אוספי הבקבוקים: 'כשצריך כסף, עובדים בזבל'
כספי מחזור הבקבוקים של שרה נתניהו שימשו לכאורה ל"קופה קטנה", אבל יש כאלה שזוהי כל פרנסתם. עובד במרכול ליד בית רה"מ מסביר: "זה עוזר להם לשרוד". בוריס (73), שמגיע כל יום למרכול בת"א: "בגילי זה מעליב". 600 מיליון בקבוקים מוחזרו בישראל ב-2014. כמה מקבלים על כל אחד מהם?
עומאר הוא האחראי להחזרת הפיקדון על בקבוקי משקה בסניף "שופרסל שלי" אגרון הסמוך לבית ראש הממשלה בירושלים, ובעל כורחו הפכה פרשת הבקבוקים של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו ל-15 דקות התהילה שלו. הוא עובד במרכול יותר מ-20 שנה, והוא מטפל בהחזרת הבקבוקים מאז נכנס לתוקף חוק הפיקדון בתחילת העשור שעבר. בשל העובדה שמדובר בסניף קטן, ההנהלה לא מאפשרת החזרה של יותר מ-50 בקבוקים ביום ללקוח. "אם לעובדי בית ראש הממשלה הייתה כמות גדולה של בקבוקים הם היו צריכים לחזור לפה הרבה פעמים או לפזר אותם בין מרכולים אחרים", הוא אומר היום (א').
עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
- הכרת את העובדים של בית ראש הממשלה?
"את הבקבוקים מחזירים גם 'אספנים', שעוברים מפח אשפה לפח אשפה, ויש גם לקוחות קבועים שפשוט מחזירים כמות שהצטברה אצלם. יכול להיות שביניהם היו גם העובדים מבית ראש הממשלה אבל אני לא יודע. אני מכיר את הפרצופים אבל לא מכיר את האנשים אישית ולא שואל אותם אם הם מבית ראש הממשלה".
על כל בקבוק רגיל מחזיק עומאר 30 אגורות, כלומר - 15 שקלים על כל 50 בקבוקים. "אם אוספים כמה שעות ביום בקבוקים אפשר להגיע לסכום סביר, אבל לא משהו שאפשר ממש לחיות ממנו, רק סכום שיכול לעזור כדי לשרוד".
- יש כאלה שזאת הפרנסה שלהם?
"יש אנשים שחיים מזה. אני מכיר טוב את הפרצוף שלהם כי הם מגיעים לפה כמעט כל יום. הם 'האספנים'. הם מסתובבים ברחובות, לוקחים בקבוקים מהרצפה ומהפחים. זו ממש העבודה שלהם".
על פי תצהיר שהגיש עובד בית ראש הממשלה לשעבר מני נפתלי, שתובע פיצוי על ההתנהלות מולו, עשרות אלפי בקבוקים הוחזרו במשך שנים לסניף "שופרסל שלי" אגרון, "קו-אופ" רחביה וכן לסניף "מגה תלפיות". כמו כן הוחזרו בקבוקים למרכז מחזור.
על רקע זה, בנסיבות שטרם התבררו סופית, החזירה שרה נתניהו למדינה סכום של כ-4,200 שקל, שאותם, לטענתה, קיבלה מפדיון בקבוקים והכניסה לקופה קטנה בבית ראש הממשלה. הסוגיה הזאת הועברה בשנתיים האחרונות כתפוח אדמה לוהט בין היועץ המשפטי לממשלה לבין מבקר המדינה, ושניהם טרם החליטו אם לפתוח בחקירה בעניין.
לאסוף ולארוז את הזבל
יניב (שם בדוי), תושב השרון, סובל ממצב בריאותי לא יציב וקשיי פרנסה, ובהעדר הכנסה יציבה וקבועה הוא החל לאסוף בקבוקים ריקים. "אני מצליח להגיע לסכום שבין 700 ל-1,200 שקל בחודש וזה עוזר לי להתפרנס", הוא אומר. "אני אוסף לבד ממכולות אבל יש גם אנשים שאוספים לי ומתקשרים אליי שאבוא לקחת. זו לא עבודה טובה אבל אין לי ברירה. היא מצריכה אותי למיין ולארוז בקבוקים שיצאו מהזבל. אבל כשצריך כסף – עובדים גם במיץ של הזבל".
בעבר הוא נהג להגיע לים בסופי שבוע כדי לסרוק את החופים ולבדוק את הפחים, אך לדבריו הפסיק עם זה כי חש מושפל. המקומות הרווחיים ביותר עבורו הם גני אירועים ומסעדות, אלא שלבעלים של מקומות כאלה בדרך כלל יש "דיל" עם אוספי בקבוקים, שמשלמים למקום חלק מהכסף.
לדבריו, אוספי הבקבוקים מעדיפים את בקבוקי הבירה מזכוכית (1.5 ליטר) שעליהם מקבלים 1.20 שקל. "הבעיה עם הבקבוקים האלה היא שאתה הולך איתם לסופר אבל לפעמים לא משלמים לך כסף מזומן אלא רק נותנים זיכוי לקניות בסופר", הוא אומר.
"הייתי מוכן לבוא לבית ראש הממשלה ולאסוף שם את הבקבוקים", הוא מהרהר. "זה הרבה כסף. עם הכסף הזה אפשר לפרנס כמה משפחות".
600 מיליון בקבוקים בשנה
מאז תחילת פעילותו של תאגיד אל"ה לפני 12 שנה מוחזרו בישראל שבעה מיליארד מכלי משקה. התאגיד החזיר מאז סכום הנאמד בכ-1.5 מיליארד שקל ללקוחות ולארגונים – חלקם פליליים – שהפכו את המחזור לתעשייה. כל ישראלי ממחזר כ-30 בקבוקים בשנה בממוצע. 20% מבקבוקי הפיקדון המובאים למחזור מגיעים על ידי הצרכנים דרך רשתות המזון.
ב-2014 בלבד מוחזרו כ-600 מיליון בקבוקים, המהווים 80% ממכלי המשקה שנמכרו בישראל במהלך התקופה (לעומת 300 מיליון בקבוקים בשנה לפני עשור). על פי נתוני תאגיד אל"ה, 35% מהם היו בקבוקי פלסטיק, 34% פחיות ו-31% בקבוקי זכוכית.
רשתות שלא מחזירות כסף מזומן עבור בקבוקים ממוחזרים עוברות על החוק וחשופות לאכיפה של המשרד להגנת הסביבה. הקנס מחושב כך: 365 שקל כפול מספר הבקבוקים שבית העסק מסרב לקבל. במהלך 2014 הוטלו ברחבי הארץ קנסות בסך 200 אלף שקל.
מי שמנצלים היטב את החוק הם מוסדות החינוך. בשנה האחרונה נאספו באמצעות בתי הספר 3.5 מיליון בקבוקים (לעומת 2.9 מיליון אשתקד), אשר תמורתם קיבלו בתי הספר דמי פיקדון בשווי של מיליון שקל.
אני מכיר כאלה שמתפרנסים מזה
"הייתה תקופה שהיה לי זמן ויכולתי לאסוף ברצינות, והגעתי בה ל-1,000 שקל בחודש. היום זה מבחינתי דמי כיס", כך מספר כ', בן 45, תושב אחת הערים בגליל המערבי, על איסוף הבקבוקים והעברתם למרכזי המחזור תמורת תשלום.
הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, מקבל קצבת נכות מהביטוח הלאומי, ובנוסף עובד במשרה חלקית. עד לפני כמה שנים נהג לאסוף בקבוקים בצורה "רצינית", כהגדרתו. "אם אתה מגיע לכמה אלפי בקבוקים בחודש זה מצטבר לסכום טוב", הוא מסביר. "היום כבר אין לי זמן לעבור ולחפש, אז אני מבקש מקרובים וחברים שישמרו לי בקבוקים. זה לא מגיע להרבה. אולי כמה עשרות או מאות שקלים בחודש. זה כבר לא משהו שאני יכול להשקיע בו את כל הזמן שלי כמו שהיה בעבר.
"פעם גם היה קל יותר כי לאנשים לא הייתה מספיק מודעות, היו זורקים גם בקבוקי זכוכית שהפיקדון עליהם גבוה יותר. היום יש פחי מחזור בכל הערים, גם לזכוכית, אז האיסוף קשה יותר. אני לא חושב שיש בזה משהו מבזה. נכון, לא נעים לשוטט ולחפש גם במקומות לא כל כך נקיים, אבל זו פרנסה. הכרתי אנשים שמסוגלים לפרנס מזה משפחה שלמה".
מעליב לאסוף בקבוקים בגילי
בוריס (73), פנסיונר מתל אביב, ממחזר בקבוקים כבר שלוש שנים. אחת לשבוע הוא מגיע לסניף בעיר עם עגלת שק ובה כמה מאות בקבוקי פלסטיק וזכוכית. בצהריים הוא מסר לסניף 42 בקבוקים (21 גדולים שפיקדונם שווה 1.20 שקל לבקבוק ו-21 קטנים שפיקדונם שווה 30 אגורות לבקבוק). הוא יצא עם 31 שקל.
בסניף ניתן להחזיר עד 50 בקבוקים ביום לאדם.
"אני מגיע לפה להחזיר בקבוקים פעם ביום", אמר, "אני לא עובד אבל מקבל פנסיה בסך 1,600 שקל בחודש. אשתי גם היא לא עובדת ויש לנו ארבעה ילדים. הכסף מהמחזור לא מציל אותנו, אבל הוא עוזר. בכל זאת, בגילי לאסוף בקבוקים כדי להתקיים זה מעליב".
ממחזרת נוספת מתל אביב, שסירבה לחשוף את שמה, ציינה כי היא בת 80 ומקבלת קצבת ביטוח לאומי בסך 2,700 שקל בחודש. "אני ממחזרת כי אין כסף", אמרה. "אני גרה בשכירות בתל אביב וצריך כסף בשביל זה. זה לא נותן הרבה אבל זה עוזר במשהו".
לפנייה לכתב/ת 
