כשהשור פוגש שור זועם / טור
ברדיך חשף את את חולשותיו של נדאל ועשה לו את מה שהספרדי עשה לסלע, מול מארי, אשף ההחזרות, הוא צפוי לבעיה. וגם: ואורינקה בדרך להשתחרר מתפקיד הסייד-קיק של פדרר. בלוג אליפות אוסטרליה
# 17:1. עם כל הכבוד להישרדות המרשימה של רפאל נדאל בכושרו הפגיע, ברבע הגמר של אליפות אוסטרליה כבר ראינו מה קורה כשהשור פוגש בפעם הראשונה מאז החזרה שלו יריב טופ 10 לגיטימי, או אם תרצו – שור זועם. לא שחקנים כישרוניים וזהו, לא כאלה שהם בדרך, לא טניסאים שנפלו בין הכיסאות – אלא את הדבר הבשל, המוכן והאפוי. ברדיך חשף את החולשות של נדאל בתזמון שהוכיח סופית שהוא כבר לא הלוזר הנחמד שמנצח משחקים לא חשובים (ניצחון ראשון על נדאל אחרי 17 הפסדים) ועשה לו בדיוק מה שהספרדי עשה לדודי סלע באותו מגרש כמה ימים קודם לכן.
# 6:0. הנתון היחיד שבו נדאל סיים את המשחק ביתרון על ברדיך היה באחוזי הסרב הראשון. כל איש טניס יגיד לכם שזה חצי מהמתכון בדרך לניצחון במשחק. זה נכון חלקית, כי מה זה שווה כל עוד אתה נחות מהיריב בכל שאר הפרמטרים? אחוזי זכייה בנקודות בסרב הראשון והשני, אייסים (10 כאלה הגיש ברדיך, נדאל רק 3), שגיאות כפולות (0:6 לרפא, במערכה השנייה התוצאה הייתה הפוכה), ווינרים (ברדיך היכה כמעט פי 2) – בהכל הייתה ידו של הצ'כי הגבוה על העליונה. באופן לא צפוי, הפעם היחידה שבאה נדאל עוד היה קרוב לנגיעה בעוצמות של היריב שלו הייתה דווקא בסיטואציה שהוא מרגיש הכי פחות נוח בה בזמן האחרון – שובר שוויון. בסוף גם שם הוא הפסיד, אבל לפחות אחרי הפייט והשריטות של רפא.
# 8 באייסים מול 1 בהחזרות. בחצי הגמר מחכה למגדל בן ה-29 מפגש מול אנדי מארי. לפני האליפות שאלנו האם אוסטרליה תהיה האליפות שלו, ועד עכשיו מארי בדרך ל"כן" מוחץ על השאלה הזו. מארי שיודע לטפל הכי טוב בסרבים ראשונים עם מהירות של חללית ומדובר בבעיה עבור ברדיך.
הבריטי הוא המומחה מספר 1 באוסטרליה במכות החזרה לחבטות הגשה, וכראייה לכך זכה בהכי הרבה נקודות בתחרות על הסרבים הראשונים שהגישו נגדו (130 ב-5 משחקים!). במילים אחרות, הוא לא נראה כמו אחד שהולך להתרגש מהעוצמות של חבטות ההגשה של ברדיך – שזיכו אותו עד כה ביותר מ-12 אייסים בממוצע למשחק (ובעצמו ממוקם שלישי בקטגוריה שמארי מוליך).
המדורג שביעי בעולם הגיע ב-2013 לרבע הגמר. ב-2014 הוא טיפס כבר עד לחצי. עכשיו הוא חולם לעלות עוד מדרגה אחת, אפילו שתיים. בקיצור, היכונו לקרב בין אחד המגישים הטובים בטורניר לבין אחד המחזירים המצטיינים. כי אם לא בחצי הגמר, מתי עוד נקבל משחק בין שני טניסאי טופ 3 יותר מלגיטימיים? רק אל תשכחו את הבירה.
# באק טו באק? פיני גרשון אמר פעם שאם יש דבר שיותר קשה מלזכות בטורניר זה לשחזר את הזכייה בו. סטן ואורינקה עד כה מתמודד יפה נגד הקושי הזה, אבל אם מסתכלים על הכושר שבו הוא הגיע למלבורן זה לא אמור להפתיע אף אחד.
השוויצרי מספר 2 הוא כבר מזמן לא רק השוויצרי מספר 2, ואם המסע שלו באוסטרליה יסתיים בעוד גביע הוא גם יצא סופית ממשבצת הסייד-קיק של פדרר - שלא מיטיביה עימו מקצועית ולא הוגנת איתו תודעתית.
ואורינקה הוכיח כבר מזמן שהוא גדול על הטייטל, ומול נישוקרי ברבע הגמר הוא כבר הספיק להכות 20 (!!) אייסים כדי להתחיל לסדוק אותו – חמישית מסך הנקודות שצבר במשחק. מול ג'וקוביץ', שבפעם הראשונה מאז טורניר הקסם (והזכייה) שלו ב-2008 לא איבד מערכה אחת שחוקה (מאז הספיק לקחת עוד שלושה גביעים במלבורן), זאת כבר תהיה משימה הרבה, הרבה יותר קשה. אבל מרתקת.
# העתיד כבר כאן? לא בטוח. הנה דוגמא: ג'ני בושאר וסימונה האלפ סומנו לפני הטורניר ובתחילת השנה – גם על-ידנו – כשחקניות דור העתיד. הייתה מעליהן הילה של הבטחה, בעיקר בזכות התחושה שהן מביאות איתן בשורה ומצליחות למתוח את גבולות המשחק אל מעבר לשמות שהתרגלנו אליהם.
מה שהן לא לקחו בחשבון הוא שמולן ניצבות שחקניות שנחושות להוכיח שתורן טרם הגיע, ובינתיים הן מצליחות במשימה. מריה שראפובה, למשל, היא "שחקנית של פעם" שבכל טורניר מחדש מראה שהיא שחקנית של ההווה. הרוסייה ניצחה ברבע את בושאר בזכות ארבע שבירות מהירות ב-77 דקות, ולחשוב שהקנדית הייתה בת 10 כשמריה הניפה את תואר הגראנד-סלאם הראשון שלה ב-2004 בווימבלדון. באוסטרליה שראפובה קטפה את הגביע ב-2008, אבל מאז לא הגיעה לגמר שוב. בינתיים היא עוד כאן, ואין מוכנה ממנה להריץ את הסרט ההוא מחדש. מי שתעמוד בדרכה היא יקטרינה מקרובה, שחקנית שעושה קריירה בזוגות (7) לא פחות מזו שהיא מתחזקת ביחידים (11). העיקר שמריה כבר הייתה מרחק נקודת משחק מלארוז את המזוודות כבר בסיבוב השני.
לפנייה לכתב/ת 
