דו"ח: באיזה חדר מיון בישראל תחכו הכי הרבה זמן?

רוצים להגיע למיון בבית החולים שערי צדק? תתכוננו להמתנה ממושכת. בית החולים הירושלמי הוא גם השנה שיאן ההמתנות בחדר המיון עם המתנה חציונית של 3.95 שעות. מדובר בעלייה לעומת השנה שעברה, אז דובר על 3.88 שעות, וב-2010 על 3.81. כך מגלה דו"ח של משרד הבריאות העוסק בביקורים במחלקות לרפואה דחופה (חדרי המיון) ומתפרסם היום (ה').

עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet

ההמתנה עבור מי שבסופו של דבר נזקק לאשפוז היא אף יותר ארוכה, והנתון החציוני הוא 7.06 שעות. המומחים מתריעים מפני סכנת חיים עקב המצב הקשה. מי שירצה לברוח משערי צדק להדסה עין כרם, יחסוך לעצמו זמן קצר מאד בהמתנה.

בית החולים הירושלמי נמצא במקום השני עם חציון של 3.75 שעות. בקמפוס הר הצופים של הדסה המצב טוב יותר, וזמן ההמתנה החציוני הוא 2.82 שעות.

חדרי המיון עמוסים

7.5 שעות במיון: באיזה בי"ח מחכים הכי הרבה?

גם בחיפה - לא פחות מ-3 שעות

גם בבתי החולים בחיפה המצב לא טוב. בכרמל חציון ההמתנה הוא 3.45 שעות וברמב"ם מחכים 3.27 שעות. בבני ציון החיפאי המצב יותר טוב, עם 2.46 שעות. בשיבא ממתינים 3.08 שעות, בבילינסון 3.01, ובשאר בתי החולים בארץ פחות משלוש שעות. המצב הטוב ביותר הוא בבית החולים סנט וינסנט שבנצרת, שם ממתינים רק 0.84 שעות.

השהייה הממוצעת במיון בשנת 2013 הייתה 3.49 שעות ואילו החציון עמד על 2.55 שעות. מדובר בעלייה לעומת 2012, אז הממוצע היה 3.08 שעות והחציון 2.22. ההמתנה לאורך כל היום היא דומה ונעה סביב 3.5 שעות בממוצע. בבוקר מחכים קצת יותר מאשר בערב, 3.57 שעות לעומת 3.4. מי שבכל זאת רוצה לכוון את הגעתו קצת יותר, כדאי לדעת שבין 10:00 ל-14:00 ובין 18:00 ל-21:00 העומס הוא הגדול ביותר.

בשערי צדק גם 39 אחוז מהמגיעים יחכו יותר מחמש שעות במיון, ובהדסה עין כרם 37 אחוז. בסנט וינסנט, לעומת זאת, מדובר באפס אחוז וביוספטל שבאילת רק 4 אחוז.

בסך הכל 18 אחוז מהביקורים במיון נמשכו יותר מחמש שעות בכל הארץ, 9 אחוז בין 4 ל-5 שעות, 15 אחוז בין 3 ל-4 שעות, 21 אחוז בין שעתיים לשלוש, 23 אחוז בין שעה לשעתיים, 10 אחוז בין חצי שעה לשעה, ו-4 אחוז בלבד מצליחים ללכת הביתה תוך חצי שעה בלבד.

1,752 חולים נפטרו בעודם במיון, מדובר ב-0.06 אחוז מכלל הפניות. 1,534 מהם נפטרו עקב מחלה, והשאר לאחר שנפגעו בתאונה, פיגוע או מסיבה אחרת.

"זמן ההמתנה הוא קריטי"

"בתוך זמן ההמתנה הזה יש דבר שנקרא שעת הזהב, שהיא שעה קריטית לחולים קריטיים. כלומר, אם אנחנו לא מגיעים בזמן לחולה, או שהוא יסבול מנכות בלתי הפיכה או שהוא ימות. כך זה המצב באוטם שריר הלב, אוטם ברקמת המוח (אירוע מוחי) או פצועי טראומה קשים.

"אצלנו יש ארבעה חדרי הלם, ואם כולם תפוסים אז החולה הבא לא יקבל את הטיפול המיטבי כי אין איפה. לחולים כאלו צריכים גם הרבה אנשי צוות ופשוט אין. ביום רגיל יש לנו 12 אלונקות שממתינות בחוץ, ויכול להיות שאחד מהם הגיע כי הוא מבולבל בגלל שבץ מוחי, ועד שנגיע אליו ייקח עוד חצי שעה, כך שחלון הזמן לטיפול אפקטיבי יכול לחלוף", אומר ד"ר ג'קי אור, מנהל המיון בשיבא, שעמד בראש ועדת אור לבדיקת מערך הרפואה הדחופה בישראל.

"ההמלצות היו שצריך להפוך את המקצוע לאטרקטיבי, הרי אין בו עבודה במסגרת פרטית, שצריך להוסיף שכר כדי למשוך אנשים טובים. צריך להוסיף רופאים ואחיות, אבל שום דבר לא קרה. אנחנו נמצאים במצב בו אנו מרגישים שאנחנו מאבדים חולים.

"עברנו את היכולת לכפר על תחלואי המערכת וחוסר ההשקעה של המערכת בעזרת ההשקעה שלנו. אנחנו מסורים, מקדישים יותר ונשארים יותר שעות, אבל עכשיו כמה שלא נישאר ונשקיע, אי אפשר יותר. אין חדרי הלם, אין מיטות. השיחה שרצה אצלנו, מנהלי חדרי מיון, היא שצריך לעשות משהו כי אנחנו מאבדים חולים. זאת רוח הדברים".

"כמות הביקורים עולה - והמערכת לא משתפרת"

"הנתונים לא מפתיעים. כמות הביקורים במיון עולה ואין שיפור במערכת עצמה, ולכן הזמנים מתארכים. כוח האדם לא עלה, לא הוסיפו מספיק תקנים והאוכלוסייה מזדקנת.

"אנחנו חושבים שצריך לשפר את כמות ואיכות האנשים שעוסקים ברפואה דחופה, ולכן אנחנו צריכים יותר מתמחים ושלא נצטרך להסתמך על רופאים שאינם מומחים ברפואה דחופה. אז המצב יהיה יותר טוב", אומר ד"ר ערן טל אור, מנהל המיון בבית החולים פוריה ויו"ר האיגוד לרפואה דחופה.

"בישראל יש 63 מומחים ברפואה דחופה ב-24 בתי חולים, כלומר, קצת יותר מ-2.5 רופאים בממוצע לכל בית חולים, ורק 57 מתמחים סך הכל". מוסיף ד"ר טל אור "זה לא הגיוני שיש פחות מתמחים ממומחים, מה שאומרים שאנחנו למעשה מתמעטים. מדובר ב-4.5 רופאים שעוסקים ברפואה דחופה בכל מיון. ככה אי אפשר להחזיק מיון במשך כל היממה. לכן מכניסים מומחים בפנימית, אורתופדיה ורופאים נוספים שלא עוסקים ברפואה דחופה. אני יודע לאבחן חולים ולקבל החלטות מהר, אבל הרופאים שאינם עוסקים ברפואה דחופה רגילים לחשוב כמו במחלקה, הם לא מטפלים מהר. צריכים להוסיף תקנים לרופאים ולאחיות. אני לא רוצה שהדו"ח הזה יראה ככה גם בשנה הבאה".

חלק מהפתרון המסתמן הוא שינוי בשיתוף משרד הבריאות וההסתדרות הרפואית, לפיה אנשים שמומחים ברפואה דחופה יוכלו לעבוד באופן פרטי במקצועות אחרים, דבר שנמנע מהם היום. "אנחנו יכולים לעבוד כרופאי כאב, למשל".

דברי המומחים מגובים בנתונים, והדו"ח של משרד הבריאות מראה כי מספר העמדות לרפואה דחופה ממשיך לרדת. בשנת 2013 היו 0.142 עמדות לאלף בני אדם, זאת כשב-2012 היו 0.145. הפעם האחרונה שהייתה עלייה בנתון זה הייתה בשנת 2006.

יו"ר האגודה לזכויות החולה, שמוליק בן יעקב: "האגודה לזכויות החולה מתריעה כבר זמן רב על המשך מגמת העלייה במשך זמן ההמתנה במיון. נתוני הדו"ח מצביעים על עליה בזמן המתנה הממוצע לעומת השנה הקודמת, וזאת למרות שמספר הפניות נותר כמעט ללא שינוי.

"מצב בו בממוצע כשליש מהחולים ממתינים מעל 4 שעות , ובחלק מבתי חולים אף 40% מהחולים ממתינים מעל 4 שעות, מעוררת דאגה. נתונים אלו מצביעים על בעיה אמיתית, הנובעת מחוסר בכח אדם ובתשתיות הדרושות למתן טיפול נאות, בבתי החולים ובחדרי המיון.

"האגודה קוראת לממשלת ישראל להעביר את התקציבים הנדרשים על מנת להרחיב את מספר עמדות המיון ולקצר את זמן ההמתנה שעלול לפגוע בטיפול הניתן לחולים".

מבית החולים "שערי צדק" נמסר בתגובה: "מה שמטריד את המטופל הוא משך ההמתנה לבדיקת רופא העומדת בבית החולים על ממוצע של כ-100 דקות, מעת רישום המטופל בדלפק הקבלה, כאשר בדיקת אחות ממיינת עומד בממוצע על 16 דקות.

"אם מדובר במשך המתנה כולל, ההמתנה למיטת אשפוז בשערי צדק אמנם ארוכה יחסית לממוצע הארצי, וזאת משום שמירה על העיקרון הייחודי לשערי צדק, שלא לאשפז במסדרונות מחלקות האשפוז, ומושקע כח אדם רב - רפואי וסיעודי - ליתן טיפול איכותי במתחם המחלקה לרפואה דחופה בסטנדרטים מיטביים".