הקוסם כבר הלך, הפועל ת"א נותרה עצובה / טור
ברקוביץ' נפרד, בעוד אנחנו לא הולכים לשום מקום. הליצן העצוב, המטאפורי, עודנו בוולפסון נותר. על הצגה או קונצרט בטח שאין מה לדבר כרגע, כל שנותר הוא לקוות לטוב וללכת לראות סרטים מעניינים באמת בדרייב אין. בועז בנאי, אדום מלידה, מבכה על מצבה של קבוצתו
נס גדול לא היה פה, וגם הקסם לא עבד. ובאמת שלא חשוב עכשיו אם זה באשמת הקוסם או באשמת השפנים, אבל ככה פתאום, באמצע השבוע, באמצע העונה, הסתיים לו מפגש הגורלות בין איל ברקוביץ' והפועל תל אביב.
עוד על הטלטלה בהפועל ת"א:
- הפיצוץ עם ברקוביץ' - גרסת חיים רמון
- ברקוביץ' לרמון: "חתיכת אפס, פחדן"
- הפועל ת"א תוקפת: "ברקוביץ' נכשל"
- גם דומב בדרך הביתה, אלי כהן מועמד
- לפחות יש רכש חדש ביום הזה
באופן אישי ונאיבי במקצת, קיוויתי שנוכחותו של איש כדורגל משכמו ומעלה כברקוביץ' תסייע לנו בהפועל ת"א, לפחות בכל הקשור לכדורגל, כי הרי בכדורגל מדובר בסופו של דבר.
לא רציתי להאמין שכך תסתיים, בטונים צורמים ותחושת חמיצות, הקדנציה הקצרה של "הקוסם" במועדון האהוב עליי, והמפואר בימים כתיקונם. אלא שימים אלה, הכל יש בהם חוץ מתיקון.
לצורך ההמחשה, בוא ניקח לדוגמא את אפולה אדל. אין לי דבר נגד השוער הקמרוני החביב, אלא שאם הוא לא היה כשיר ולא עבר את הבדיקות הרפואיות ערב פתיחת העונה, הייתכן שהחלים למרות שלא שיחק בצורה מסודרת בחצי השנה האחרונה ורשם שמונה הופעות בליגה ההודית? ואם כך, כיצד זה משפיע על כושרו? ואילו כן שיחק בקבוצה אחרת העונה, מדוע הם מיהרו כל כך לוותר עליו?
אפולה אדל הוא לא העניין ולא האשם התורן, הוא בסך הכל דוגמא. דוגמא להתנהלות שאת הפשר או המניע שלה לא נדע לעולם. כמותו יכולתי להביא לכדי משל עוד שחקנים רבים מהסגל, או כאלה שהיו בסגל לפני שבוע, או כאלה שיהיו בסגל בעוד שבועיים. עושה רושם שההתנהלות בהפועל כרגע היא ללא פשר, ללא הגיון נראה לעין, וללא יד מכוונת.
חמור מכך, לעיתים נדמה שההתנהלות הזו מתרחשת במחשכים, בלי שום שקיפות וככל הנראה מושפעת משפע שיקולים ועניינים שונים שלא בטוח שטובת הקבוצה, שלא לדבר על הקהל שלה, עומדים בראשם.
נכון לכתיבת שורות אלה זה לא נראה טוב, ועזיבתו של ברקוביץ' אין בה בשורה של ממש. אלא שבדיעבד, גם בואו לא באמת בישר על בוא הסתיו, אלא יותר,
לצערי הרב, על בוא הסתם. והקוסם, שהבין כנראה שאין בקסמיו ויכולותיו לשנות את הסתם, הלך לדרכו, בעוד אנחנו לא הולכים לשום מקום, מן הסתם.
בקרקס שנקרא הפועל תל אביב הקוסם כבר הלך, אך הליצן העצוב, המטאפורי, עודנו בוולפסון נותר. על הצגה או קונצרט בטח שאין מה לדבר כרגע, כל שנותר הוא לקוות לטוב וללכת לראות סרטים מעניינים באמת בדרייב אין.
לפנייה לכתב/ת 
