המנהיג שטס לחדר ההלבשה / פלג בשבת
יוסי בניון יודע להודות לאוהדים רק אחרי ניצחונות, ואילו בהפסדים הוא הראשון לברוח מהדשא, ומה ההבדל בין מרקו בלבול לרן בן שמעון. וגם: הבית ספר שעושה אלי אוחנה להתאחדות לכדורגל. פלג מסכם את אירועי השבת
זוכרים את התמונות אחרי ה־0:1 של מכבי חיפה על באר־שבע? הקפטן המאושר עבר בין השחקנים, חיבק, לחץ ידיים לצוות השיפוט, מחא כפיים לקהל. מנהיג!
שמתם לב מה קרה אחרי ה־1:0 מול מכבי פ"ת אתמול? מיד עם הישמע שריקת הסיום, בניון פשט את חולצתו (זאת שלא מזמן הוא זרק לקהל) וטס לחדר ההלבשה. למה ללחוץ ידיים לשחקני היריבה, מדוע לשמוע את שריקות הבוז הצורמות, מה לו ולזה?
אבל רגע, מה אנחנו רוצים ממנו בכלל? כשמס' 15 נכנס בפתיחת המחצית השנייה, הוא העביר לדקל קינן את סרט הקפטן. ממש לא סחורה הסרט הזה היום. מה נראה לכם, שאם מכבי חיפה הייתה זוכה בגביע המדינה, או אפילו גביע הטוטו, בניון גם היה מוותר עליו כל־כך בקלות?
מנהיג לא נמדד כשהולך, אלא במצבי לחץ. את זה ניתן היה לראות בשלב לקיחת האחריות בבעיטות ההכרעה בגביע. למכבי חיפה אין מנהיג, יש לה שני בוסים עצבניים ומתוסכלים. אחד ביציע ואחד במגרש.
גם מאמן אין. "בחודש וחצי קשה לדבר על מה שהצלחתי או לא הצלחתי", אמר מרקו בלבול בתום תצוגת הנפל אמש, למרות שזה הדבר שהכי קל לדבר עליו בעולם. רן בן־שמעון, היטיב לתאר את מה שעשה במכבי פ"ת. הוא הפך אוסף של יחידים לקבוצה מאומנת.
בלבול קיבל אוסף של שמות, תיזז בהרכב ובשיטה, והמשיך נפלא את מורשת חוסר האונים של אלכסנדר סטנוייביץ'. "הגענו למצבים", אמר המאמן גם אתמול, והאמת שהוא הגיע לשלושה מצבים - בגמר גביע הטוטו, בגביע המדינה ובליגה. את שלושתם הוא החמיץ בגדול.
המשוריין של נבחרת הנוער
ביום שלישי בצהריים פורסמה באתר ההתאחדות ההודעה הבאה: "אלי אוחנה, מאמן נבחרת הנוער, שוחח הבוקר עם המנכ"ל רותם קמר והודיע לו כי הוא מסיים את תפקידו. אוחנה, כך נודע אמש, החליט להיבחר לבית היהודי".
הניסוח אינו מותיר מקום לספק, גם להתאחדות "נודע" על האיחוד המרגש בין אלי לנפתלי דרך הטלוויזיה. רק למחרת הוא טרח לעדכן את מעסיקיו, אלה שנתנו לו גב (ושכר מנופח) קרוב לשש שנים. חוסר לויאליות במיטבו.
והנה, למרות שסיכם מאחורי גבם, בסוף השבוע התבשרנו שהאידאולוג מהבית היהודי, הפוליטיקאי שהספיק להקליט קליפ בחירות, קיבל רגליים קרות וכבר חוזר לנבחרת הנוער. יופי של שיעור בנאמנות ובמחויבות לכדורגלני העתיד. על ראשי ההתאחדות אין מה להתפלא. הם תמיד שריינו מקום לדובר ביציע הלקקנות.
אבל הדבר הכי מדהים שפורסם שלשום, בעקבות הבדיחה הסיבובית, הוא שלאוחנה היה סעיף בחוזה שלפיו אם יתפטר, הוא יוכל לחזור לנבחרת תוך חודש ימים. שיא השיאים. בדרך כלל מקובל לקבוע ביחסי עובד־מעביד פרק זמן סביר, שבו כל צד יוכל להודיע על רצונו להיפרד. עם אוחנה הם חתמו על סעיף המאפשר לו לברוח לאלתר, בלי הודעה מראש, ושהם יחויבו לקבלו חזרה במקרה שיסוג מהחלטתו. וזה עוד מאדם שהצהיר בקליפ הנ"ל: "זהו, התפכחתי, אני נגד נסיגה".
לפנייה לכתב/ת 
