אורלי ודי
גם פיגוע לא מנע מאורלי וגיא לעשות סיבוב יחסי ציבור על נושא אישי שלא מעניין אף אחד. השחור והלבן התגרדו באי נוחות מול המסך
עצרו הכול. תגידו לדורון הרמן להפסיק לדחוף מיקרופון לפה של עד הראייה. כבר שמענו שלושה. כולם אומרים אותו הדבר: המחבל יצא מפה, הפצוע פונה משם. די, נגמר. יש לנו כותרת דרמטית ומרגשת, חלקה טובה בתוך הבוקר המדמם הזה. וכבר הודענו מאתמול שההודעה תימסר הבוקר, אי אפשר לדחות. אליך ראכלין.
עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
ואז, עוד לפני שצופי 10 הספיקו לאסוף את הלסת מהרצפה, החל ראכלין לצטט משירו של דני רובס: "משהו חדש מתחיל". על המסך רצה שקופית: "דברים קורים תמיד בזמן נכון. ניסים קורים הכל עוד אפשרי". זה היופי במוזיקה, שירים יכולים לגעת בך בדיוק ברגע המתאים. במקרה הזה, הוא נגע בבטן. אנחנו התגרדנו מול המסך. דני רובס שר על המסך בסצנה שהזכירה את דויד ברוזה מארץ נהדרת. "זה היה אמור להיות רגע שבו אנחנו מספרים לכם על משהו אישי שמח שקורה לנו, אבל הפיגוע הזה כבש כל חלקה טובה גם בתחום הזה", אמרה אורלי.
חלקה טובה? הודעה בשידור חי על החלטה לאמץ ילד אומנה היא בהכרח חלקה טובה? נשמע דווקא כמו ידע אישי, שלנו, הצופים, אין שום עניין בו. זו אותה הצדקנות המפורסמת של אורלי וגיא - להתהדר בנוצות של יפי נפש שנאבקים למען החלשים, וגם עושים על זה אחלה סיבוב ברייטינג. "היי, שמעתי שאימצתם ילד", אמר להם בוודאי נהג המונית שאסף אותם בסוף השידור. ואורלי וגיא ישבו במושב האחורי וחיוך מרוצה מעצמו נמרח על פרצופם. "כן זה אנחנו, אבל הכול מתגמד מול הפיגוע הזה שהרס כל חלקה טובה", הם בטח ענו לו.
אורלי וגיא הכריזו שהם יוצאים לחופשת לידה. באותו הזמן בדיוק, 10 קילומטר במקסימום מהאולפן, המשיכו צוותי המשטרה ומד"א לטפל בזירת הפיגוע. מין רגע טלוויזיוני שכזה, שזועק אבסורד. לרגע נזכרנו בשידור המפורסם ההוא מימי האינתיפאדה של המסך המפוצל, חצי משחק כדורגל, חצי פיגוע.
עוד שבוע יחזור גיא, עוד שלושה שבועות אורלי. וכשהם יחזרו, כבר נדע הכול. באיזה קרם הם מורחים לילד את הישבן האדמומי, באיזה שמפו גיא חופף. כך או כך, אחרי עונה דביקה ב"מחוברים" וחוסר מודעות משווע שנשקף מהמסך הבוקר, אנחנו מבקשים רק דבר אחד: די.
