נדחה צו מניעה נגד סטימצקי; גיליונות "שארלי" נחטפו

בית-המשפט המחוזי בחיפה דחה בקשה דחופה לצו מניעה זמני שהוגשה נגד המכירה המיוחדת של גיליון שארלי הבדו (CHARLIE HEBDO) שארגנה רשת סטימצקי, באתר האינטרנט שלה. הבקשה הוגשה ב-25 בינואר לבית המשפט המחוזי בחיפה באמצעות עו"ד מוחמד סולימן אגבריה, נגד כל מכירה של המהדורה של המגזין, שיצאה אחרי הטבח שאירע במערכת המגזין.

• סטימצקי נכנעה ללחץ: ביטלה אירוע, עברה למכירת "שארלי הבדו" באינטרנט
• "די שארלי". הפגנות סוערות בעולם המוסלמי
• הבהלה ל"שארלי": העיתון אזל תוך דקות
  

בין המבקשים את צו המניעה: ארגון מיזאן לזכויות האדם, עמותת אקרא לקידום חינוך במגזר הערבי, ראשי העיריות והמועצות של סכנין, אום אל פאחם, כפר קרע וערערה. ב-22 בינואר נשלח מכתב לרשת סטימצקי ובו בקשה לעצור את המכירה המיוחדת שתוכננה להיערך בחנות בקניון איילון. סטימצקי העבירה אותה לאינטרנט, אך המתנגדים התנגדו גם לכך.

בעקבות ההחלטה של בית-המשפט, מכירת הגיליון החלה ב-17:00 באתר האינטרנט של סטימצקי. 550 גיליונות נמכרו תוך 7 דקות, כך לטענת סטימצקי והמכירה הסתיימה. מחיר גיליון: 35 שקל (בצרפת: 3 אירו).

בעלת השליטה בסטימצקי, ג.יפית ושער הגיליון (צילום: ענת מוסברג, AFP)

"לשון הרע נגד כל מוסלמי"

לפי הבקשה שהוגשה לבית-המשפט, האיור המופיע בכתב העת הצרפתי, עלול לפגוע ברגשות הציבור ומהווה "לשון הרע נגד כל מוסלמי", ועל כן התבקש בית-המשפט לאסור על סטימצקי למכור את כתב העת לציבור הרחב.

סטימצקי רכשה כמה מאות עותקים של כתב העת. האיור המופיע בכתב העת הוא של הנביא מוחמד, לכאורה. מעל הדמות הדומעת מופיע הכיתוב: "הכל נסלח". הדמות מחזיקה בפתק שבו כתוב "אני שרלי". לפי פרסומים נמכרו בצרפת 3 מיליון עותקים של כתב העת. בפרסומים נאמר שההכנסות מהמכירה ישמשו לצורך סיוע לקורבנות הפיגוע במערכת העיתון שאירע ב-7 בינואר 2015.

השופטת רבקה למלשטריך-לטר, קבעה כי מהקריקטורה עולה כי גם הנביא מוחמד מוקיע את הרצח. "..עולה שאין בקריקטורה משום ביזוי או השפלה או הסתה לגזענות, אלא הבעת מחאה של הנביא מוחמד כנגד הרצח". אחרי שבחנה את הטענות של המבקשים ואת תגובת סטימצקי, קבעה כי זכות התביעה פה "קלושה במיוחד".

סטימצקי: "יש הבדל בין מכירה בחנויות לבין מכירה באינטרנט"

בתגובתה לצו המניעה מסרה סטימצקי לבית-המשפט : "בבקשה אין נסיון לנתח את האיור, תוך הסבר על שום מה ולמה מדובר באיור פוגעני הפוגע ברגשות". "אף אין בבקשה הבחנה בין מכירת כתב עת בחנויות 'פיזיות' לבין מכירתו באמצעות אתר אינטרנט. סטימצקי סבורה שיש הבדל גדול בין השניים, שכן שום אדם לא ייתקל באקראי בגיליון של כתב העת.

"זאת ועוד, אין בבקשה הסבר מדוע תגרום מכירת כתב העת פגיעה קשה ברגשות הציבור, לאחר שהאיור פורסם ברבים באתרי האינטרנט המובילים בישראל; ובעיקר, אין בבקשה הסבר מדוע עצם המכירה של כתב העת תהווה פגיעה כה חמורה ברגשות, המצדיקה הגבלה של חופש הביטוי. כך, בשים לב לעובדה שאת הפגיעה ברגשות יש לבחון מנקודת מבטו של מי שאינו רוכש את כתב העת".

טענה: "ההפצה עלולה להסית לגזענות נגד מוסלמים"

סטימצקי מסרה לבית-המשפט כי היא מכבדת את הגורמים שהגישו את הבקשה ומניחה שזו הוגשה בתום לב ומתוך רגשות כנים, עם זאת, "ניתן להטיל ספק אם כל אחד מהמבקשים נתן דעתו על האמור באיור ואם אמנם מכירתו באמצעות אתר אינטרנט תסב פגיעה כה קשה ברגשות, המצדיקה הגבלה של חופש הביטוי בעטיה.

המבקשים לעצור את המכירה טענו גם כי מכירת הגיליון מהווה עבירה פלילית של פגיעה ברגשות דת ושל הסתה לגזענות. בסטימצקי דוחים את הטענות. לטענת הרשת אין "כל בסיס לטענה כאילו מטרתה של סטימצקי - להסית לגזענות. חס וחלילה. אין לסטימצקי מטרה כזאת.. מאחר ואין לה כל מטרה לגרום לפגיעה ברגשות ובוודאי שאין לה מטרה פסולה כלשהי, ברור לגמרי שאין בפרסום עבירה על החוק".

"סטימצקי מתגרה בציבור רחב"

עוד טענו המבקשים כי הגיליון מהווה לשון הרע. "אין ספק שהציורים והקריקטורות שכלל הגיליון נגד המוסלמים והאסלאם, עומדים בחלופות לעיל להגדרת לשון הרע", נכתב בבקשה.

בסטימצקי טוענים שלשון הרע לא יכול להיות מופנה נגד קבוצה בלתי מסוימת של אנשים וכן לא ברור מדוע האיור הוא בבחינת לשון הרע, שכן אין פה פגיעה בשמו הטוב של אף אחד.

עוד טענו כי סטימצקי "מתגרה בציבור רחב מאזרחי המדינה", ורוצה למכור את הגיליון משום ההתעניינות בו וכן בשל העובדה כי יש בו ציורי קריקטורה הלועגים לדמות הנביא מוחמד עליו השלום". לטענתם, "סטימצקי יודעת היטב כי ציורים אלה פגעו ברגשות כל המוסלמים בארץ ובעולם".

סטימצקי טענה מנגד כי אין לה עניין להתגרות באיש. בנוסף טענה, כי הטענה לפיה היא רוצה למכור את הגיליון משום שהוא פוגע ברגשות הציבור "משוללת יסוד ומקוממת". סטימצקי טוענת כי מכרה כתב עת זה גם בעבר והיא רוצה לשווק אותו כשם שהיא משווקת ומוכרת כל סחורה אחרת. "העובדה שיש לגיליון כתב העת ביקוש היא השיקול היחיד המנחה את סטימצקי. לעניות דעתה, זכותו של כל אדם המבקש לרכוש את הגיליון לעשות כן".

סטימצקי: איזנו בין החשש לפגיעה ברגשות לבין הביקוש לגיליון

בסטימצקי מסרו כי הרשת התכוונה למכור את הגיליונות בחנות בקניון איילון באירוע מיוחד, אך בחרה שלא לעשות כן ולהציעו למכירה רק באתר האנטרנט שלה. "בכך סברה שהיא מאזנת כהלכה בין החשש מפגיעה ברגשות, לבי הביקוש לגיליון והאינטרס של לקוחותיה המעוניינים בכך לרכשו".

לטענת סטימצקי, הרשת לא מבקשת לשמור על חופש הביטוי המסחרי והעסקי שלה, משום שמטרת המבקשים היא להטיל מגבלה על חופש הגילוי של היוצרים.

בסימצקי טענו מול בית-המשפט שאין במכירה פגיעה ברגשות הציבור מכמה סיבות:

א. מי שאינו מעוניין לרכוש את כתב העת אינו חייב לעשות כן;

ב. הקריקטורה שלגביה מועלות הטענות כבר פורסמה ברבים;

ג. אין סיבה להניח שמעצם העובדה שכתב העת נמכר בישראל תיגרם פגיעה כה עזה ברגשות;

ד. מכירת כתב העת אינה מהווה עבירה פלילית;

ה. מדובר בכתב עת שנמכר באמצעות האינטרנט בלבד ואשר אינו מוצב לעין כל בזירה הציבורית;

בסיכום טענותיה טענה סטימצקי שלא תהיה פה פגיעה קשה רצינית וחמורה העולה על רמת הסיבולת בחברה דמוקרטית, ודווקא פנייה לביהמ"ש עלולה לעורר מדנים.