אחות שכולה סייעה לפצוע מהפיגוע: "אי אפשר להשאיר פצועים בשטח"
12 שנה הפרידו בין הפיגוע בדרך בגין לפיגוע שאירע לא רחוק משם בשנת 2003, שבו נרצחה מזל עורקבי. אחותה קרן שדה סייעה היום לצעיר שנפצע קשה ונפגשה עם משפחתו. "ירדה לי אבן מהלב". האזינו לשיחתה למשטרה
"אי אפשר להשאיר פצועים בשטח ולברוח". כך שחזרה קרן שדה, שסייעה לצעיר בן 25 מבת ים שנפצע קשה בפיגוע הבוקר (ד') בתל אביב. לשדה האירוע היה קשה במיוחד בשל העובדה שלפני 12 שנה איבדה את אחותה, מזל עורקבי, בפיגוע בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב.
עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
שדה נסעה מאחורי אוטובוס קו 40 של דן כשפתאום הבחינה שהדלתות נפתחו ושאנשים נסים על נפשם. כשהיא בוכה וזועקת לעזרה צלצלה שדה למוקד 100 של המשטרה. האזינו:
פיגוע בתל אביב - כתבות נוספות:
רגעי האימה: תיעוד הפיגוע במצלמות האבטחה
תלמיד שחזר: "זרקתי על המחבל תיק, שברתי חלון - וברחנו"
הנהג נדקר: "אם אמות תשמור על הילדים שלי"
"בהתחלה לא הבנתי מה קורה שם", שחזרה שדה. "פתאום מישהי דפקה לי על החלון והביאה לי מישהו שאומר לי שהוא פצוע ושאקח אותו לבית החולים. בינתיים המחבל רץ לכיוון השני והתקשרתי למשטרה וצרחתי שהיה פיגוע ושמחבל דקר אנשים באוטובוס".
היא המשיכה וסיפרה כי לא הייתה יכולה לנוע בציר על מנחם בגין משום שהכביש היה חסום. "שוטר ניסה לדלות יותר אינפורמציה והפצוע אמר שקשה לו לדבר. הוא דימם המון וראיתי שהוא מאבד כוחות. נכנסתי להיסטריה ולפאניקה וכל האנשים רצו והיה בלגן. כוחות ההצלה הגיעו ופתחתי את הדלת כדי שהצעיר יעבור לאמבולנס", סיפרה שדה.
לדבריה, "התחלתי לבכות. ירדה לי אבן מהלב שמצאתי אותו כי לא ידעתי באיזה מצב הוא היה כשפינו אותו. אחותו של הפצוע התקשרה אליי אחרי זה ואמרה לי שהוא זוכר אותי ושמזל גדול שהייתי שם. אמרתי שמזל שהוא בסדר כי זה הכי חשוב".
בעוד יומיים תיערך האזכרה השנתית לזכרה של אחותה הגדולה של שדה, מזל עורקבי, שהייתה רק בת 20 כשמחבל פוצץ את עצמו בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, לא רחוק מזירת הפיגוע היום. עורקבי, שהייתה ביומה הראשון בשירות קבע, נהרגה במקום וכמה רגעים לאחר מכן התרחש פיצוץ נוסף. 23 בני אדם נרצחו באותו פיגוע.
לדברי שדה, דווקא בימים אלה היה קשה לה מאוד להיקלע לפיגוע היום סמוך לגשר מעריב. "הסיטואציה קשה גם בגלל החוויה האישית", היא מציינת. "זאת הייתה קטסטרופה, אנשים ישבו על המדרכה, פצועים ובחוסר אונים. לא האמנתי שאני נקלעת פעמיים בחיים שלי למצב כזה".
לפנייה לכתב/ת 
