לאחר 70 שנה גילתה: אני ניצולת שואה
כחלק מהתנדבות בפרויקט "בודד אבל לא לבד" נפגשו האחיות דנה ויסמין עם טוביה, ניצול השואה ואשתו הדי. במהלך הביקורים גילתה דנה מכתב בגרמנית המעיד על כך שהדי גם היא ניצולת שואה והייתה עד גיל שנתיים בגטו. "רק בזכות דנה, שהגיעה עם התעודה אלינו הביתה, הצלחתי לגלות מי אני ואיפה הייתי" מספרת הדי
הדי וטוביה מחולון, זוג בני גיל הזהב, חיים באושר כבר עשרות שנים, אך לא ידעו שלשניהם היסטוריה דומה. רק לפני שנתיים, בזכות דנה, מתנדבת, בפרויקט "בודד אבל לא לבד", שמצאה מכתב ישן, גילתה הדי שבדומה לבעלה גם היא ניצולת שואה וזכאית למימוש פיצויים מגרמניה.
הכל התחיל ממפגש בין עבר והווה, בין בוגר לצעיר: כחלק מפרויקט התנדבותי נפגשו הדי וטוביה עם דנה. המפגש החד פעמי הפך במהרה לקשר חם ומרגש אליו הצטרפה גם אחותה של דנה, יסמין וכבר שלוש שנים מבקרות השתיים את הזוג באורח קבע במסגרת פרויקט "בודד אבל לא לבד" המופעל על ידי הקרן לרווחה לנפגעי השואה בשיתוף עם עמותת רוח טובה היוזמת את יום מעשים טובים זו השנה התשיעית.
מתוך סקרנות ודיבוב הזוג על ידי הבנות, החלה הדי בת ה73 לספר מעט על עברה. אך מאחר והייתה רק בת שנתיים בזמן המלחמה, כמעט ולא היה ברשותה מידע מלבד חבילה של מסמכים, שהשאירה לה אמה, הכתובים בגרמנית. בשל חוסר ידיעת השפה החליטה הדי להשאיר המסמכים בצד ולא לעסוק בהם. אך המפגש עם דנה ויסמין סילק את האבק והעיר את העבר.
בין המסמכים מצאה דנה מכתב שכתבה אמה של הדי. לאחר תרגומו היא גילתה שהדי הייתה תינוקת בגטו בהונגריה יחד עם אמה, אחותה, סבה וסבתה. המכתב למעשה מעיד על כך שהדי היא ניצולת שואה. נתון שהיא גילתה רק לאחר 70 שנה. "רק בזכות דנה, שהגיעה עם התעודה אלינו הביתה הצלחתי לגלות מי אני ואיפה הייתי", מספרת הדי בהתרגשות. בעקבות המכתב שגילה את סיפור משפחתה של הדי החליטו, בסיוע דנה ויסמין, להוציא מסמכים ותעודות המעידות על שהותה של הדי בגטו ומסמכים שאוגדו נשלחו מטעמה לגרמניה בבקשה לקבל פיצויים עבור ניצולת שואה.
הדי: "אמא לא סיפרה לנו ולא רצתה לספר בגלל שהיה שלטון קומוניסטי מאוד קשה ואז פתאום באה הילדה הזאת"
דנה: "היא התחילה לבכות ואמרה שהיא לא יודעת מה עבר עליה. החלטתי שכאן יש לי איך לעזור לה כי לא הייתה לה גישה לאינטנרט ומידע חיצוני. הוצאתי את כל המידע שיכולתי על יהודי הונגריה והיא הלכה עם הכל ל"עמך" ".
הדי: "אני התחלתי לחקור מה היה בגטו ההונגרי ונפתח פתח".
לדנה ויסמין חשוב להדגיש כי הן לא מרגישות שהן מתנדבות. יסמין מספרת: "כשאני הולכת אליהם אני אומרת שאני הולכת לסבא וסבתא שלי, זה לא קשר של התנדבות" ודנה מוסיפה: "אולי זה קצת אנוכי אבל אני פשוט נהנית לראות אותם ולהיות איתם, כשאני נכנסת אליהם הביתה אני יודעת שאקבל את אותו החיוך ואת אותו המבט וזה פשוט עושה לי טוב".
רוצים גם אתם לעשות טוב? הצטרפו עכשיו ליום מעשים טובים והבטיחו את מקומכם ביום שכולו טוב.
לפרטים נוספים - "יום מעשים טובים" גם בפייסבוק .
לפנייה לכתב/ת 
