רוקדים על הדם ומעודדים פיגועים
ברקע פעולתו של המפגע הבודד משולבים האווירה ברחוב הפלסטיני, מצבו האישי של המחבל והכשלים בטיפול בשב"חים. תגובות ראש הממשלה והפוליטיקאים הן קלישאות חלולות שלא מוסיפות לניסיונות סיכול הפיגועים הבאים
אגף המודיעין בצה"ל מעריך כי שנת 2015 עתידה להיות שנה נפיצה ומועדת להתלקחויות בזירה הפלסטינית. גם בעזה, גם בשטחי יהודה ושומרון וגם בתחומי ישראל. הערכה זו רלוונטית גם לפיגוע הבוקר. זירה פלסטינית רגישה ונפיצה מייצרת גם פיגועים של מחבלים בודדים שמפניהם קשה להתגונן, כפי שכבר למדנו מעשרות מקרים של דקירה ואפילו ירי.
אפשר לצייר פרופיל של המפגע הבודד: בדרך כלל מדובר באדם צעיר, בשנות ה-20 או ה-30 לחייו, הוא כועס, אולי מפני שהוא או בן משפחתו נפגעו בפעולה של כוחות הביטחון של ישראל או שנעצרו ונחקרו. לעתים רחוקות יותר מדובר באדם שמנסה לטהר את עצמו מפשעים שביצע בחברה הערבית או שהוא עובר מעין מבחן קבלה לארגון טרור.
גורם נוסף שמתלווה לגורמים האישיים הוא האווירה הכללית ששוררת ברחוב הפלסטיני, אם כתוצאה מהסתה מכוונת במסגדים או על ידי פוליטיקאים ואם כתוצאה מאירועים אפילו במדינות רחוקות. למשל, האירועים בצרפת יכולים להשפיע גם על איסלאמיסטים קיצוניים אצלנו. אבל מה שקובע בסופו של דבר הוא היכולת של אותו אדם עם כוונות רצחניות להגיע לקרבת קורבנותיו. לא סתם לקרבתם, אלא לקרבת רבים מהם במקום שבו הם מתקשים להתגונן מפניו.
לכן יש כל כך הרבה מקרים שבהם מעורבים שוהים בלתי חוקיים בשטח ישראל במה שמכונה "פיגועי בודדים" או "פיגועי אווירה".
המקרה השכיח ביותר, לא רק בירושלים אלא גם בישראל וגם בשטחים, הוא פיגוע שמתבצע בתחבורה הציבורית. בתוך אוטובוסים, ברכבת הקלה בירושלים ובתחנות.
במקומות אלה מרוכזים הרבה ישראלים וגם בדרך כלל המקום, תחנת אוטובוס או רציף רכבת אינו מאפשר הימלטות לצדדים. הם יכולים להימלט רק לאחור, כך שהקורבנות עדיין נמצאים במסלול התנועה של המחבל. בריחה לצדדים בדרך כלל מוציאה אותם מטווח הפעולה של הדוקר ואפילו של היורה, וזה נאלץ לשנות כיוון. בדרך כלל הוא אינו עושה זאת.
נוכחות מרתיעה של אנשי ביטחון במדים וחמושים בנשק בתחנות הסעה, בתחנות אוטובוס ובתחנות רכבת בעיקר בשעות השיא. לא מזמן הקימה עיריית תל אביב סיירת ביטחון. זה בדיוק מה שאותה סיירת ואנשי משטרת ישראל צריכים לעשות, לנוכח הקושי המודיעיני באיתור המחבל הבא.
נוכחות מרתיעה היא כמעט האמצעי היחיד שאפשר לנקוט כדי לסכל פיגועים כאלה. בירושלים הרגיעה השוררת כעת הושגה בעקבות הצפתה של העיר והשכונות הערביות במזרחה בשוטרים גלויים וסמויים של משטרת ישראל.
פעולה לאיתור שב"חים והרתעתם. במשך עשרות שנים נאמר בעניין כל כך הרבה, לכן אין צורך להרחיב. צריך לעשות.
מודיעין שב"חים: מאחר שבתחומי ישראל הם המועדים לבצע פיגועים, צריך לנהל מאמץ מודיעיני בקרבם וככל שהאיסוף יהיה יסודי יותר, כך אפשר יהיה גם למזער את התופעה וגם אולי לאתר איתור מוקדם את המפגע הבודד מבלי להפר את זכויות האדם ולפגוע בדמוקרטיה.
יש להיפטר מתופעה מכוערת אחרת שמתלווה לפיגועים בתקופת בחירות: הריקוד על הדם. במקרה שלפנינו פתח בכך דווקא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהצביע מיד לעבר אבו מאזן כאשם בפיגוע הדקירה. לפי כל הסימנים זו אמירה חלולה שאין לה כיסוי בעובדות ובחקירת המחבל על ידי המשטרה בשטח. האיש פעל ממניעים אישיים.
באותה מידה גם האשמותיו של ליברמן כי חנין זועבי אשמה, וגם דבריו של יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג ולפיהם אזרחי ישראל חסרי ביטחון - כולם קלישאות שנועדו לצרכי בחירות והם מזיקים מפני שהם מעניקים תהודה ומכפילים את האפקט של פיגוע דקירה.
נכון שפיגוע דקירה בלב תל אביב עשוי לערער את הביטחון, אבל תושבי ישראל כבר ידעו זמנים קשים מאלה. הריקוד על הדם רק מעניק בונוס וסיפוק לטרוריסט ומעודד חיקוי. נראה שלפנינו שנה לא קלה בתחום זה, ולפיכך כדאי, למרות הבחירות שבפתח, לשמור על קור רוח ועל שפיות. כך גם כנראה נצמצם את מספרם של מי שינסו לחקות את מפעלו של הדוקר היום.
לפנייה לכתב/ת 
