלאפל לוי" (סביר), מוסד לדברי ד' ושוב ב"חוכמת הבורקס" (סביר) ואחר כך בגלידריית מוסלין (טעים ובפרט גלידת הקפה "ערביקה).
התחלנו לחזור רגלית למלון, לא לפני שעצרנו במאפיית נחמה שבשכונת מאה שערים. גוש קיגל ענק קיבל את פנינו - בהחלט שווה ביקור ולו רק בגלל האווירה והאפשרות לצלם קיגל בגודל גושי הפרמזן הענקים של איטליה .מנוחה ארוכה במלון.
שמונה בערב, התיישבנו במסעדת "זוני" עליה קיבלנו המלצות מילידים וגם מחברים תל אביביים. העיצוב והמיקום היו מהוקצעים להפתיע - בקומה שנייה וחצי-סודית של בניין בכיכר החתולות. ברקע מוזיקת רטרו מתנגנת. עד כאן לחדשות הטובות. מלבד מנת סטייק פילה מעולה ברוטב יין ומח עצמות, האוכל היה בינוני במקרה הטוב.
ביף סטרוגנוף שהוגש עם פסטה היה אנמי לחלוטין ואפילו תיבול של מלח ופלפל בשולחן לא הצילו אותו, ריזוטו סלק שהזמינו מולי היה טעים וקרמי אבל גושי הסלק שננעצו בו, כנראה לקישוט, רק הפריעו. המנה הראשונה שלי בכלל לא הגיעה, גם כשכולם סיימו לאכול.
רק אחרי שביקשתי שוב לדעת מה עלה בגורלה, היא הגיעה בתוספת התנצלות וללא חיוב, אבל היתה גרועה ממש - טוסט לא אכיל, עגבניות מימיות וטעם אנמי גם כאן שלא התחברו יחד לכלום. גם העיקרית שלי, מקרוני וצ'יז עם נקניקיית חזיר (שאותה הזמנתי בטעות כתוספת למקרוני) הייתה מאכזבת. הנקנייקיה הייתה מלאה בסחוסים לא אכילים והפסטה סתמית.
רק היין - אמרונה, גאוות תעשיית היין של אזור ורונה שבצפון מזרח איטליה - היה מעולה כהרגלו. לסיכום: התאכזבנו גם מהאוכל וגם מהשירות - אולי היה פה ערב גרוע במיוחד? איני יודע וכולי תקווה שאכן כך. אי לכך ובהתאם לזאת ויתרנו על קינוחים וחזרנו למלון.
בדרך לתל אביב עוצרים באבו גוש
אור ראשון (אולי שני, אל תתפסו אותי במילה) של שבת. אחרי ארוחת בוקר, יצאנו לטייל במתחם התחנה החדש של ירושלים. נהנינו מהאווירה ויצאנו לדרך, לכיוון תל אביב.
כמו כל עם ישראל, מצאנו את עצמנו עוצרים באבו גוש, במסעדת נאור. חציל בטחינה היה טוב מאד החומוס - ממול! - מעולה כמו גם צלעות הטלה והמג'דרה. חזרנו הביתה לפנות ערב, עייפים אך מפוצצים והכי חשוב - בשלום .ירושלים, תם ונשלם.
הכתב היה אורח חשבון הבנק שלו. לאתר של רפי אהרונוביץ' , מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר
