למה ישראל נוצרת אש
יום דמים נגמר עם כדור במגרש הישראלי. על הפרק: התלקחות שתוביל ללבנון השלישית, הבלגה שתגרום לאיבוד הרתעה ומלחמה בזמן בחירות. בסופו של דבר ישראל בוחרת "להכיל" את התקרית, חשבון הר דב ייסגר במועד אחר
הסלמה בצפון - דיווחים נוספים:
הרוגי התקרית: יוחאי קלנגל ודור חיים ניני
מסר מחיזבאללה לישראל: "לא מעוניינים בהסלמה"
זיקוקים, דגלים ושירים: חיזבאללה חוגג
רג'ר אחרי התקרית: "התושבים מפוחדים"
חיזבאללה חושש שישראל תגיב בעוצמה על הפגיעה בחייליה, תהרוס את מערך הטילים העצום שלו ותפגע ביכולתו של הארגון לשמש זרוע אסטרטגית ארוכה של איראן. האיראנים הזהירו את חסן נסראללה שאסור שזה יקרה. לכן, הוא מעביר את המסרים הפייסניים הללו בכל ערוץ אפשרי.
בשל כך נמצא כעת הכדור במגרש הישראלי. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, הרמטכ"ל בני גנץ וסגנו יאיר גולן הם למעשה אלה שיחליטו מה יקרה בהמשך. הם נמצאים בדילמה לא פשוטה: אם ינחיתו מכה כואבת על חיזבאללה בלבנון התוצאה תהיה ככל הנראה התלקחות כוללת שמשמעותה כנראה מלחמת לבנון שלישית - מלחמה שבה לבנון וחיזבאללה יספגו הרס ואבדות נוראיים אבל גם העורף הישראלי ייפגע קשות - אם לא יותר מזה.
אם ישראל תבליג היא עלולה לאבד את האפקט המרתיע שהשיגה במלחמת לבנון השנייה. לעומת זאת, חיזבאללה יוכל להתפאר, ובצדק, שהוא זה שמרתיע את ישראל ולא ההפך. כתוצאה מזה, חיזבאללה עלול להמשיך בעתיד בפעולות נגד צה"ל, במינון ובמתווה של האירוע אתמול בהנחה שצה"ל ימשיך לגלות איפוק. בתנאים כאלה יהיה קשה מאוד לישראל ולצה"ל למנוע העברת שיירות נשק מסוריה לחיזבאללה בלבנון ולמנוע הקמת חזית שנייה נגד ישראל בגולן.
שני שיקולים אסטרטגיים אלה למעשה מאזנים אחד את השני והופכים את ההחלטה לקשה יותר. אולם יש שיקולים נוספים: ראשית - חיסול חבורת הפיקוד של "החזית השנייה בגולן" המיוחס לישראל, הוא מהלך אסטרטגי שהצליח. עצם העובדה שחיזבאללה נאלץ לפעול אתמול בגזרת הר דב מעיד שאין לו כרגע יכולת אמיתית להפעיל תגובת-נקם עוצמתית נגדנו בגולן.
שתי רקטות בקוטר 107 מילימטרים שנורו אתמול לשטחנו לא יכולות להיחשב תגובת נקם ראויה. מכאן, שישראל - אם אכן צה"ל הוא שחיסל את חבורת הפיקוד של ג'יהאד מורנייה - רשמה לעצמה הישג אסטרטגי בכך שמנעה, או לפחות עיכבה, את פתיחת החזית השנייה של חיזבאללה ואיראן נגדנו בגולן.
לעומת זאת, "ההישג" של חיזבאללה אתמול היה בכך ששפך דם של חיילים ישראלים. אפילו לפי קריטריונים לבנוניים זה בקושי הישג טקטי מבחינתו. לנו, בצדק, קשה להשלים עם מותם ופציעתם של חיילים משלנו אבל הצער כשלעצמו אינו מצדיק מהלך שיגרום לעשרות ולמאות הרוגים ופצועים בצד שלנו, אם וכאשר תפרוץ מלחמת לבנון שלישית. זה שיקול קר ואכזרי אבל מישהו צריך לעשות אותו.
שיקול נוסף הוא הרכב הממשלה והקבינט. אחרי פיטוריהם של שרי יש עתיד והתנועה של לבני, הקבינט הביטחוני הוא על טהרת הימין הפוליטי ונעדר לגיטימציה, משקל ציבורי וגורמים מאזנים הנחוצים כל כך בהחלטות על מלחמה ושלום.
יספגו תבוסה בקלפי
השיקול האחרון נוגע לבחירות שבפתח. אם הממשלה הנוכחית תחליט על תגובה קשה שתגרום להסלמה רבתי, כמעט מיד היא תואשם בכך שגררה את ישראל למלחמה פוליטית שנועדה לשרת את נתניהו, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן. שום נימוקים שכלתניים, הסברים אסטרטגיים ושיקולי גאווה לאומית לא יועילו לקברניטים הפוליטיים הנוכחיים של מדינת ישראל. הם יספגו תבוסה בקלפי, שתועצם ככל שהמלחמה תתמשך ומספר האבדות בצדנו יאמיר.
שלושת השיקולים האלה, כך אפשר להניח, הם שיכריעו את הכף. סביר לצפות שהממשלה בהנהגת נתניהו ויעלון ובהמלצת בכירי צה"ל תחליט "להכיל" את האירוע אתמול ולסגור חשבון עם חיזבאללה בשעה שהתנאים יהיו נוחים לישראל מבחינה ציבורית, כשאפשר יהיה להגיע להכרעה צבאית מהירה שתמזער
את הנזק בצדנו. זה לא המצב כעת.
ועדיין לא דיברנו על ההיבט הבינלאומי. איראן - בניגוד לחיזבאללה - עדיין לא הודיעה שמבחינתה החשבון סגור על התקיפה ברמת הגולן. מכאן שאפשר לצפות שהאיראנים עדיין מכינים תגובת נקם. אולם הם נמצאים כעת במשא ומתן עם ארה"ב והאירופים על הסדר בעניין תוכנית הגרעין שלהם. לכן הם יגלו ריסון וימהרו לגייס נגדנו את דעת הקהל הבינלאומית אם נפעל נגד חיזבאללה.
אסור להתעלם גם מהעובדה שנתניהו דרדר את יחסי ישראל עם ממשלו של ברק אובמה לשפל שלא נודע כמוהו עד עכשיו, ובמצב כזה לא בטוח שמובטחת לנו תמיכת ארה"ב בפורומים הבינלאומיים אם נפעל במלוא העוצמה בלבנון. מכאן שלישראל יש בעיה גם עם הלגיטימציה הבינלאומית לתגובה עוצמתית בלבנון נגד חיזבאללה על אירועי אתמול. "הכלה" היא כנראה שם המשחק שאותו תעדיף הצמרת הביטחונית-מדינית של ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
