הפרגמטיסט – סיפורו של גיא גודס
בעונתו הראשונה כמאמן ראשי ביורוליג, גודס מסוגל לשים את טביעת האצבע שלו על מכבי תל אביב. לנדסברג? הדוגמא המושלמת לניהול המשחק המצוין של גודס. שרון דוידוביץ' מסכם את הניצחון בקובנה וקובע הצהובים של ינואר 2015 טובים מהצהובים של ינואר 2014
פיני גרשון עושה מאמץ גדול העונה לזוז הצידה לעמדת עוזר המאמן. אבל זה לא מונע מתשומת הלב לדבוק בו על הספסל של מכבי ת"א.
בשידורי המשחקים למשל, מקפידים להתמקד בו. בפסקי הזמן, בתגובות לאחר סלים, בעצבים. הוא אפילו האיש המרכזי בפרומואים למשחקים. אבל דווקא הערב (ו'), כשנשאר בארץ בשל שפעת (בערוץ 2 פרסמו כי זומן להעיד בנושא פאינה קירשנבאום קשור?) – זה היה זמן מצוין להעניק את הפוקוס, גם על המסך, למי שהקבוצה הזו שייכת לו.
קוראים לו גיא גודס והוא הוביל את הצהובים לניצחון מרשים 66:73 על ז'לגיריס קובנה.
בעונתו הראשונה כמאמן ראשי ביורוליג, גודס מוכיח כי הוא מסוגל לשים את טביעת האצבע שלו על הקבוצה. שהיא שלו. זה מתחיל בניהול משחק מבריק, היכולת להיות פרגמטי, למקסם את תרומת הספסל ולהשרות שקט ורוגע, במקום הכי לא שקט ורגוע במזרח התיכון.
הייתה לו היום תוכנית משחק מסודרת שהתאימה את עצמה למציאות ולא להיפך. מכבי חדרה פנימה בצורה נבונה כבר על הפתיחה עם 7 מ-8 זריקות ראשונות בצבע. אבל רק שתיים נכנסו. זה לא מנע ממנה להמשיך ולחדור. כי כשאתה קרוב לסל, יותר קל לך לקלוע. זה הסתיים ב-53 אחוז ל-2.
בהגנה, זה היה משחק שלישי ברציפות שמכבי ת"א שומרת את היריבות על 68 נק' ומטה. המטרה הייתה להקשות על כל זריקה באזור הטבעת, גם אם זה אומר לסכן את ההגנה על קשת השלוש. למרות הטירוף של מילאקניס שקלע שלוש זריקות רצופות, זה הסתיים ב-21 זריקות מרחוק של ז'לגיריס (לעומת תשע בלבד של מכבי), יציאה מהקצב, הגנה מעובה בצבע ובסופו של דבר 35 אחוז בלבד ל-2.
ישועת הספסל
בשבוע שעבר סילבן לנדסברג שיחק שתי
דקות ו-20 שניות. היום הוא התרוצץ 31 דקות ו-40 שניות בקובנה. מול ברצלונה, מרקז היינס היה 18 דקות על הפרקט ולינהארט 11. היום, שניהם צברו דקה ו-10 שניות. ביחד. בשבוע שעבר סופו שיחק 20 דקות, היום רק 11. טיוס 20, היום 29.
והרשימה הזו נמשכת. אבל הבנתם את הפואנטה. גודס יודע לנצל בצורה אופטימלית את הספסל שלו ולזהות את השחקנים החמים. היום זה הסתכם ב-36 נקודות מהספסל – כמעט חצי מסך הנקודות של הצהובים.
בפיגור תשע באמצע הרבע השני, הוא החזיר למגרש את יוגב אוחיון (עונה גדולה) ואלכס טיוס, על חשבון סופו ופארגו הקר (4 מ-15 מהשדה, אבל אפשר גם לחיות עם ערב כזה. בטח אם יש גם 8 אס'. בטח אם מנצחים). זה הוביל את מכבי ת"א ליתרון שלוש עם ניהול משחק מעולה של הרכז וסגירה הרמטית של הסנטר, בדרך למספר מטורף של 6 חסימות.
שם זה לא נגמר. עם פתיחת הרבע האחרון,
ואז יש את סילבן לנדסברג, שנתן את משחקו הטוב ביותר ביורוליג מאז הגיע לקבוצה. ספק מתי תחזור על עצמה שוב תצוגה של 8 מ-11 מהשדה, אבל גם כאן המחמאות למאמן. היכולת לתת לשחקן ביטחון וללכת איתו עד הסוף, מבלי לפחד לשבור תבנית. משהו שפאבלו לאסו למשל, מאמן ריאל מדריד (היריבה הבאה), לא מסוגל לעשות.
למעשה, בארבעת המשחקים ביורוליג, מכבי נהנתה כל פעם מקלע מוביל אחר. כל שבוע היה מישהו אחר שסחב את הקבוצה על הגב וגודס נתן לו לרוץ חופשי.
2015>2014
אז אמנם אין לו את האנגלית של בלאט וגם
לא את הרזומה שלו, ודאי לא את הניסיון העשיר שצבר, אבל נכון להיום, מכבי ת"א של ינואר 2015 טובה ממכבי ת"א של ינואר 2014. לאו דווקא עם סגל טוב או כישרוני יותר. וכולם זוכרים איך 2014 הסתיימה.
זה לא אומר כלום לגבי העתיד, רק לגבי ההווה – הרבה יותר כיף ומרשים לראות את מכבי ת"א. עכשיו רק הגיע הזמן שיתחילו להתמקד במי שחשוב.
אוהבים כדורסל? הצטרפו לטוויטר של שרון דוידוביץ' ולעמוד "אוי דוידוביץ'" בפייסבוק .
