טרנד חדש-ישן: המשחקים של פעם - עם הילדים של היום

ההורים מבקשים, כידוע, להקנות לילדיהם את חווית הילדות הטובה והמעצימה שהם חוו בעצמם. הרגעים המקסימים והנוגעים ללב של חווית ההורות קשורים לחזרה לאותם משחקים ופעילויות שערכנו כאשר אנחנו היינו ילדים. לא בכדי רגע השיא בסרט הקלאסי מרי פופינס מתרחש כאשר אבי המשפחה עובר שינוי, אשר בא לביטוי בהפרחת עפיפון משותפת עם ילדיו.

עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet

אני זוכר היטב את כול אותם פעמים שלימדתי את אחד מילדי לרכוב על אופניים, לקלוע לסל, להבקיע גול. אלו חוויות נעימות שאנחנו זוכרים מהקשר עם הורינו ואנחנו רוצים להקנות לילדינו. לכן עצוב ומתסכל כל כך לראות את הילדים שלנו נמצאים יותר מדי זמן בתוך הבית, משחקים מול המחשב ורואים טלוויזיה. טענה זו עולה בכול מפגש הורים. הסיבות לכך מגוונות וקשורות מחד לפיתויי המסכים ומאידך לצמצום באפשרויות המשחק בחוץ. התסכול להורים גדול וגם לילדים. האם המצב כך כך חמור? האם באמת איבדנו את החופש לשחק בחוץ?

במחקר שנערך במסלול לחינוך סביבתי במרכז ללימודים אקדמיים שאלה הסטודנטית אורית מאיר מהם ההבדלים בין הורים לילדיהם בדפוס המשחק בחוץ. המחקר התמקד בשאלון שהועבר בין 120 הורים לילדים בגיל הגן, בני שלוש עד שש. ההורים נשאלו על דפוסי המשחק של ילדיהם בחוץ ולאחר מכן נתבקשו לענות על אותן שאלות כלפי מאפייני המשחק שלהם בילדותם. השאלה מאמתת כול הורה מול המציאות היומיומית של הילד שלו, ואני ממליץ לכול אחד לקחת רגע ולנסות להשוות. ניסוי מעניין לכול המשפחה ילדים ובוגרים כאחד.

חסך בתרבות הפנאי

נתחיל בצפירת הרגעה. על פי דיווחי ההורים, הילדים אוהבים לשחק בחוץ. לטפס על עצים, לשחק מחבואים ותופסת, לשחק בכדור. האהבה הזו לא השתנתה. הורים מעריכם שילדיהם אוהבים לשחק בחבל, קלאס, ארגז החול באותה מידה.

אבל קיימים הבדלים גדולים בין מאפייני המשחק. הסקר מצביע על הבדלים בארבעה מאפיינים: ההורים שיחקו בחוץ יותר פעמים בשבוע, הם שיחקו בחוץ יותר זמן בכול פעם, הם שיחקו לבד ואילו את הילדים מלווה מבוגר כמעט תמיד, הם שיחקו במגוון רחב של מקומות (בחצר, בשכונה, ברחוב, בגינה ובשדה) ואילו הילדים משחקים בעיקר בגינה ובחצר. כתוצאה מכך ההורים מעריכים שהמשחק בחוץ היה משמעותי יותר עבורם מאשר עבור ילדיהם.

הבדלים משמעותיים אלו בין הורים וילדיהם באופן המשחק בחוץ מעיד על חסך גדול והקטנה משמעותית בתרבות הפנאי מחוץ לבית.

קיימת ירידה של למעלה מ-50% בזמן המשחק בחוץ בין הורים לילדיהם. ההשלכות החברתיות, הבריאותיות של חסך זה הינן בעלות משמעות רבה. ניתן לשער כי ילדים אשר כמעט ואינם נמצאים בנגישות לטבע לא יכירו את המאפיינים של חילופי העונות, את סוגי הפרחים והעצים, קולות הציפורים, לא יחוו חוויה בלתי אמצעית במפגש עם הטבע ויאבדו את החיבור האינטימי לסביבתם.

ההורים אשר ענו על השאלון הודו שהמציאות הנוכחית של ילדיהם מעציבה אותם והם היו מעוניינים לשנותה אך המציאות הפיזית והתרבותית הנוכחית מקשה עליהם.

צריך לעורר למודעות כל הגורמים לגבי השינוי הדורי בדפוסי המשחק והבלתי פורמלי ולחשוב כיצד ניתן ליצור שטיחים ירוקים למשחק במרחב הפתוח בעיר במסגרת המגבלות העירוניות. הילדים ישמחו בגוון בילוי הפנאי שלהם ודי בכך כדי להתאמץ ולהגשים את הרצון והרעיון.

הכותב הוא מרצה לחינוך סביבתי, המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה (מל"א)