חרדיות במקום ביטחוניסטים

לעגם של פרשנים למפלגת המחנה הציוני וליש עתיד, הסובלות מהיעדר "דמות ביטחוניסטית" ראויה לשמה, לעומת הליכוד המתכבד בביטחוניסט הדגול יעלון, זירז כנראה את צירופו של ראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין למחנה הציוני.

על רקע זה של חיזור וחנופה נלעגים לגנרלים, של עיתונאים וראשי מפלגות, מתגלה הופעתה של מפלגת הנשים החרדית "בזכותן" בראשות רות קוליאן כקוץ בבלון נפוח. אז מדוע התקשורת מתעלמת כמעט מהידיעה החדשותית המסקרנת והמפתיעה? ייתכן שכניסתה של מפלגת נשים חרדית מאיימת על הזירה הפוליטית המסורתית-סקטוריאלית יותר מאשר השתלבותן המתרחבת והולכת של נשים בראש מפלגות ובתוכן (המחנה הציוני, ישראל ביתנו, יש עתיד וכמובן מרצ), המסוקרת בנדיבות יחסית.

עוד בערוץ הדעות של ynet

כולם (לא) מדברים על שלום / גילעד מטרני

מאז הבחירות ב-2009, שבהן ניצחה ציפי לבני את בנימין נתניהו, הפכה נוכחותן של נשים בחזית המפלגות החילוניות לתופעה מרכזית ובולטת בפוליטיקה הישראלית. לנוכחות מתעצמת זו של נשים בפוליטיקה יש גם השלכות על כוחן של המפלגות החרדיות, המדירות נשים ופוגעות בזכויות פוליטיות ואזרחיות שלהן.

כך, למשל, כניסתו של שאול מופז, גנרל בדימוס, לממשלת נתניהו-ישי-ליברמן ב-2009, התאפשרה לאחר ש"נפטר" מלבני. השוביניזם הלאומני-מיליטריסטי-דתי התחזק בשותפות של ישראל ביתנו, הבתים היהודיים והמפלגות החרדיות, בראשות נתניהו, עם חיסולה של "מפלגת הנשים" של לבני. הקואליציה האחרונה, שבה הובילו לבני ולפיד את הרחקת המפלגות החרדיות, הייתה קשורה אף היא, בעקיפין, לנוכחות המוגברת של נשים. נראה שהתעצמותן הפוליטית של נשים במפלגות החילוניות נוגסת באיטיות ובהדרגה בכוח המיקוח הרב של המפלגות החרדיות ובפרט במידת האטרקטיביות שלהן במהלכי הרכבת קואליציית השלטון.

כניעתה של לבני לפוליטיקה המסורתית בבחירות ב-2012 עם הצבת שלושה גנרלים אחריה והדרת הנשים למקום התשיעי ברשימה, הביאה עליה את הכישלון הצורב בקדימה. החיזור שלה אחרי שאול מופז הביא את קיצה במפלגה שעמדה בראשה. כישלון מפלגתה "התנועה" היה קשור במידה כזו או אחרת להתכחשותה לנשים המצטיינות והנאמנות שהלכו איתה בקדימה בבחירות 2009. כיום, עם הטרנד הגובר של אהדה לייצוג נשים, גם לבני מתהדרת בהצבת נשים במקומות המשוריינים לה.

אין חולק כיום שמקומן של הנשים ותרומתן לדיון הציבורי ולעשייה הפוליטית-חברתית היא רבת משקל וקשה מאוד לראות בנשים "עלי תאנה" להתקשטות המפלגות. אדרבא, נראה יותר ויותר שדווקא נציגי ה"גבריות הישראלית", הגנרלים, הם שהפכו ל"עלי תאנה" של המפלגות החילוניות לקראת בחירות. לאחר הבחירות הם זוכים לעוצמה מעשית רבה בשלטון, שמאפשרת להם לתמרן תקציבי עתק לטובת מערכת הביטחון.

הקמת "בזכותן", מפלגת הנשים החרדית, היא מהלך נועז, חכם ומתגרה בברית השלטון החילוני עם רבנים וגנרלים ובעיקר במבנה הסקטוריאלי-שוביניסטי. במציאות פוליטית שבה ל-25% מהאוכלוסייה ייצוג של שלוש מפלגות דתיות וחרדיות, ל-20% מהאוכלוסייה יש ייצוג של שלוש מפלגות ערביות, אין להשלים עם העובדה שלנשים, המהוות 50% מהאוכלוסייה, אין אף מפלגה המייצגת אותן. מפלגת נשים חרדית אינה רק סדין אדום עבור המפלגות החרדיות, המדירות ומפלות את ציבור הנשים המשרתות אותם בנאמנות כמעט עיוורת. מפלגה זו גם שמה ללעג, שלא במתכוון, את ציבור הנשים החילוניות, שעד כה מביעות נאמנות ללא תנאי לבוסים-הגברים במפלגותיהן (באופן מיוחד בליכוד).

יותר מכל, הקמתה וקיומה של "בזכותן" מבטאת התרסה על הפוליטיקה הסקטוריאלית, המשמרת את הברית הקדושה בין המפלגות החילוניות לשלטון הגנרלים והרבנים, המדירים ומפלים נשים בצבא ובחברה האזרחית.

פרופ' אסתר הרצוג, אנתרופולוגית חברתית, מרצה במכללת לוינסקי ובמכללה האקדמית בית ברל ומרכזת פרלמנט נשים

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il