"הייתי הסרסור של הנאצים וזה הציל את חיי"

עוד חדשות בעולם:

בן 79 יירש בן 90: המלך מת, יחי המלך

שר שבדי הציל: "הברחתי נידון למוות במטוס"

הנסיך אנדרו מכחיש פרשת המין: "מתמקד בעבודה"

פרדי, בן זקונים לרואה חשבון ועקרת בית, סיפר כי ילדותו בווינה הייתה אידיאלית עד ה"אנשלוס", סיפוח אוסטריה לגרמניה בשנת 1938. "נדהמנו. לא חשבנו שהאוסטרים יקבלו את הגרמנים אבל הם קיבלו. הם מאוד שמחו כשהגרמנים הגיעו", הוא נזכר. כשבית הכנסת המקומי עלה באש החליטו ההורים לשלוח את אחיו, אוטו ואריק, לארה"ב ולבריטניה. פרדי בן ה-16 נשלח לבלגיה, לחברים של המשפחה. הוא נפרד מהוריו ולא ראה אותם שוב.

קנולר (במשקפיים) בתמונה משפחתית(צילום: מתוך BBC)

ב-1940, שנה אחרי שהגיע לבלגיה, כבשה אותה גרמניה במבצע שארך 18 ימים בלבד. קנולר הצעיר ברח לגבול צרפת יחד עם פליטים אחרים. "הדרך הייתה מלאה באנשים. בזמן שהלכנו המטוסים הגרמניים התחילו לירות עלינו. כמה קפצו לתעלות כדי להתחמק. שכבתי על הקרקע רועד, מפחד, מקווה ששום דבר לא יקרה לי. כולם צרחו, זה היה נורא". קנולר הצליח להגיע לגבול. כשהשומרים הצרפתים ראו שהוא נושא דרכון גרמני הוא נעצר.

כחודש אחר כך נכבשה צרפת על ידי הנאצים, והמחנה שבו הוחזק עבר לידי חייליו של היטלר. "היה לנו ממש קצת אוכל ולא היו מתקני רחצה. אנשים התחילו לחלות ולמות מכולרה", הוא נזכר. נחוש לשרוד הוא חפר שוחה מתחת לגדר התיל ובאחד הלילות הצליח לברוח. קנולר נסע צפונה למצוא את בני הדודים שלו שחיים בכפר קטן בצרפת. אלא שחיים שקטים לא עניינו אותו יותר מדי. עם 100 פרנק שהרוויח בתקופת הקציר הוא שילם על מסמכים מזויפים והפך ל"רובר מסניר", נוצרי מחבל אלזס-לורן.

קנולר בצעירותו. זייף מסמכים והגיע לפריז(צילום: מתוך BBC)

אחר כך הגיע "רובר" לכיכר פיגאל בפריז, הלב של מה שהיה פעם רובע החלונות האדומים בבירה הצרפתית. "זה סקרן אותי. עמדתי מול המועדון פולי ברז'ר, זה היה הרובע השובב של פריז שקראתי עליו כל כך הרבה. ראיתי תמונות של רקדניות ערומות למחצה על הבמה ונהניתי", הוא מספר. אבל כדי להמשיך לחמוק מהנאצים הוא היה צריך להרוויח כסף. חבר סידר לו עבודה דווקא בתור "מדריך" לחיילים הגרמנים שרצו להכיר את חיי הלילה של עיר האורות - קברטים ובתי בושת, בעיקר.

"הרווחתי די הרבה כסף מזה. למעשה הייתי סרסור, אבל אני לא חושב שזה משהו להתבייש בו בגלל שזה הציל את חיי", הוא אומר. ביולי 1943, אחרי יותר משנתיים בפריז, הגיע הגסטפו לשכונת מגוריו והוא נאלץ להימלט והצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית. "לימדו אותנו להשתמש באקדחים ובחומרי נפץ. זה היה אושר גדול להילחם מול האויב ולא להרוויח ממנו כסף", אמר קנולר.

מולן רוז' בפריז. "זה סקרן אותי"(צילום: מתוך BBC)

פרדי קנולר כיום. סיפר לאשתו את סיפורו רק אחרי 30 שנים(צילום: מתוך BBC)

אחרי פחות מחודשיים הוא נתפס אחרי שז'קלין, צעירה שניהלה עמו רומן קצר, סיפרה לרשויות שהוא חבר בהתנגדות הצרפתית. במקום לבגוד בחבריו קנולר סיפר בחקירתו שהוא יהודי מווינה. הוא הגיע למחנה הריכוז בדראנסי, שממנו נשלחו יהודי צרפת לאושוויץ. ב-6 באוקטובר 1943 נדחס יחד עם אלף יהודים לקרונות והגיע לפולין. 591 נלקחו לעבודה. השאר מתו בתאי הגזים.

קנולר עבד בפרך וגנב לחם מיהודים אחרים כדי לשרוד. "אתה חושב רק על עצמך. אתה לא מסתכל מסביב וחושב איך אחרים סובלים. אתה הופך לאנוכי בגלל שאתה אדם שונה לגמרי ממה שהיית בעבר". בזמן שהוא נאבק על חייו באושוויץ מכונת המלחמה הגרמנית נתקלה בבעיות ובתחילת 1945 החלה לסגת. בזמן שהצבא האדום התקרב היה קנולר אחד מ-60

אלף אסירים שהשתתפו בצעדת מוות בדרום פולין, ונלקח לרכבת כדי להגיע למחנה ברגן בלזן.

"הגענו בתחילת מרס 1945, לא באמת ראינו שומרים. הם היו שם אבל לא הגיעו למחנה. לא קיבלנו אוכל בכלל. אני זוכר שחפרתי באדמה כדי למצוא שורשים לאכול". כעבור חודש שוחרר המחנה על ידי בעלות הברית. קנולר, כבר בן 24, שקל 30 ק"ג בלבד. כשיצא לחופשי היגר לארה"ב והצטרף לפגוש את אחיו.

ב-1950 חזר לאירופה, עם אשתו פרדה. לקח לו 30 שנה לדבר איתה על מה שקרה לו, ו-50 שנה לגלות מה עלה בגורל הוריו. השניים נשלחו לאושוויץ ב-1942 ומתו בתאי הגזים ב-22 בנובמבר 1944, בזמן שקנולר היה במחנה ולא ידע שהוריו נמצאים שם גם כן. "מה שעברתי בחיים גרם לי להאמין בעצמי. אני גאה שחוויתי מה שחוויתי. אני גאה שנלחמתי על חיי", מסכם קנולר את סיפורו.