אכלו לי, דלפו לי: עכשיו דברו עלי!
יותר ויותר אמנים נדרשים למצוא דרכים יצירתיות כדי למכור אלבומים חדשים ולעורר באזז סביבם. כך קורה שאנחנו זוכים לאלבומים בהפתעה מביונסה ודיוויד בואי, ובכפיה - כמו במקרה של יו 2. גם עניין ההדלפות אינו תמיד מקרי ויש מי שמנצל אותן ליחסי ציבור ואף מדליף בעצמו. כך זה עובד
זה לא ממש מפתיע שביורק הגיבה כפי שהגיבה. לפני מספר שנים היא צוטטה בראיון כמי שמבינה את כללי המשחק שמכתיב העולם הדיגיטלי החדש, ואף השוותה בין האופן בו מופצים אלבומים ברשת היום לבין גישות שונות של פאנק - זרם שלחם חוקו הוא שבירת מוסכמות, התרסה וגישת "עשה זאת בעצמך".
ועל כן, ההשלמה השקטה של הזמרת עם השינוי הכפוי בתכניותיה בעיקר היווה איתות עבור אמנים אחרים לעשות כמוה - כלומר, לא לנסות להילחם ברוח הזמנים ולהתאים את עצמם ואת אופן השיווק של יצירתם לעולם בו הכל חשוף ודבר אינו מוגן.
מדונה בלחץ
ההחלטה המבורכת של ביורק הושוותה לא מעט לזו שלקחה הזמרת מדונה, לאחר הדלפה מאסיבית של חומרי אלבומה החדש בחודש שעבר, במה שזכה לכינוי יום הכיפורים של הזמרת. מלכת הפופ תכננה לשמור בסוד את דבר הוצאת אלבומה הבא "Rebel Heart", ממש כפי שהצליחו לעשות ביונסה בסוף 2013, ולפניה דיוויד בואי, עם סינגל קאמבק לאחר עשר שנות שתיקה ששוגר בהפתעה ביום הולדתו ה-66. אלא שסקיצות וגרסאות לא אפויות של שיריה זלגו לרשת והכריחו את המלכה האם להוציא בעצמה את החומרים שהקליטה, חודשים לפני הזמן.
בשבוע האחרון התברר הקשר הישראלי לאירוע (כלומר, פרט לגיא עוזרי, מנהלה האישי של הכוכבת), כששיתוף פעולה בין משרד חקירות בינלאומי וה-FBI הביא למעצרו של אזרח הארץ החשוד בפריצה לחשבונה של הזמרת. במילים אחרות – בעוד ביורק לקחה את פרשת ההדלפה בספורטיביות, מדונה השקיעה משאבים בניסיון לאתר את הגנב. "אמרתי לעצמי שזה פשוט העידן שאנו חיים בו", ניסתה הזמרת לשדר עסקים כרגיל, בראיון שהעניקה לפני כחודש למגזין "בילבורד". חבל, אם כן, שבאותה נשימה היא חרבה את מעט הפאסון שבנתה (כלומר, ניסתה לבנות. העובדה כי תגובתה הראשונית לאחר היוודע דבר ההדלפה הייתה פרסום תמונה של אייפוד מרוסק בחשבון האינסטגרם שלה, בתוספת הכיתוב "האייפוד השבור הזה מסמל את לבי השבור. חוללתי כאדם וכאמנית", לא בדיוק שידרה קור רוח מצידה), כשפירטה את משנה הזהירות שהיא ואנשיה נוקטים בו מאז החלה הפרשה.
דלף לפני הוולנטיינס. Madoona - Living For Love
"אנחנו לא מעלים חומרים לשרתים יותר", סיפרה, "כל מחשב שאנחנו עובדים עליו לא מחובר לווי-פיי, אין לו רשת. אנחנו לא עובדים בדרך שיכולה לאפשר גישה למידע. אנחנו מעבירים כוננים של חומר מוקלט בין אנשים, לא משאירים מוזיקה ללא השגחה. כשאנחנו מצלמים תמונות יח"צ או קליפ, כולם מחוייבים להשאיר את הטלפונים שלהם בכניסה. זה מבאס, אבל כך הדברים מתנהלים היום". האופן בו, בניגוד לאלבום ההפתעה של ביונסה (שדבר הקלטתו נשמר והודק הרמטית), אנשיה של מדונה נרדמו בשמירה מעיד לא מעט על יכולתה של הזמרת לקבוע טרנדים היום, ואפילו להגיב עליהם. בעשור השישי לחייה נדמה שמי שפעם נחשבה לפורצת דרך בתחומה, עדיין לא הבינה לחלוטין את חוקי המשחק החדשים.
והיא לא היחידה. הרשת מלאה בשנים האחרונות באמנים זועמים ותגובותיהם נוכח הדלפה של חומריהם החצי אפויים. ליידי גאגא, כוכבת פופ שהיא במובנים מסוימים תוצר של תרבות הרשת, הפגינה איפוק ושיקול דעת מפוקפקים משהו, כשתגובתה להדלפת שירה "Judas" ב-2011 כללה משפטים בסגנון: "'Judas' דולף לרשת. זה כמו מוות מהיר. הם פשוט קורעים את השיר. קודם הייתה זו הזרוע, ואז הם הגיעו לכבד". קליל.
אפילו קניה ווסט, מוזיקאי שמבין דבר או שניים באינטרנט, פנה ב-2013 לרשת בבקשה מכל אתר או חשבון טוויטר שמפיץ את הגרסה המודלפת של הקליפ לשירו "Black Skinhead" עליו עבד עם הבמאי ניק נייט – לחדול מכך. "בבקשה הסירו אותה", כתב הראפר, "הרשו לי ולניק להעניק לעולם את הדבר שאיבדנו שינה עבורו במשך חמישה חודשים". תגובה קשה אך מאופקת משהו, אם לא לוקחים בחשבון את משפט הסיום של ההודעה, ובו נכתב "ולמי שהדליף את הקליפ מלכתחילה.... לך תזדיין!". נו, זה עדיין קניה ווסט.
הדלפות מתוכננות והפתעות - מקדמות מכירות
בהתחשב בעובדה שתופעת ההדלפות נמצאת כאן כבר לא מעט שנים (ב-1995 תחנת רדיו בלוס אנג'לס שמה ידיה על עותק של השיר "Scream" של האחים מייקל וג'נט ג'קסון והשמיעה אותו שבועות בטרם הופץ רשמית, ומאז עברו קורבן להדלפות גם רדיוהד, ארקייד פייר, קייטי פרי ואמנים אחרים), ההפתעה האמיתית היא שלקח למוזיקאים כל כך הרבה זמן לנצל את התופעה לטובתם ולהשתמש בה כפלטפורמת יחסי ציבור ליצירת באזז (ולעתים גם כסמל סטטוס).
זה לא סוד שתעשיית המוזיקה מנסה להמציא את עצמה כבר לא מעט שנים ומחפשת דרכים מקוריות להפיץ את אלבומיה. בשנה האחרונה לוותה יציאת תקליטיהם של כמה מהאקטים הגדולים בעולם במסעות יח"צ מסוג אחר, שחיברו בין אסופת השירים החדשה של האמן לבין צורת הפצתו. כאמור – ביונסה הוציאה אלבום בהפתעה, הפו פייטרס ליוו את אלבומם החדש בסדרה דוקומנטרית ששודרה ב-HBO, סולן רדיוהד תום יורק הציע את אלבומו להורדה בתשלום דרך תוכנת ביטורנט (מהלך שהתברר כמוצלח מאוד, קונספטואלית וכלכלית) ובונו וחבריו ללהקת יו-2 לא הסתפקו בהפתעה בלבד, ובאקט פולשני החדירו את אלבומם החדש אל כל מכשיר סלולרי של אפל. ואם כבר הוצאת אלבום מלווה היום בגימיקים ואחיזות עיניים, אין סיבה שגם תופעה מגונה לא תנוצל לטובת קידום אינטרסים.
הדוגמה הטרייה ביותר לכך היא זו של המוזיקאי האלקטרוני ריצ'ארד ד. ג'יימס, הלא הוא אפקס טווין, אשר השבוע נחשד כמי שמתחת זהות משתמש סאונדקלאוד בדויה בשם “user 48736353001″" הפיץ לאחרונה עשרות קטעים מתחילת הקריירה שלו, כאלו שהמעריצים המושבעים מזהים כמעט בבירור מהיכרותם עם חומרים מוקדמים נדירים של האמן, בעוד אחרים טוענים שאם לא מדובר בג'יימס, ככל הנראה התגלה תאום אמנותי זהה לו.
מי שעשה זאת כבר ב-2011 היה הראפר דרייק, שהדליף בעצמו משיריו כטיזרים מתוך אלבומו המתהווה לבלוגים שונים של היפ הופ. חברת התקליטים "יוניברסל מיוזיק" הכריזה אז מלחמה על אתרים שהוגדרו על ידם כפיראטיים – גם אם מדובר באמנים מבית דוגמת פיפטי סנט, ובמסגרת המצוד גם נטפלה לחלק מהאתרים להם היה מפיץ דרייק את חומריו הלא מבושלים.
מכאן הדרך לוויכוח ברשת שכלל הכפשות בטוויטר הייתה קצרה, עד שהתברר שכל העסק היה מבויים מלכתחילה וכי דרייק ביים את הסכסוך עם חברת התקליטים שלו. כלומר, במקרה זה ההדלפה הייתה מכוונת וגלויה, אך הצגתה ככזו הנעשית על חמתם של אנשי חברת התקליטים היא זו שיצרה את הבאזז סביב האלבום של דרייק והעניקה לו אפיל מרדני (ועוד בשנה שכללה אירועים כמו אוקיופיי וולסטריט וניחנה בתמה אנטי תאגידית במיוחד).
לאחרונה נראה היה שמכת ההדלפות הגיעה גם לאולפן בו מקליטה ריהאנה את אלבומה הבא, כאשר סינגל נטול קרדיט, בשם "World Peace", שהופץ ברשת בתחילת ינואר גרם לרבים לחשוד שמדובר בחומר גנוב מאולפן ההקלטות של הזמרת - או לפחות בהדלפה מכוונת מצד הכוכבת עצמה, שמנסה להעלות שוב את מניותיה בעיני הקהל לאחר שנת יצירה פושרת.
מי הדליף את זה? ומה זה?
בין אם מדובר בהדלפה אותנטית ובין אם בעוד ניסיון נואש של תעשיית המוזיקה לנצל את פרצותיה ומגרעותיה לטובתה, אין ספק כי התופעה עצמה הכריחה את חברות התקליטים והמוזיקאים ליישר קו עמה ולהתאים עצמם לחוקי הטבע החדשים – אחרת ייעלמו, ישארו מאחור או סתם יתפסו כטרחנים (להלן מקרה מטאליקה ומלחמתה בתוכנת ההורדות נאפסטר בתחילת העשור הקודם).
העתיד הקרוב מבטיח עוד לא מעט הדלפות ו"הדלפות" מוקדמות של חומרים לרשת, כמו גם מלחמת אידיאולוגיות בין נטייתן של חברות התקליטים לגונן על חומריהן ולנסות לנתבו בהתאם לרצונן, לבין צרכיו של האמן ורצונו להפיץ את יצירתו – וחשוב מכך, סיפוק צרכיהם של צרכני המוזיקה בעידן של שטף מידע ושיתוף בלחיצת כפתור. נכון להיום צרכני המוזיקה הם המרוויחים הגדולים מהסיטואציה. השאלה היא אם האמנים יצליחו למנף אותה גם לטובתם.
