הסנדלר שעושה מאנשי דאעש נעליים
בעולם הערבי והאיסלאמי נעל היא סמל להשפלה. זו בדיוק הסיבה שאקיל חריף, אמן מבגדד, נובר בזבל, מוצא סוליות משומשות ויוצר מהן פרצופים מגוחכים של אנשי דאעש. זה עוד עלול לעלות לו בחייו
באחת משכונות בגדד אנשי ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) נועצים בתושבים מבטים חודרים. עיניהם בולטות ושיניהם חשופות. ובכל זאת, אין כאן שום סיבה - לפי שעה - לפחד מחטיפה או מרצח על ידי ארגון הג'יהאד האכזרי: לבירת עיראק הם טרם הגיעו. הג'יהאדיסטים שמשקיפים כאן על הסביבה עשויים מ... נעליים.
עוד חדשות בעולם :
- דאעש הוציא להורג את השבוי היפני
- עם הנחיתה: המצוד הטורקי אחר פעילי דאעש
שני שיאי עולם: חצו את האוקיינוס בכדור פורח - אחרי יוון: התעוררות שמאל רדיקלי גם בספרד
הם עשויים מסוליה שחורה ובלויה. לעתים קרובות, הבוהן השבורה משמשת פנים או אף, ושרוכים ישנים ממלאים את תפקיד הכאפייה השחורה והשיער הארוך. בתור שיניים משמשים רוכסנים.
דאעש עלה לכותרות ביוני אשתקד, בעקבות מתקפה נרחבת שבמהלכה כבש את העיר הגדולה מוסול ואזורים אחרים במדינה, עד שהשתלט על שליש משטחה. הוא רצח אלפי בני אדם באזורים שכבש בעיראק ובסוריה, הציב על המוקד מיעוטים דתיים ואתניים, מכר נשים וילדות כשפחות מין והרס אתרים היסטוריים.
באמצעות הפרצופים שהוא מעצב רוצה חריף להציג את "המצב המכוער" השורר בעיראק מאז יוני. הבחירה לעשות זאת בעזרת נעליים ישנות אינה מקרית: בעיראק נחשב בוטה במיוחד לכנות מישהו "פני נעל", ולדבריו זהו בדיוק מה שהוא רוצה לעשות. בעיראק ובמדינות אחרות במזרח התיכון אפילו הצגת סוליית הנעל בפני אדם אחר נחשבת לעלבון. לעיראק יש גם היסטוריה של פעולות מחאה הקשורות בנעליים: בשנת 2008, באירוע שזכה לסיקור עולמי נרחב, זרק עיתונאי עיראקי את הנעל שלו על נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש הבן במהלך מסיבת עיתונאים.
"כשאתה מביט בעבודות אתה רואה שהן עשויות משרידי נעליים משומשות ובלויות, אבל הן נראות חולות מבחינה נפשית, צמאות דם", אומר חריף, "לא אסלק את דאעש מעיראק בעזרת העבודות האלה, אבל אני בטוח שהן יביכו אותם". כדי להשיג אספקת נעליים לפרויקט הזה ולפרויקטים אחרים נובר חריף בפחי אשפה וקונה נעליים ישנות מחנויות קטנות. "האדם החשוב ביותר בחיי הוא הסנדלר", הוא מספר, "הוא מספק לי את שרידי הנעליים המשומשות".
לא פעם לועגים לחריף על הנבירה בזבל, אבל הוא רוצה להעביר את הרעיון שלפיו "זבל אינו בהכרח דבר רע, והוא יכול גם להועיל. אני עובד ברחוב, אני רוצה שאנשים יכירו את האמנות הזו". את הפרויקט הוא מקדיש לאלה שנעקרו מבתיהם בגלל דאעש: "אני מנסה להציג את דאעש באופן המכוער ביותר כדי לנחם את האנשים שעזבו את בתיהם ולומר להם - 'לא רק החיילים עומדים לצדכם'".
המיצג שמכין חריף שואב השראה מדאעש, אבל הוא רוצה שהציבור יבין שיש לו משמעויות נוספות. "המיצג מייצג גם את אנשי דאעש החיים בינינו, ולא רק את הטרוריסטים", הוא אומר. לדבריו, "איש דאעש" הוא "כל אדם שלא אוהב את ארצו ולא אוהב את הטוב, ושמאמין במוות, דוחה את האחר ומוכן להרוג אותך כשאתה לא מסכים איתו".
לדאעש יש היסטוריה של מעשי חטיפה ואלימות קשה גם נגד מי שמהווים רק אופוזיציה סמלית לו. הוא הוציא להורג מאות בני אדם שהביעו
התנגדות לו בעיראק ובסוריה, ואמנים רבים ברחו מהאזורים שנפלו לידיו.
למרות זאת, חריף נחוש להמשיך בפרויקט שלו: "המוות אורב מכל עבר ואני לא חשוב יותר מאדם שמגן על ארצו, נושא נשק והולך להילחם באויב פנים אל פנים", הוא מסביר. ואם הרע ביותר יקרה? "לפחות אמות כשאני מאמין במטרה אמתית".
לפנייה לכתב/ת 
