בריידי מול המכונה: מתכוננים לסופרבול
לקוורטרבק של ניו אינגלנד יש את רוב גרונקובסקי לצידו ואת הרעש נגדו. סיאטל בונה על ההגנה המדהימה שסידרה לה אליפות, ועל כך שלינץ' ידבר על המגרש אחרי ששתק מחוצה לו. הסופרבול בפתח
גם בשנה שעברה המדורגות מספר 1 ב-AFC וב-NFC היו השתיים שהגיעו לסופרבול. אבל אי אפשר לומר בשום צורה שמדובר בשני גמרים זהים. הים אותו הים וסיאטל אותה סיאטל, לפחות בקווים כלליים, רק שדנבר וניו אינגלנד הן קבוצות שונות בתכלית.
יחסי ההימורים השתנו לאורך כל השבוע, כשבימים האחרונים חלה תנודה לכיוון של ניו אינגלנד - אבל לאור העובדה שרק בשלושה מבין שמונת הסופרבולים האחרונים הפייבוריטית של הסוכנויות הייתה זו שניצחה בסוף, אי אפשר לייחס לכך חשיבות (בטח כשהשתיים כל כך קרובות באיכותן). אז מי תניף את הגביע בסופו של דבר? אפשר רק לנסות לנתח, להעריך ולהמר.
עבור טום בריידי מדובר בסופרבול השישי עם ניו אינגלנד, יותר מכל קוורטרבק אחר בהיסטוריה. הוא גם זכה בתואר שלוש פעמים. ולקראת המשחק, הוא לא נותן לשום דבר להפריע לו. לא לפרשת הכדורים הבלתי מנופחים, לרעש שהיא יצרה, ולשני הלילות בהם אזעקת שווא על שריפה הופעלה במלון הקבוצה בפיניקס והפריעה לשחקנים. "ישנתי מצוין", אמר בריידי, בשיא הפוקוס והיכולת שלו.
האיום של ניו אינגלנד על סיאטל אחר מזה שהביאה דנבר. כזכור, הברונקוס הגיעו לסופרבול הקודם בשיא תפארתם, אחרי עונה בה חרכו את הליגה עם 457.3 יארדים למשחק (מקום ראשון) ושלל שיאים התקפיים - ואז הושפלו בתצוגה מזעזעת. ההרגשה היא שזה לא יכול לקרות לניו אינגלנד. זה לא שהיא לא יכולה להפסיד, אלא שמשהו בה נראה יציב יותר מאשר הקרקס ההתקפי של דנבר שלא עמד באתגר בזמן אמת.
בניגוד לאותה דנבר, ניו אינגלנד עברה משברים אמיתיים העונה. היא פתחה ב-2:2, ההתקפה שלה נראתה נורא והעצבים גאו. כשהעסק התייצב, הרץ המוביל סטיבן רידלי קרע את הרצועות בברך במחזור השישי וגמר את העונה, מה שהשאיר את בריידי עם מחליפים חסרי יציבות.
זה לא הזיז לקבוצה בדבר. היא רק הלכה והשתפרה ככל שהעונה התקדמה, ועם פוטבול פשוט גאוני מחקה פיגור של שני טאצ'דאונים במחצית השנייה מול בולטימור, בסיבוב השני בפלייאוף, כדי לעבור עוד מכשול. ואז הגיעה אינדיאנפוליס וסיפור הכדורים, אבל זה כבר שחוק.
סיאטל היא יריבה ברמה הגבוהה ביותר, מעל כל בעיה שמילים כמו "ניסיון" ו"התגברות על משברים" יכולות לפתור. בריידי לא יכול לנצח לבדו, וקשה לסמוך במאה אחוז על כך שלגארט בלאנט שוב ירוץ כמו מול הקולטס, או שאחד מהתופסים - דני אמנדולה, ברנדון לאפל וג'וליאן אדלמן - יתפוס יום. הם טובים, אבל רחוקים מלהיות מושלמים. אבל נשק אחד בטוח כן ישחק לצד בריידי. הטייט-אנד רוב גרונקובסקי הוא האופציה האמינה והיעילה ביותר, והאס בשרוול של הפטריוטס.
1,124 יארדים ו-12 טאצ'דאונים הוכיחו שהפציעה הקשה מאחוריו. הגודל שלו ושיתוף הפעולה המושלם עם בריידי הופכים אותו לאיש היחיד שמשחק באופן יוצא מן הרגיל באופן רגיל, ולא בהבלחות כמו האחרים. הוא יהיה זה שבלי התפוקה הקבועה ניו אינגלנד לא תוכל לנצח, וזה שהתפוקה הקבועה שלו יכולה להכניע את סיאטל.
גם לסיאטל יש שחקן התקפה אחד שהוא יוצא מן הכלל לצד ראסל ווילסון (שאי אפשר להשוות לבריידי, אבל הוכיח בפלייאוף יכולת מסירה משופרת - ברגעים בהם שחקני גרין ביי לא חטפו לו את הכדורים). התופסים בינוניים פלוס שתמיד מוציאים מעצמם את המקסימום, ורק על מרשון לינץ' תמיד אפשר לסמוך.
אגב, זה נכון לא רק למגרש, אלא גם לכך שיסתבך עם הליגה. בפלייאוף הוא הספיק להסתבך בתנועה מגונה לעבר שחקני גרין ביי וניסיון כושל לעלות עם נעליים מוזהבות, ולקראת הסופרבול הגיע למסיבת עיתונאים עם כובע "ביסט מוד", הכינוי והמותג שלו, מה שיעלה לו בקנס נוסף (שילם כבר 120 אלף דולר העונה). באותה מסיבת עיתונאים הוא ענה לכל השאלות בתשובה: "אני כאן רק בשביל שלא אחטוף קנס" - אחרי שהפר השנה מספר פעמים את מדיניות התקשורת של הליגה.
אבל כשהוא רץ לא צריך לשמוע אותו מדבר. הטאצ'דאון הענק מול הפקרס הוכיח שוב שהוא יכול להיות כבוי במשך משחק שלם, ואז לשנות אותו בריצה מושלמת. הדרך הטובה ביותר של ניו אינגלנד להתמודד עם סיאטל תהיה להכריח את ווילסון למסור, ולא לאפשר לו ובטח ללינץ' שטח פנוי לגיחות קדימה.
ויכול להיות שההגנה של סיאטל לא תזדקק לשמות האלה. את הסופרבול הקודם היא הכריעה כאשר לא מיצמצה מול התקפה אימתנית, כפתה סייפטי כבר בפתיחה והכתיבה את הקצב. ההגנה הזו חזקה מתמיד. והיא תהיה זו שסיאטל תזדקק לה יותר מאשר כל דבר אחר.
רוצים הימור? אוווווווווווווף. בשורה התחתונה - נראה שבריידי רק נדלק עוד יותר מהסיפורים על הרמאות כביכול של הקבוצה. לא אכפת לו לבוא כאיש הרע ולהרוס לסיאטל את האפשרות להפוך לשושלת. ניו אינגלנד, בקטן.
לפנייה לכתב/ת 
