"צ'רלי בממלכת השוקולד": מתכון חדש ומוצלח
חמישים שנה עברו מאז ראה אור "צ'ארלי והשוקולדה" של רואלד דאל וזו סיבה מצוינת לתרגום חדש שמאפשר לטקסט להיות חצוף ואפילו מצחיק יותר מהמקור. מיה ויינשטוק נהנתה מהשפה העשירה בנונסנס ומצאה את דמותו של ווילי וונקה מסקרנת יותר מתמיד
ווילי וונקה ומפעל השוקולד המופלא שלו, על כל המצאותיו הטעימות והמשוכללות, חיים בדמיונם של ילדים ומבוגרים (שהיו פעם ילדים) רבים ברחבי העולם. השנה חגג ספרו של רואלד דאל, "צ'רלי בממלכת השוקולד", חמישים שנה מאז ראה אור לראשונה ואנו, הקוראים הישראלים, זוכים לעיין בו בתרגום חדש.
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כיתבו לנו בטוויטר
"צ'רלי בממלכת השוקולד" הינו הספר השלישי שדאל כתב לילדים והוא, כידוע, מגולל את קורותיו של צ'רלי באקט במפעל השוקולד הפלאי של ווילי וונקה. צ'רלי, המגיע מבית עני מאוד, הוא אחד מחמישה ילדים אשר זכו להיכנס למפעל השוקולד הגדול והנפלא ביותר בעולם כולו ולסייר בו יחד עם לא אחר מאשר בעל המפעל המסתורי עצמו- ווילי וונקה.
.jpg "\"צ'רלי בממלכת השוקולד\" - מהדורת 50 שנה")
"צ'רלי בממלכת השוקולד" - מהדורת 50 שנה
כמו רבים מספריו של דאל גם ספר זה, אשר ראה אור לראשונה באוקטובר 1964, זכה לביקורות קשות ולפעמים זועמות. אך אלה לא מנעו מהצלחתו המסחררת של הספר ברחבי העולם שהפך לאייקון תרבות ועובד לשני סרטי קולנוע הוליוודיים מצליחים.
למרות מוצאו הבריטי של דאל, "צ'רלי בממלכת השוקולד" ראה אור קודם כל בארצות הברית, מקום מושבו של הסופר, ורק שלוש שנים מאוחר יותר בבריטניה, שם הפך במהרה לנכס צאן ברזל.
עובדה מעניינת נוספת היא כי איוריו המפורסמים של קוונטין בלייק, המאייר המזוהה ביותר עם יצירותיו של דאל, התווספו לספר שלושים שנה מאוחר יותר. עד אז יצא הספר בליווי איורים שונים: המהדורה הראשונה והאמריקאית עם איוריו של יוסף שיינדלמן ואילו הבריטית עם איוריה של פיית' ז'אק. בלייק הצטרף לחגיגת האיור רק בגלגול הרביעי של הספר בשנת 1995.
האיורים של בלייק הגיעו רק 30 שנה אחרי שהספר יצא(איורים: קוונטין בלייק)
דאל אמנם התפרסם בשל ספריו לילדים, אך במהלך שנות היצירה שלו הוא כתב גם למבוגרים. כתיבתו למבוגרים מתמצה בעיקר בסיפורים קצרים שנונים, מקבריים ומלאי הומור שחור. על פי רוב, סופרים הכותבים לשני הקהלים עושים הפרדה בין אופי כתיבתם לגדולים ולקטנים (דוגמא מקומית טובה לכך היא דויד גרוסמן).
מעניין כי בשונה מסופרים אלה אצל דאל ניתן למתוח קווי דמיון ברורים בין הפואטיקה שלו למבוגרים וזו לילדים. מעניינת עוד יותר היא אהבתו הגדולה של קהל הקוראים הצעירים לאותה פואטיקה ומרתק לנסות ולהבין את סוד כוחה.
בכתיבתו לילדים דאל אינו כובל עצמו במעטה של תקינות פוליטית, הוא בועט בסמכויות חינוכיות והוריות ומציג אותן לרוב כמגוחכות ועלובות כאשר מעל כל אלה מרחף תמיד דוק הומוריסטי אפל ולעתים אף אלים.
ב"צ'רלי בממלכת השוקולד" סופם של ארבעת הילדים הזוכים בסיור יחד עם צ'רלי הינו מר ביותר, למשל: גרגוריוס שלוק (בתרגום הישן: אוגוסטוס שלוק) הופך לרפרפת תות מצופה בשוקולד בשל גרגרנותו, ואילו יולטה בלוני (ויולט בורגר), חובבת המסטיקים, הופכת להיות אוכמניה שיש לנקז ממנה את המיץ. זאת ועוד יכולים להיתפס כתוכן מאוד לא חינוכי.
מה מתבשל בסיר השוקולד?(איורים: קוונטין בלייק)
פרקים גנוזים וטיוטות שהתגלו, חלקם בתחילת השנה הנוכחית, מראים כי במקור היו עוד ילדים רבים ומעצבנים שהשתתפו בסיור במפעל השוקולד וזכו לטיפול דומה. אך אל דאגה למרות סופם האלים והקונדסי דאל מאפשר להם לצאת מכותלי המפעל בסופו של דבר עם שינויים פיזיים "קלים".
הנונסנס הבריטי המושחז והנהדר של דאל משרה אווירה שובבית על הספר כולו ופועל פעולה כפולה: מצד אחד ביקורת נשכנית מוסדית-חברתית על בתי הספר, המורים, ההורים, הטלוויזיה, ומצד שני הוא מרכך את הפן האפל יותר של הספר ותוחם אותו במסגרת רוח השטות.
אך יש לשים לב כי מפעל השוקולד האדיר של ווילי וונקה אינו רק ממלכת קסמים שובבה אלא גם מפעל לתיקון הרגלים רעים של ילדים (והורים). מה שנדמה כסיפור פורק עול הינו למעשה גם ספר בעל מסר חינוכי ברור. הילדים נענשים בשל הרגליהם הרעים: פינוק, גרגרנות, לעיסת מסטיק, חוצפנות וצפייה מרובה מדי בטלוויזיה.
צ'רלי, לעומת אלה, הוא ילד טוב המגיע מבית עני מאוד אחרי חודשים קשים במיוחד כי אביו איבד את עבודתו במפעל למשחת שיניים. באותה עת בה וונקה מעניש את הילדים המפונקים הוא מחזק את צ'רלי (וסבו ג'וזף) - דוגמא לכך ניתן לראות כאשר הוא נותן לו לשתות כוס ספל שוקולד חם כאשר הם שטים על נהר השוקולד באומרו "זה יעשה לך טוב. אתה נראה מת מרעב!".
אין זה הפרס היחיד שזוכה לו צ'רלי, אך בכדי לגלות את ההמשך עדיף לקרוא עד סוף הספר. כך וונקה במפעלו יותר למעשה אמות מוסר ברורות ביותר.
לטעמי שתי תמות אלה - השובבות האפלה ופורעת החוק לצד דידקטיות בנוסח שן תחת שן - הן סוד הצלחתו של הספר והסיבה לכך שילדים בכל העולם רוחשים לו אהבה גדולה. היא גם זו שהופכת את הספר לחוויה פרועה אשר ניתן ליהנות מלקרוא בה לבד ולהתמלא בתחושת עצמאות, ובו בעת אפשר ליהנות לא פחות מקריאה משותפת עם הורה, שבכוחה לרכך מעט את הקצוות המחודדים.
"פרסים" על התנהגות לא נאותה
לצערם של קוראים צעירים רבים, ספרות הילדים העברית לא מרבה לייצר ספרי נונסנס. לעומתה ספרות הילדים הבריטית מתמחה בזה. לשפה מקום מרכזי בספרות מסוג זה ועל כן על כתפי התרגום מונחת אחריות כבדה.
שפתו של ווילי וונקה מלאה בחידודים לשוניים אותם, אני מניחה, לא קל לתרגם. "צ'רלי בממלכת השוקולד" תורגם לראשונה לעברית על ידי לא אחר מאשר אוריאל אופק בסוף שנות השבעים.
תרגום זה לווה באיוריו הראשונים של יוסף שיינדלמן הבולטים בקדרותם. על התרגום החדש אמון אורי בלסם, ולמהדורה זו צורפו האיורים המשעשעים והקלילים יותר של בלייק. מדובר בשני תרגומים טובים אשר מבט בוחן המשווה בין השניים יכול לעמוד על שינויים בתפיסת התרגום ואולי אף שינוי בתפיסת הילדים כקהל יעד הספרותי.
תרגומו החדש של בלסם הינו על פי רוב תרגום נאמן יותר למקור. לדוגמא, אם אופק עיברת את שמות סבו וסבתו של צ'רלי כ"סבא יוסף" ו"סבתא יוספינה", כנהוג בנורמות התרגום של התקופה, בלסם השאיר אותם בשמם המקורי ג'וזף וג'וזפינה.
לעומת זאת הוא כן שינה את שמו של אוגוסטוס, הילד הגרגרן, לגרגוריוס, ככל הנראה בכדי להדגיש את גרגרנותו. אך מלבד זאת ניתן לומר באופן גורף כי בלסם נצמד יותר לטקסט המקורי של דאל.
דוגמאות נהדרות לכך אנו קוראים בשירי המוסר של האומפה-לומפה. בעוד אופק השמיט חלקים אלימים מהשירים כמו גם את הספק של האומפה-לומפה לגבי היכולת שלהם ל"תקן" את הילדים, בלסם השתדל להשאיר את פרטי השיר זאת בלי לוותר על החריזה.
למשל בשיר על אוגוסטוס שלוק אופק בחר להשמיט את "מאה הסכינים שיקצצו דק-דק" בדרכו של שלוק להפוך לרפרפת תות.
בשיר על ויולטה בלוני אופק לא מזכיר את העובדה כי לדמות שבו קצצו את הלשון בשל לעיסה מרובה מדי של מסטיק, והיא נהיית אילמת. הוא גם לא מציין את הכנסייה הנזכרת באותו שיר. אצל בלסם גם זה וגם זה קיימים.
חידודים לשוניים מצחיקים
בנוסף, גם בשיר הארוך והדידקטי ביותר אודות עונשו של מייק טיווי חובב הטלוויזיה, אופק הוריד חלק מתוכנו של השיר בו קרא דאל לילדים ולהורים להפסיק לצפות בטלוויזיה ולקרוא ספרים במקום.
אופק לא ציין כיצד "במו עינינו ראינו בשבוע האחרון/ כתריסר עיניים מתגלגלות בסלון" וגם לא את הדימוי הזה: "כמו שיכור שגמר את כל הבקבוק". אלה אכן נמצאים בתרגומו של בלסם.
מעבר לכך, דאל נותן בשיר מעין "רשימת קריאה" של קלאסיקה בריטית. מעניין לשים לב כי אופק מוסר דרישת שלום ברשימתו גם לספרות העברית כאשר הוא מוסיף אליה את "בארץ לובנגולו מלך זולו" של גוטמן. בתרגום של בלסם לובנגולו לא מופיע ברשימת הקריאה.
ההשמטות של אופק מאירות את עינינו לגבי מה נחשב בעיניו, אחד מקובעי הטעם המרכזיים בספרות ילדים, ללא ראוי עבור ילדי ישראל. הסבר נוסף לשינויים בטקסט יכולה להיות העובדה כי המהדורה של אופק הינה מהדורה מנוקדת ואילו זו החדשה לא, דבר המעיד, אולי, כי קהל היעד שאליו כיוון אופק צעיר יותר מקהל היעד שאליו מכוון בלסם.
בשל שפת השטות של וונקה שני התרגומים מלאים בהמצאות נפלאות. הנה שתי דוגמאות לסבר את האוזן: העשב הירוק אותו אוכלים תורגם על ידי בלסם לעשבונבון ואילו החיות המסוכנות מהם ברחו האומפה-לומפה הפכו מהקרצפים, הפלנתרים והברדלפים של אופק לקרנפלצים, מוגלומנים וטיגורסים של בלסם. זה רק על קצה המזלג, קוראי הספר נתקלים לאורכו בעוד חידושים רבים ונהדרים כאלה.
בקריאתי בספר, הפעם לא בתור ילדה, מצאתי עצמי מסתקרנת עוד ועוד בדמותו של ווילי וונקה, ובמקום להזדהות עם צ'רלי, הילד הטוב והמתוק, דווקא דמותו של וונקה נגעה בי יותר. משהו בהיותו בגבול בין מבוגר לילד, כלומר מבוגר בממלכת שוקולד שכזו הדהד לי קמעה את תפקיד מבקר ספרות הילדים; מעין מבוגר-ילד הנכנס כל פעם לממלכה ילדית נפלאה ואדירה והופך אותה להיות גם קצת שלו.
צ'רלי בממלכת השוקולד, רואלד דאל, איורים: קוונטין בלייק. תרגום: אורי בלסם, הוצאת זמורה-ביתן (סדרת מרגנית)
"צרלי בממלכת השוקולד" - ממתק נעים לקריאה
איורים: קוונטין בלייק
מומלצים
