מרגול מדכאת, ליאור נרקיס מתחזק

הצתה מאוחרת: משום מה עברה לכולם מתחת לרדאר העובדה שחיים משה כיכב השנה במקום החמישי ברשימת הזמרים המושמעים ביותר ברדיו לשנת 2014 של אקו"ם כשהוא עוקף שמות כמו משה פרץ, שרית חדד ומשינה.

משה, כפי שכבר כתבתי בתחילת 2014, הוא סיפור יוצא דופן של זמר שכל הופעותיו הן "סולד אאוט". בשנתיים האחרונות הוא הוציא כמה שירים מצוינים כמו "זכיתי בך", "איך שבאת" ו"מיליון של חלומות" שמתווספים לקלאסיקות האדירות והעל-זמניות שלו כמו "נשבע", "כל נדריי" ו"עד סוף העולם" שביצע עם יואב יצחק. בגלגלצ לא שמעתם אותו אך ברדיו האזורי הוא כיכב ומשם הגיעה הצלחתו.

אז נכון, אולי העולם שייך לצעירים אבל ההתעלמות התקשורתית ממנו מעידה יותר עליה מאשר עליו. חיים משה הרוויח ביושר את הצלחתו, הגיע הזמן שגם יכירו בזה ויבינו שיש לדור הוותיק מה להציע ולא רק לכוכב התורן החדש (ומה שיש לי לומר על הכוכב התורן הנוכחי בהמשך).

אלוהים בממתינה

הדבר הראשון שעולה לראש כששומעים את "ענני", הסינגל החדש של ליאור נרקיס מתוך אלבומו האחרון, הוא שלא מדובר בעוד להיט רחובות קצבי מהזן שנרקיס רגיל להוציא, אלא בשיר עם אמירה אמנותית. ניכר שנרקיס מתאמץ להציג פן אחר שלו, רציני ואיכותי יותר מזה שכולנו מכירים. אבל עם כל הצער, זה פשוט לא מצליח לו. הלחן דרמטי, אפילו קצת אירוויזיוני ומלא פאתוס. נרקיס מטפס בשיר לגבהים שהקול שלו לא בדיוק מורגל אליהם. והטקסט? נדמה שאופיר כהן, הכותב והמלחין, לקח את "שיר למעלות", הוסיף לו עוד שני פסוקים מפרקים אחרים בתהילים, תיבל קצת מדמיונו האישי ויצר שיר תפילה שלא משנה כמה כוונה יש בו ובדרמטיות של נרקיס, הוא מצליח להישאר רק ב"ממתינה" של אלוהים.

נרקיס ראה את ההצלחה של עומר אדם עם "מודה אני" וניסה לייצר גרסה משלו ולצערי הפעם זה פחות הצליח. מה שכן, לזכותו של נרקיס ייאמר, כי מדובר בהחלט בניצוץ של מגמה חיובית בשירים שהוא מקליט. המלצה לפעם הבאה: לוותר על השופרות, טקסטים מהמקורות ובעיקר לבחור שיר שניתן לבצע ווקאלית גם בהופעות ולא רק באולפן.

ותהייה לסיום - מה הקטע של הזמרים המזרחים שלאחרונה מקליטים שירי אמונה שיכולים לגרום לש"ס ולמפלגה של אלי ישי לבקש אותם כג'ינגל בחירות? בנוסף לליאור ועומר, גם יואב יצחק, שרית חדד עם שני שירים מאלבומה החדש, קובי פרץ, שלומי שבת ואייל גולן הוציאו השנה שירים למתחזקים. רובם אגב לא היו טובים, ובכלל זה נהיה טרנד מאוס ומיותר שגם לא נשמע אמין.

מה זו החארטה הזאת?

מהאזנה לדואט החדש של מרגול ואיתי לוי עולה בעיקר השאלה - למה לעזאזל מרגול הייתה צריכה את זה?

"עוד יום" הוא שיר שאמור להיות רווחי עבור שני הצדדים. מצד אחד מרגול שמתחברת עם זמר אהוד על הקהל הצעיר ומצד שני, לוי שמקבל גושפנקא מהמלכה האם של הז'אנר המזרחי. לכן, מתבקש שהשיר עצמו יהיה שילוב של השניים, כלומר - לחן צעיר, דינמי ועדכני עם טקסט איכותי שצעירים ומבוגרים כאחד יוכלו להתחבר אליו.

האזנה לשיר מגלה שהתוצאה רחוקה מלהשביע רצון וזאת בלשון עדינה. השיר לא מתרומם לשום מקום, הלחן מעייף וכבד. כבד מאוד אפילו. מסוג השירים שסוגרים איתם ערבי תחזינות אחרי שכולם שיכורים ושאף אחד לא זוכר את הטקסט מלבד הפזמון ובעיקר את השורה מתוכו "אז מה אם נפלת תקום". ואפרופו השורה הזו, הבעיה הגדולה של השיר היא הטקסט שלו שחתום עליו אבי אוחיון. האחרון, שחתום גם על הלהיט ההוא של פאר טסי, כתב כאן טקסט קשה, מדכא וקודר מאוד. שיר שהיה מתאים לגרסה מקומית של הסדרה "בלש אמיתי". גם אם המסר שלו חיובי - צריך לקום מנפילות, זה לא עובד במבחן התוצאה ומה ששומעים פה זה שיר עייף ומעייף.

שלום וביי

דיברנו על אבי אוחיון הכותב של השיר מהאייטם למעלה ופתאום נזכרתי שכבר יותר משבוע, אולי אפילו שבועיים, לא נתקלתי ב"דרך השלום" (ותודה ליוטיוב שהזכיר לי את השם של השיר). מדהים כיצד השיר מתחיל להיעלם מהעולם באותה המהירות שהגיח אליו. כנראה שהסיבות מגוונות: עשרות גרסאות הכיסוי, הומאז'ים ברשת וסרטונים בפייסבוק שהתבססו על השיר והפכו אותו לתופעה הם אלו שבמקביל גם המאיסו ושרפו אותו. סוג של שיעור על מחירה של החשיפה בניו מדיה, לטוב ולרע.

"בלבלי אותו" למשל רץ שנה ברדיו, "הוזה אותך מולי" של אייל נטחן במשך חודשים ארוכים, "ערב טוב לך" טמטם מדינה שלמה במשך קיץ שלם. והפעם? בסך הכל כמה שבועות. ההצלחה של השיר היא ברכה וקללה לטסי. ברכה כי עכשיו כולם מכירים את השם שלו. קללה, כי באותה מהירות גם יכולים לשכוח ממנו. טסי הציב כעת רף גבוה מאוד עבור השדרנים ברדיו שמצפים ממנו למוצר דומה שכמוהו כמעט בלתי אפשרי לייצר וזה עלול למתג אותו כזמר של להיט אחד.

לכן, טוב עשה טסי כשהוציא היום (ג') באופן רשמי את "בואי ניפגש" מאלבומו האחרון שהוא הדבר הכי רחוק מ"דרך השלום". השיר הזה לוקח אותו למחוזות עמוקים ומגוונים יותר - דבר שיכול להועיל לו מאוד אחרי ההצלחה המסחרית של הלהיט הקודם.

לא בן של מלך

ונסיים עם איתי הררי שמפתיע עם שיר בו ווקאלית הוא נשמע חד וצלול. שיר קלאסי לישיבות של חברים וחאפלות. "זה הילד" מתכתב ישירות עם סיפור חייו של הררי, בנו של האסיר אבנר הררי וכעת הבן הצליח לתרגם את הכאב בסיפור חייו הלא פשוט לשיר מוצלח.

מדובר בילד טוב שזכה אשתקד להצלחה ענקית עם השיר "בת מלך" ומראה כעת שיש מאחריו הרבה כישרון שמפצה על היעדר כריזמטיות. נאחל לו להצליח, כי רק כישרון כפי שהבנו באייטם הראשון, כבר ממש לא מספיק לנו.