אבא, תן לי לשחק: משפחת ריברס וההיסטוריה
אוסטין ריברס הגיע בשבוע שעבר לקליפרס, והפך לשחקן הראשון בתולדות הליגה שאביו יהיה המאמן שלו. אבל מעבר לפיקנטריה, יש בסיפור רבדים אחרים - ההבטחה הגדולה שמנסה לפרוץ אחרי שנים מאכזבות, בתקווה שהאבא יעזור, והקבוצה שזקוקה לחיזוק כדי לבסס מחדש את מעמדה במערב
"דיברתי עם אשתי לפני ההחלטה. היא אמרה שאם אני חושב שזה יעזור לקבוצה, אני יכול לעשות מה שנראה לי. כל ההתעסקות בעניין מצחיקה בעיניי". אז בעיני דוק ריברס זה משעשע, אבל למען האמת,מדובר בהיסטוריה. הקליפרס צירפו בשבוע שעבר את בנו של המאמן, אוסטין ריברס, כך שבפעם הראשונה בתולדות הליגה אב ידריך את בנו.
המהלך מרתק משתי זוויות שונות. קודם כל, שיתוף הפעולה המשפחתי שיימדד מאלף כיוונים, יצולם וינותח, כך שהשניים ירגישו את העדשות בפנים בערך כמו דייויד בלאט ולברון ג'יימס במהלך שיחה. מעבר לכך, מדובר בצעד מעניין של הקליפרס, שמצאו את עצמם בבעיה במערב העמוק מתמיד ומחפשים דרך להתחזק כדי להשיג ביתיות בפלייאוף ולכוון לעבר התואר - מה שנראה כמו שאיפה רחוקה כרגע.
אוסטין הגיע לקליפרס בטרייד משולש עם בוסטון ופיניקס, שכלל ויתור של אל.איי על רג'י בולוק וכריס דגלאס-רוברטס. המטרה של הקבוצה הייתה למצוא גארד שירים את הרמה של הספסל, שלא עמד בסטנדרטים של החמישייה החזקה ופגע בקבוצה. הנתון החשוב ביותר, עליו דיבר האבא והמאמן, היה המהירות שמוסיף אוסטין.
אבל היה בכך גם הימור. כשריברס יצא מדיוק, הוא נחשב לאחד השחקנים המבטיחים במחזור שלו. ניו אורלינס בחרה אותו במקום העשירי ב-2012, וקיוותה שיהיה חלק מרכזי במהפכה שיוביל אנתוני דייויס, הבחירה הראשונה באותו דראפט. זה לא קרה. שנתיים וחצי לאחר מכן, אפשר לסמן אכזבות רבות שנבחרו ב-2012. רק דייויס ודמיאן לילארד הפכו לסופרסטארים, וברדלי ביל ואנדרה דראמונד בדרך הבטוחה לשם. ריברס - כמו מייקל קיד-גילכריסט ותומאס רובינסון, הבטחות עצומות - לא מצא את עצמו בליגה.
אוסטין הוא קומבו-גארד, שתקוע בין שתי העמדות בקו האחורי ולא מממש את הפוטנציאל באף אחת מהן. הוא זריז ואתלטי, חודר מצוין ויודע לתרום המון בהגנה, אבל מאז שהגיע לליגה הקליעה מבחוץ מהווה מכשול עצום עבורו, והוא מעולם לא הוכיח שהוא מנהל משחק ברמה גבוהה. בוסטון, שנבנית מחדש העונה, אפילו לא תיכננה להשתמש בו אחרי שקיבלה אותו מניו אורלינס, ומיהרה לשלוח את ריברס לקליפרס. 6.8 נקודות ו-2.3 אסיסטים הם לא ממוצעים של מחליף שנלחמים עליו. בשלושת המשחקים הראשונים בקליפרס, אגב, הוא קלע בסך הכל 3 נקודות... רק ביום חמישי, כאשר הקליפרס הביסו את ברוקלין, הוא התעורר עם תשע נקודות ושישה אסיסטים.
בארה"ב מיהרו לשלוף ראיון של דוק מ-2013, בו אמר: "אני לא מאמין בקטע של הורים שמאמנים את הילדים. אני לא חושב שזה דבר טוב. אני מאמן את אוסטין כשהוא מבקש ושואל לעצתי, אבל מנסה להתרחק מזה. הורים צריכים להיות הורים, ומאמנים צריכים להיות מאמנים". אבל הדברים השתנו מאז. אין מישהו שמכיר את אוסטין טוב יותר ויידע איך להוציא ממנו את המקסימום מאשר אביו. ובנקודה קריטית כזו בקריירה - בעיקר של הבן, אבל גם עבור האב השאפתן שקיבל קבוצה שרוצה אליפות - החיבור נטען במשמעויות מיוחדות.
אוסטין אמר בראיון שהוא לא מצפה ליחס מיוחד: "אם אשחק רע, אבא יושיב אותי על הספסל. הוא תמיד רוצה לנצח. הוא טיפוס כזה. בגיל חמש, כששיחקתי איתו דמקה, הוא לא נתן לי לנצח. אני צריך להרוויח את מקומי בקבוצה".
האם הוא מסוגל להיות האיש שיקפיץ את הקליפרס לרביעייה הראשונה במערב? חד וחלק, לא. הוא יכול לעזור מאוד מהספסל, אבל דוק ממשיך לחפש חיזוק, כי עם 14:29, הקליפרס רק קרובים ליוסטון במקומות 4 ו-6. הרוקטס הביאו את ג'וש סמית', דאלאס את ראז'ון רונדו, ממפיס את ג'ף גרין. שתי הראשונות, גולדן סטייט ופורטלנד, יגיעו השנה בשלות מתמיד לפלייאוף. באקלים כזה, הקליפרס חייבים שדרוג.
במהלכים האחרונים שעשתה הקבוצה, היא השאירה שני מקומות פנויים בסגל, וריברס (האבא) הבטיח כי המטרה היא לצרף בקרוב שני שחקנים ותיקים. השמות שצפויים להגיע וכבר סומנו בקבוצה הם של מומחה ההגנה טיישון פרינס ופצצת האנרגיה נייט רובינסון. הם יוסיפו המון עומק, מצרך הכרחי. כריס פול, בלייק גריפין, דיאנדרה ג'ורדן, ג'יי.ג'יי רדיק ומאט בארנס סוגרים חמישייה אדירה, וג'מאל קרופורד הוא שחקן שישי מושלם, אבל כפי שהקליפרס לומדים - זה עדיין טעון שיפור.
לפנייה לכתב/ת 
