אנה אנקוויסט: "החיים מפריעים לי לכתוב"

"מוזיקה יכולה לתת נחמה לטרגיות של החיים, והיא בהחלט נתנה גם לי נחמה", כך אומרת הסופרת ההולנדית אנה אנקוויסט (שם עט לכריסטה וידלונד ברור), שהרומן שלה "קונטרפונקט" יצא לאור בימים אלה. אנקוויסט כבר מוכרת לקורא הישראלי בזכות הספרים "יצירת המופת", "הסוד" ו"השיבה הביתה", אבל גם היא מודה ש"קונטרפונקט" הוא כנראה היצירה הכי טובה שלה עד כה. הספר מגולל את סיפורן של אימא ובת. האם היא מוזיקאית שואריציות גולדברג של יוהאן סבסטיאן באך מכתיבה את חייה ויוצקת בהם סדר.

• ביבי חביבי // החדש של נוי אלוש // רק ב-ynet
• רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כיתבו לנו בטוויטר
  

כך גם הספר בנוי צורנית, מתוך החלקים ביצירה הוא מתאר את מחשבותיה הקסומות והקודרות של האם, ואת מערכת היחסים עם הבת, שנגמרת בצורה טראגית. אנקוויסט, למרבה הצער, ידעה על מה היא כותבת. היא איבדה את בתה בתאונת אופניים, והספר הזה עבורה היה מעין תהליך ריפוי, לא שלם כמובן, כי אף פעם אי אפשר להתרפא מכך באמת.

קונטרפונקט - מוזיקה היא סוג של נחמה

אנקוויסט נולדה ב-19 ביולי 1945 באמסטרדם וגדלה בדלפט. מגיל צעיר היא מצאה את עצמה נמשכת כבדרך קסם אל המוזיקה, בעיקר אל המוזיקה הקלאסית, ולמדה נגינה בפסנתר ובצ'לו בקונסרבטוריון של האג.

מאוחר יותר למדה פסיכולוגיה והתמחתה בפסיכואנליזה. ב-1987 היא החלה לעבוד במקצוע זה ונטשה את הקריירה המוזיקלית שלה, אך תמיד כתבה, בעיקר שירה, וב-1988 החלה לפרסם אותם במגזינים הולנדיים שונים. הרומן הראשון שלה, "יצירת המופת", יצא לאור ב-1994, ותוך זמן קצר סימן את אנקוויסט כאחת הסופרות ההולנדיות המבטיחות והמרשימות. הוא העפיל במהרה לרשימת רבי המכר ואף זיכה אותה בפרס עבור ספר ביכורים. מאז פרסמה בקצב הולך וגובר, רומנים, ספרי שירה ועוד, אבל לרגע לא שכחה את המוזיקה.

"זו לא רק הנחמה", היא אומרת, "גם הסדר המתמטי שיש במוזיקה אכן מכניס קצת סדר בחיים עצמם, ונותן הרגשה שבאצעות סדר דומה אנו אולי יכולים לשלוט בחיים שלנו, ולעשות משהו נגד הטרגיות שלהם. אני בהחלט זקוקה לסדר וליציבות שיש במוזיקה כשאני כותבת על דברים טרגיים, וכך הייתי צריכה אותה כשכתבתי את 'קונטרפונקט'".

אנקוויסט היא לא הראשונה שממקדישה במובן מסוים את ספרה ליצירה המפורסמת של באך. גם תומאס ברנהרד האוסטרי התעסק בה באובססיביות האופיינית לו בספרו "הטובע", במיוחד לביצוע של גלן גולד. ואי אפשר שלא לקרוא את ספרה של אנקוויסט ודרך המילים עצמן להתפעל מחדש מהיצירה ולשמוע אותה, ולהרגיש אותה, ולהבין אותה, וכשמסיימים את הקריאה - ישר לרוץ ולהשמיע אותה. למעשה, אין ברירה אחרת.

מה כל כך מיוחד דווקא ביצירה הזו?

"יש ליצירה הזו מבנה מאוד יציב ונוקשה, שהוא מאוד חיוני אם את מתכוונת לכתוב על דברים קיצוניים, בדרך זו הם לא יוצאים משליטתך. חוץ מזה, באמת מדובר ביצירה מוזיקלית יוצאת דופן, הן מבחינה אינטלקטואלית והן מבחינה רגשית, היא מורכבת ופשוטה בו בזמן, ומבוגרת ומאוד צעירה בו בזמן. עליי היא פשוט מהלכת קסם, ובאמת נתנה לי נחמה אדירה בזמנים קשים".

יש סופרים שטוענים שכשהם כותבים מילים הם בעצם מנסים לכתוב מוזיקה, לתת צורה לדברים חסרי צורה, ומכיוון שהם לא יכולים לכתוב מוזיקה, הם עושים זאת במילים, האם גם את מצאת את עצמך במקרה הזה במצב דומה?

"אני אישית מעדיפה לנגן את ואריציות גולדברג מאשר לכתוב אותם במילים, אבל כשאת רוצה לספר סיפור, אין מה לעשות, את זקוקה למילים. יחד עם זאת, אני חושבת שעל פי רוב את לא יכולה לעורר רגשות באמצעות מילים כמו באמצעות מוזיקה, אבל בשביל לספר ובשביל לעורר מחשבה - מילים הן הדרך האידיאלית.

"אולי יש דברים שמוזיקה לא יכולה לעשות, אלא רק מילים. סך הכל, אני לא חושבת כפי שרבים נוהגים לחשוב, שמוזיקה קלאסית היא מוזיקה אליטיסטית. אבל בהחלט ככל שאת מבינה ויודעת וחווה אותה יותר, כך את יכולה ליהנות יותר, או לכל היותר, ליהנות בצורה עשירה יותר. זה לא עניין אליטיסטי לטעמי, אלא יותר עניין של ידע שניתן לרכוש".

אנקוויסט. נושא נוראי לכתוב עליו אבל רציתי לעשות את זה

כפי שאנקוויסט מודה, "קונטרפונקט" היא יצירה מיוחדת ומלאת קסם. מדובר בספר שצריך לקרוא אותו לאט, ויחד עם הקדרות האינהרנטית שלו, הוא מתאר בצורה דייקנית וחכמה את האופן בו אמנות וטרגדיה מתערבבות זו בזו. הוא מספק תובנות מוזיקליות-פילוסופיות למכביר, והוא מלא רגישות בצורה מצמררת. אנקוויסט תמיד כתבה נפלא, אבל בהחלט דומה שבספר הזה, הכתיבה שלה גידלה כנפיים לעבר מחוזות גלקטיים.

את מרגישה שהכתיבה שלך מתפתחת עם הזמן? הופכת ליותר מורכבת?

"כאמור, אני בהחלט חושבת שקונטרפונקט הוא הרומן הכי טוב שלי, אין לי ספק בכך, ואני מוסרת את תודתי ליוהאן סבסטיאן באך. זה בהחלט היה נושא נוראי לכתוב עליו, אבל מאוד רציתי וזה בער בי, וואריציות גולדברג עזרו לי להעריך היטב את הפרויקט הכתיבתי הניצב מולי ולעשות אותו, מבחינתי, בצורה הטובה ביותר. אני רואה בספר הזה בעיקר מחווה לבתי, קודם כל, ולאחר מכן כמייצג של הכוח המרפא, אם כי חלקית, שיש למילים ולמוזיקה בחיים".

"כשאני חושבת על זה כיום, הייתי רוצה לכתוב יותר שירה בעתיד", מוסיפה אנקוויסט, "אבל תמיד החיים מפריעים לי בדרך. הפכתי לסבתא לפני מספר שנים, ואני מאמצת בשמחה את החובות שיש לי בתור סבתא הרבה יותר מאשר את החובות שיש לי בתור סופרת, אבל מאז 'קונטרפונקט' כבר הספקתי לכתוב שני רומנים נוספים.

סך הכל, ספרות הולנדית לא מוצאת את דרכה באופן שוטף למדפים שלנו. כשמסתכלים על השנים האחרונות, ועל הסופרים ההולנדים העכשויים המוכרים לקהל הישראלי, אנו מוצאים בעיקר את אנקוויסט ואת הרמן קוך. במבט ראשון, דומה כי הם שני הפכים. אנקוויסט מתעקשת להציג את החיים על יופיים ועל רגישותם, למרות הטרגיות שבהם, ואילו קוך מנגד, כמייצג של הדיפרסיב ריאליזם האירופי, מציג את החיים בכיעורם ובייאושם.

מתברר כי אנקוויסט וקוך מאוד מיודדים, ושניהם חולקים תחביב משותף - כדורגל, ואף כותבים לאותו מגזין הולנדי בנושא. אנקוויסט, אם תהיתם, לא אוהדת את אייקס, אלא דווקא את פיינורד רוטרדאם.

"אני ממש שמחה לשמוע שהרמן קוך הפך להיות פופולרי בישראל, אנחנו חברים טובים, וגם נוסעים ביחד ברחבי

המדינה להקריא את סיפורי הכדורגל שלנו, את שירי הכדורגל שלנו למען האמת. אולי יש בנו יותר מהמשותף ממה שנראה, אצל שנינו הדמויות הראשיות נאבקות בחברה אנושית קשה וכמעט בלתי אפשרית. נכון, הרמן הרבה יותר ציני ויותר מצחיק למען האמת, אצלי השפה והנימה הרבה יותר רציניים, טוב, אחרי הכל, הוא שחקן במקצועו ואני פסיכונליטיקאית".

קוראיה של אנקוויסט יוכלו להתפעם גם מהמפגש איתה הצפוי ביריד הסופרים הבינלאומי בירושלים, ב-10.2, בשעה 10:00 בסינמטק 2, אותו תנחה הסופרת והעורכת הילה בלום. זו תהיה הפעם השנייה שהיא מגיעה לירושלים. "מאוד נהניתי והיתה לי חוויה מאוד מיוחדת בפעם הראשונה שביקרתי בירושלים, זה היה ביריד הספרים לפני חמש שנים, ואני ממש מצפה בקוצר רוח להגיע שוב ולפגוש כמה אנשים נפלאים", היא מסכמת.

אנה אנקוויסט היא אורחת יריד הספרים הבינלאומי ה-27 המתקיים בימים אלו בירושלים - לתכנית ארועי היריד המלאה היכנסו לאתר