איביי מבשר את עתיד הקפיטליזם

את הטור בשבוע שעבר סיימתי בניסוי מחשבה. הנחתי, רק לצורך התרגיל, טכנולוגיה עתידית בדיונית. במקרה הזה מדובר בטכנולוגיית הטלפורטציה - "העברה למרחק". זו טכנולוגיה בדיונית לגמרי שמופיעה, למשל, בסדרה המיתולוגית "מסע בין כוכבים", כשגיבורי הסדרה עולים על במה מיוחדת, מקישים קואורדינטות של כתובת ותוך שניות מוצאים עצמם עומדים באותה כתובת - ללא קשר למרחק. מדוע אני מתעסק בדברים כאלה?

לטורים נוספים של ד"ר אושי שהם-קראוס

• הרס יצירתי: סגירת פרי הגליל תעזור לחצור
• כלכלת משחקי המחשב: כסף שעשוי מפלסטיק
• עתיד בלי קפיטליזם: הכסף יחולק סטטיסטית
• עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
  

ובכן, למרות שמדובר בבדיה מוחלטת, אני עובד איתה כתרגיל מחשבה מתחום שנקרא "עתידנות כלכלית". המטרה של התרגיל היא להניח טכנולוגיה בדיונית, ואז לנסות לגזור ממנה לאט לאט את השינוי החברתי, הפוליטי, הדתי, המבני וכמובן הכלכלי שנגזרים ממנה. זה תרגיל פותח ראש, שעוזר לנו להביט גם על העתיד - אבל במיוחד על ההווה שלנו.

כאן למשל, הגזירה הקלה ביותר תהיה בתחום התיירות: כאשר אפשר להגיע לטאג' מהל בהודו תוך שניות, המעמד הרגשי שלו משתנה. אם פעם הוא היה מקום שאליו נכספים להגיע, בהינתן טכנולוגיה שכזו, הוא זמין לא פחות מאשר הסופרמרקט הקרוב.

מכאן נגזרות משמעויות רבות לתחום התיירות. האם בכלל יש מקום למושג הזה, "תיירות"? הרי הכל נגיש בשניות. ומה על כל העובדים בתעשיית התיירות? אלו שאלות המובילות אותנו לחשוב אחרת גם על התיירות של ימינו. אבל הרבה יותר מעניין לראות את ההשפעה על מושג המדינה.

משכן כנסת ישראל. אם אין חשיבות למרחק ולמקום, מה עולה בגורלה של המדינה?(צילום: גיל יוחנן )

מדינות הלאום והמדינות שקדמו להן אופיינו בראש ובראשונה טריטוריאלית; הגבולות הגדירו את המדינה. זה כל כך מובן מאליו עד שכמעט טפשי להציג את זה. מדינה היא ריכוז בני אדם בשטח מוגדר ולפעמים מגודר בגבולות. אבל אם אין חשיבות למקום שבו אתה נמצא, מה עולה בגורלה של המדינה?

מה זה להיות ישראלי? אולי להיות ישראלי זה להיות בעל תרבות ישראלית. אבל גם התרבות הישראלית בוודאי תושפע מהנגישות של כל ישראלי לכל העולם. אולי להיות ישראלי זה כמו להיות חבר בקבוצת פייסבוק? אתה מצוי במעין "מקום וירטואלי" ביחד עם עוד אנשים שדומים לך?

אבל לפני שאנחנו ממשיכים, אפשר לשאול כל כך הרבה שאלות שאליהן לא התייחסתי בכלל. האם שיגור עולה כסף? האם לכל אדם יש משגר כזה? האם אפשר להגיע לכל מקום בלי אישור? בתרגיל המלא שעושים משתמשים ב"חורים בתסריט" האלה כדי להדק את התרגיל לטובת התחום בהווה שאותו חוקרים.

החסרונות והיתרונות של המטבע הדיגיטלי

הטכנולוגיה שהנחתי כאן היא טכנולוגיה רחוקה מאוד ו"בדיונית מאוד". בתרגיל כזה הולכים רחוק עם הדמיון, אבל השימוש שאפשר לעשות בו בלימוד ובמחקר של כלכלות עתידיות קיצוני פחות.

אנחנו הולכים לדברים די קרובים והרבה יותר סבירים, ומהם מנסים להסיק את המבנה של הכלכלה "הבאה". שינוי בכלכלה שעולה מפיתוח טכנולוגי ניתן להדגים באמצעות הביטקוין. כפי שכתבתי בטור אחר, ביטקוין הוא גם מטבע וגם טכנולוגיה או שיטה ממוחשבת. מטבע הביטקוין לא מעניין אותי כשלעצמו. האם הוא יקרוס או לא? האם המחיר שלו עולה או יורד? אין לי מושג. אני לא יודע אפילו מה שער הביטקוין.

מה שמעניין אותי הוא השיטה הכלכלית, כי בעצם בטכנולוגיה הקריפטולוגית (הצפנתית) תכנותית אפשר לייצר לא מעט "מותגי" מטבעות כאלה. חלקם יחזיקו מעמד וחלקם לא. כבר היום קיימות לא מעט וריאציות של ביטקוין. והנה, אם כל אדם או קבוצת אנשים יכולים לייצר מערכת של מטבע חדש דיגיטלי, הרי גם בנק ישראל יכול לעשות את זה.

ולמה זה חשוב? הרי לבנק ישראל יש שקלים שהוא מייצר. אבל מצד שני, יש כאן אפשרות שמרתק לבדוק: בנק ישראל יכול לייצר מטבע בשם ישרא-דיגיט-קוין, ולהפוך אותו למבוקש בכך שבתוקף חוק, אזרחי המדינה יחויבו לשלם מסים רק במטבע הזה. ומה קורה אז? המטבע הופך בעל ערך: כולם זקוקים לו לתשלום מסים.

בהדרגה, הבנק מחליף את השקל בישרא-דיגיט-קוין. ולמה זה מפתה את הבנק? מפני שבמערכת הזכרון של ביטקוין נשמרות כל העברות הכסף שעוברות מיד ליד של כל מטבע. אמנם בביטקוין זה אנונימי, אבל בנק ישראל יוכל לעקוב אחרי כל התשלומים שעושה כל אזרח, החל מקניית עיתון ועד העברת מליונים לחשבונות אחרים. ומה יוצא מכך? אי אפשר להעלים מס. מצד שני, האח הגדול - האח הגדול מהספר "1984" - חוזר ובגדול.

זן נכחד חדש: מפעלים ומכונות  

המטרה שלי בסדרת הטורים הזאת היא להציג תחזיות שונות לעתיד הקפיטליזם. אבל כדי לעשות את זה, כדאי להזכיר את המאפיינים של הקפיטליזם שלפני מהפכת האינטרנט. הקפיטליזם הזה מכונה בשם "קפיטליזם של המדינה", מפני שהוא מתאפיין בכלכלת שוק, אבל היא מודרכת ומנוהלת על ידי המדינה. המדינה מחייבת אותנו לשלם מסים, מחייבת אותנו להשתמש בכסף שהיא מייצרת (מסים משלמים רק בשקלים), קובעת ריבית ומכסים, מספקת מדיניות רווחה חלקית ומעבירה תקציבים. בתוך כל אלה, חי שוק חופשי מסחרי.

השיטה הזו מקובלת גם על אנשי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, (שלא רוצים רק שוק חופשי בלי שליטת המדינה בכלכלה) - וגם על אנשי ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה), שבטח לא רוצים קומוניזם סובייטי של ביטול שוק חופשי.

אבל לקפיטליזם של ימי טרום מהפכת המידע יש עוד מאפיינים.

אחד מהם, לדוגמא, הוא המודל שבו בעלי הון (תעשיינים, עשירים, טייקונים) שולטים באמצעי הייצור. כלומר, אדם או קבוצה הם בעלי המפעל והמכונות, והעובדים עובדים תמורת שכר.

מיותר לציין? לא בדיוק. קודם כל, קיימים מודלים נוספים; למשל קומוניזם סובייטי או קו-אופרטיבים, אבל מה שחשוב יותר הוא ההתפתחות של מודל חדש: מודל ה-p2p, זהו המודל שבו אנשים חופשיים פועלים ברשת ומתפרנסים כמעט בלי קשר לבעלי המכונות של פעם.

ענקית המסחר האלקטרוני, איביי היא דוגמה מעניינת. אמנם הפלטפורמה שייכת לחברה פרטית ולבעל הון, אבל אנשים כמונו מרוויחים ממנה ויכולים לעשות בעזרתה הרבה כסף. והנה מודל ראשון שמבשר שינוי. אגב, גם במודל הזה יש לא מעט מורכבויות. ועל כך בשבוע הבא.