"החסניטי": תכירו את "ג'רמי לין" הבא
עם 19 משחקים בלבד ב-4 שנים ב-NBA, החלפת אינספור קבוצות והתנסות בלבנון וסין, הפך השבוע חסן ווייטסייד ממיאמי לשם הלוהט בליגה עם טריפל דאבל היסטורי ומספרי יעילות שעוקפים את לברון ג'יימס. האם מדובר בסיפור סינדרלה אמיתי, או מטאור זמני שתכף יתרסק? דירוג העוצמה מביא את הסיפור שיכול להתרחש רק בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות
לפני קצת יותר משלוש שנים, לפני עוד ניסיון כושל למצוא קבוצה ב-NBA, הגיע חסן ווייטסייד לפלורידה כדי להיבחן במיאמי היט של לברון-ווייד-בוש. הבחור הצנום בן ה-22 שהתנשא לגובה של 213 ס"מ ושקל 100 ק"ג בלבד, לא ממש עשה רושם על המאמן אריק ספולסטרה והנשיא פט ריילי.
אז הוא הלך לחפש את עצמו בליגת הפיתוח, בלבנון ובסין.
ביום ראשון האחרון, 1:32 ד' לסיום המפגש החשוב מול שיקגו, כשמיאמי ביתרון 7, במשחק שמועבר בשידור ארצי ובשעה נוחה ברחבי העולם, אותו ווייטסייד
הוא סיים את המשחק הזה עם 14 נק', 13 ריב' ו-12 חסימות (שיא מועדון של מיאמי), ב-24:37 ד' בלבד על המגרש - הטריפל דאבל המהיר בהיסטוריה שכולל בתוכו חסימות. היה זה רגע שיא במהלך שבועיים בהם ליגה שלמה שואלת את עצמה בקול רם - "מי זה לעזאזל חסן ווייטסייד?!".
התשובה היא פשוטה: זה השחקן שמיאמי לא הולכת לוותר עליו. לא הפעם.
אף אחד לא רצה לשחק איתו
ארה"ב מתה על סיפורי סינדרלה, אבל לא בטוח שווייטסייד בן ה-25, בן לאב מוסלמי ששיחק פוטבול ב-NFL (חסון ארבובאקר שמו) ואמא נוצריה (דבי ווייטסייד, ממנה לקח את שם המשפחה), הוא האיש המתאים להיות "ג'רמי לין הבא".
הוא נולד בצפון קרוליינה והתברך בנתונים פיזיים מרשימים למדי, שכוללים מוטת ידיים פסיכית באורך 2.34 מ'. זאת אומרת שאם היה פורש את ידיו לצדדים, יאו מינג היה יכול להיכנס לשם. ועוד לא דיברנו על כפות הידיים שמכריחות אותנו לתאר אותן כמו "בגודל של הראש שלך".
הוא שיחק שנתיים במכללת מארשל הקטנה יחסית והצליח לעשות לעצמו שם דרך נתוני ההגנה המרשימה ועם שיא קונפרנס של 182 חסימות בשנה. שמו עלה שוב ושוב בפנקסי הסקאוטינג.
ב-2010 הוא נבחר במקום ה-33 בדראפט על ידי סקרמנטו קינגס, שנה בלבד אחרי הבחירה בעומרי כספי למי שזוכר. אבל כאן בדיוק מתחיל הסיפור הלא ברור של חסן ידידינו. מתחיל לו סיפור הסינדרלה. סיפור על כדורסלן שסייר בעולם, נכשל, לא מצא את מקומו, לא קיבל צ'אנסים אמיתיים, התייאש - ואז עלה לגדולה.
אחרי משחק בודד בעונה הראשונה שלו בסקרמנטו בגיל 21, החלה רכבת הנדודים: קודם כל רינו ביהורנס, סיוקס סקייפורס וריו גראנדה מליגת הפיתוח. הוא קיבל ניסיון נוסף בסקרמנטו עם 18 משחקים ב-2011/12, בהם רשם רק 1.6 נק' ו-2.2 ריב' במממוצע. אף אחת בליגה לא רצתה לגעת בו.
אח"כ הוא עבר לא'צמיט קלאב מטריפולי בלבנון, שתי קבוצות בסין (באחת גם נבחר לשחקן ההגנה של השנה וזכה באליפות), חתימה בממפיס בספטמבר האחרון, שחרור, עוד מעבר בריו גראנדה מליגת הפיתוח, חתימה ליומיים בלבד שוב בממפיס ואז עוד ניסיון עם איוואה אנרג' ב-D ליג.
"ישבתי באולם בשארלוט, ללא קבוצה, שוב, וניסיתי לארגן משחק כדורסל", נזכר השבוע הסנטר של מיאמי בימיו האחרונים במסע המפרך. "התקשרתי לכמה חברים כדי שיבואו, רציתי לשמור על כושר, אבל לא ממש הצלחתי. אנשים לא באו".
ב-24 בנובמבר, מיאמי נטול הסנטרים עוד מימי שאקיל אוניל, נתנה לו צ'אנס נוסף. הוא הוחתם לשנתיים כשבעונה הראשונה יקבל 760 אלף דולר ובעונה השנייה קצת פחות ממיליון. חוזה מינימום, בקיצור.
סוף סוף הוא שיחק, אבל בהתחלה בתור ממלא מקום בלבד לכריס אנדרסן. ואז הגיע ה-10 בינואר, במשחק ההפסד ליוסטון. חסן עלה מהספסל ל-19 הדקות הרגילות שלו ורשם 14 נק', 6 ריב' ו-2 חסימות. שורה נאה. משחק לאחר מכן הוא כבר קיבל 27 דקות וניפק 11 נק' ב-5 מ-7 מהשדה, 10 ריב' ולא פחות מ-5 חסימות. מיאמי ניצחה את יוסטון.
הצ'אנס עליו חלם כל חייו, סוף סוף הגיע. והוא תפס אותו בשתי ידיים ענקיות.
אחרי דוראנט, לפני לברון
"אני לא מופתע", אמר פט ריילי, מי שאימן סנטרים כמו קארים, מורנינג ושאקיל. "אני זוכר שהוא היה כאן לפני שלוש שנים. יש הבדל עצום במבנה הגוף שלו, בהתנהגות והבגרות שלו. אז הוא היה ילד, היום הוא גבר. הוא העלה למעלה מ-15 ק"ג והוא רעב למשחק".
ומה שקרה מאז אותו ערב עם 5 חסימות, אפשר לכנות בתור ה-"חסניטי - HASSANITY".
מאז תחילת ינואר, ווייטסייד מחזיק בממוצע של 12.3 נק' עם 70.4 אחוז מהשדה, 8.6 ריב' ומספר מטורף של 4(!) חסימות למשחק. וכל זה ב-22 דקות בלבד על המגרש! למעשה, אם לוקחים נתונים "אמיתיים" יותר על כל 36 דקות, המספרים שלו נוסקים ל-17.4 נק', 14 ריב' ו-5.8 חסימות.
נכון להיום ועם 18 משחקים בלבד בעונה, הסנטר של מיאמי השיג 28.70 נקודות במדד היעילות. לפניו אפשר למצוא את אנתוני דייויס וקווין דוראנט. מאחוריו? ג'יימס הארדן, ראסל ווסטברוק, סטפן קארי, לברון ג'יימס וכל שאר הליגה. כן, מקום שלישי!
אבל יותר מדהימה היא ההשפעה שלו על הגנת מיאמי: איתו על המגרש, ההיט השיגו 6 ניצחונות ב-8 משחקים. הקבוצה שרשמה את מדד ההגנה ה-29 בטיבו בליגה בחודש דצמבר, בחודש ינואר היא מחזיקה במדד ה-4 הכי טוב בהגנה, כשברצף המשחקים הזה היא מחזיקה את היריבות על 88 נק' בלבד. אתר sportvu מצא שבזריקות שנמצאות באזור שני מטרים מהסל, בזמן שווייטסייד על המגרש, היריבות רושמות 17.9 אחוז פחות מהממוצע בליגה!
"הוא נותן לנו מימד אחר", אמר המאמן ספולסטרה אחרי הטריפל דאבל מול שיקגו. "הקרדיט כולו מגיע לו, על העבודה שעשה על מנת למצוא את הכישרון שחבוי בו". פתאום, יחד עם העונה הטובה של כריס בוש וההתאוששות של דוויין ווייד, מיאמי, סגנית האלופה להזכירכם, שוב מועמדת להיות בצמרת המזרח. בלי לברון ג'יימס, אבל עם סנטר אימתני.
מעבר למספרים, מומלץ לראות אותו בפעולה. הוא חסון בצורה בלתי רגילה, אבל מספיק נייד ואקטיבי לנוע ללא כדור. יש לו מספיק אינטילגנציית משחק לזוז לאזורים החופשיים ולקבל כדורים מתחת לטבעת, יש לו אינסטינקט ריבאונד מדהים והכי חשוב - הבן אדם רעב לחסימות. הוא מנסה לטרוף כל כדור שעולה וכל שחקן שמגיע לטבעת, סטייל היה דיקמבה מוטומבו, גם אם זה בלייק גריפין.
זה אמנם מוביל לקצב צבירת עבירות מהיר, אבל גם משתק את התקפת היריבה. מדהים היה לראות איך שחקנים מנוסים כמו פאו גאסול וג'ואקים נואה משיקגו, מתוסכלים לאחר משחק שלם בהם שיתק אותם. דוחפים, מקניטים ומעצבנים אותו בסיום. תכלס, מעצבן לקבל עוד בלוק לפרצוף.
או כמו שלואל דנג הסביר: "זה כאילו שמצאנו זהב".
זה לא ג'רמי לין. זה יותר טוב
אז איך לעזאזל זה קורה? איך יושבים להם כעת אינספור ג'נרל מנג'רים בליגה ואוכלים את עצמם. אנשי סקרמנטו תוהים איך פספסו אותו. בממפיס לא מבינים איך נתנו לו לברוח רגע לפני הפריצה הגדולה. כל השאר לא קולטים איך הוא לא נפל להם לידיים.
"אף פעם אי אפשר לדעת איך דברים מסתדרים בחיים", סיפר ווייטסייד שהפך לשיחת השבוע בליגה, "כל הזמן זה היה קורה לי. גם בתיכון, גם בקולג', תמיד עלתה מתישהו השאלה "מאיפה הוא הגיע?". זהו סיפור חיי".
למרות כל הקשיים שעבר, נדמה כי מדובר באישיות מאוד חייכנית. כשנשאל השבוע אחרי הניצחון על הבולס איך זה קרה, הוא ענה "זה היה בשביל לשפר את הרייטינג שלי ב-NBA2K(משחק הקונסולה הפופולארי)". כשנשאל מה דעתו לקראת המפגש עם ג'ואקים נואה, הוא ענה "תשאלו את נואה מה דעתו על המפגש עם חסן וייטסייד".
אבל עכשיו אתם יודעים מאיפה הוא הגיע (גם נואה) אבל לא יודעים לאן הוא הולך. ג'רמי לין הוא לא. לא מבחינת הטירוף שהיה בזמנו, לא מבחינת התפאורה של ניו יורק ולא מבחינת ההייפ התקשורתי. מצד שני, אותו "לינסנטי" מתקשה כיום לקושש דקות בלייקרס הכושלת, פחות משלוש שנים אחרי אותו "לינסנטי". כי זה היה טירוף מוגזם, מרגש, אך חולף.
בליגה שמתגעגעת לגבוהים של פעם, אלה עם עוצמה ונוכחות בצבע אבל גם עם יד רכה, יכול מאוד להיות שחסן "צד-לבן" כאן כדי להישאר. אולי אנחנו בכלל חוזים מאחד משחקני ההגנה הכי גדולים בדור הנוכחי. או אולי סתם במטאור שנוסק ותכף יתפוצץ לרסיסים.
אז אולי אין כאן את סיפור הסינדרלה על הבחור שישן על הספה וארבעה ימים לאחר מכן הפך לשם הכי גדול בתפוח הגדול, אבל שלושה חודשים אחרי שלא הצליח להשיג בטלפון כמה חברים למשחק כדורסל – הטלפון של ווייטסייד, לא מפסיק לצלצל.
- אוהבים כדורסל? עקבו אחר הטוויטר של שרון דוידוביץ'
, או הצטרפו לעמוד הפייסבוק
.
לפנייה לכתב/ת 
