"נשים צריכות אישור מגברים כדי להרגיש שוות"
נשים ברחבי העולם חייבות להטמיע את העובדה שאין צורך בגבר כדי להשמיע את קולן, ובכלל, נשים הן מנהיגות טובות יותר ובעתיד ישלטו בעולם - או כך לפחות מקווה הסופרת קתרין פנקול, המבקרת השבוע ביריד הספרים הבינ"ל בירושלים, ויש לה הרבה מה לומר על מקומו של הגבר במערכות יחסים
ג'וזפין קורטס, גיבורת ספרה של קתרין פנקול- "העיניים הצהובות של התנינים", זורקת את בעלה, אנטואן, מהבית כבר בעמוד שבע, ואומרת לו שלא ישכח לקחת מפתח במקרה ויהיו דברים נוספים שיצטרך לקחת עמו. וכך, תוך מספר דקות, נסגר פרק ארוך שנים, כולל שתי ילדות, בחייה של קורטס האם.
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כיתבו לנו בטוויטר
דקות ספורות מאוחר יותר, נשמתה של קורטס מקופלת לכדור קטן ורועד מפחד, והיא תוהה מה תעשה עכשיו, כשאין גבר בחייה. אם תשאלו את פנקול, היא תגיד לכם שלנשים אין שום צורך בגברים כדי להיות מאושרות, בטח ובטח הן לא צריכות אותם בשביל להיות חזקות.
"נשים לא סומכות על עצמן ולכן הן מעבירות את הכוח שלהן לידי הגברים. הכל קשור בביטחון העצמי הנמוך שהן, לבד, מסגלות לעצמן", קובעת פנקול, שתתארח מחר (ב') בפאנל שיעסוק בספרה (שראה אור ב"כתר" בשנת 2012) - הראשון בטרילוגיה שהשנה מגיעה לסיומה עם הספר השלישי שיראה אור בעברית בקרוב- במסגרת פסטיבל הספרים הבינ"ל שנערך השבוע בירושלים.
ההתנהלות הנשית שכל הזמן מחפשת אישורים, היא בעלת שורשים עמוקים במסורת, בתרבות, בפוליטיקה ואפילו באגדות המוכרות לכולנו, היא מסבירה. "כשהבת שלי היתה קטנה, היא ביקשה ממני להקריא לה את האגדות על הנסיכות. אבל אני לא הסכמתי להשאיר אותן עם אותו סוף שהופך את הגבר למושיע. לכן שיניתי את הסופים ודאגתי להבהיר לה שגם לנסיכות יש כוח.
אנחנו מכירים את הנסיכה שכל הווייתה היא לחכות לנסיך - הוא יושיע אותה, הוא יציל אותה מחייה - אותם היא מעבירה בשינה עמוקה וציפייה - הוא זה שיהפוך אותה למאושרת ועשירה עד עצם היום הזה. אני חושבת שאין סיבה להמשיך ולחנך את הילדות היום באותה דרך. צריך לגרום להבין שיש להן אופציות, שהן יכולות ללכת ללמוד, ללכת לעבוד - אין צורך לחכות לנסיך. שהוא יחכה לה עד שהיא תסיים לבנות את עצמה".
האגדות האלו הן בסיס לקוי על פיו נשים מתנהלות עד היום, טוענת פנקול. "כאמור, הכל עניין של ביטחון עצמי. האישה שמה את עצמה בידי הגבר ומחפשת אישורים אצלו. מי אמר שהוא מחליט? מי אמר שהוא הקובע? זו גם הסיבה לקונפליקט הפנימי אצל נשים – מצד אחד, אני רוצה לעשות משהו עם עצמי, לעשות משהו משמעותי בחיים. מצד שני, אני לא בטוחה שאני מסוגלת. אבל למה לחשוב בכלל שאת לא מסוגלת, למה את צריכה אישור מגבר שאת מסוגלת?"
מצד שני, אני מזכירה לה, נשים חזקות נתקלות לא אחת בביטויים מעליבים והסברים עוד יותר מעליבים למה הן מצליחות - ואין שום קשר ליכולות הגבוהות שלהן, אלא יותר התייחסות למראה החיצוני שלהן. "זה מתחבר לשורשים", היא מסבירה. "בכלל, נשים חושבות שהן לא יכולות להיות חזקות ומי שמתייחס אל אישה חזקה כעוף מוזר, רק מחזק את התחושה הזו, מה שבסופו של דבר, מונע מאישה לרצות להתקדם קדימה".
"הבעיה מתחילה בזה שנשים לא מבינות כמה כוח יש להן, אבל הן, למעשה, השולטות. הן אלו שמנהלות את הבית, הן יודעות טוב מאד איך מתנהלת הקופה הביתית ואיל נתחלק הכסף בקניות, הן יולדות - משהו שלדעתי גברים לא יעמדו בו - והן מחזיקות את המשפחה - את יודעת כמה כוח צריך כדי להחזיק משפחה שלמה ביחד? מאיפה הרעיון שהנשים הן עם חלש? הן פשוט עם מוחלש".
היא גרושה פעמיים, מאמינה שאין צורך לסבול בזוגיות, אבל אם אוהבים ורוצים להישאר יחד, צריך לעבוד מאד קשה ולהיות בלתי מושג עבור החצי השני כדי שזה יעבוד.
"אני קוראת לזה הפוליטיקה של הזוגיות", היא אומרת. צריך לייצר את התשוקה במערכת היחסים, וצריך לשחק משחקים כדי לשמר את הלהבה. הצד השני צריך להטיל כל הזמן ספק עד כמה הוא נחשק ורצוי בעיני הראשון - רק כך אנחנו עומדים על המשמר ומשמרים את הזוגיות שלנו. זו עבודה לא פשוטה".
את מדברת על חוזקן של הנשים ואפילו אחד הגיבורים בספר הראשון, מרסל גרובז, אומר שגברים הם ילדים קטנים וטיפשים שנשים שולטות בהם. אז למה, בעצם, נשים לא מבינות את זה וכל כך חוששות להתגרש?
"נשים לא בטוחות שהן יכולות להיות חזקות, הן צריכות להבין שחוזק לא תלוי במראה שלהן, הרי יש בהן את הכוח. הן חושבות שהן צריכות להיראות עדינות וצריכות להתנהג כאילו הן זקוקות לעזרה והגנה, אבל הן פשוט לא מבינות שהן לא צריכות את ההצגה הזו – הן באמת שולטות בגברים כמו שמרסל אומר, הן רק צריכות להבין כמה כוח יש להן".
אולי זה הפחד מלהיות לבד?
"להיות לבד זה לא נעים. אנחנו רוצים להיות עם מישהו בחגים, בסופי שבוע, לצאת לחופשות עם מישהו - ראית פעם מקום נופש שנועד ליחידים? אין כמעט כאלה. הכל למשפחות או לזוגות - לא כיף בכלל להיות לבד. אבל זה לא אומר שצריך להמשיך לסבול בזוגיות".
מה לגבי הילדים, יש הרבה שנשארים יחד בשביל לא לפגוע בילדים.
"תראי, כשאני התגרשתי היה חשוב לי להראות לילדים שיש דבר כזה זוגיות מאושרת, אז בחרתי 4 זוגות כאלה מאושרים שהיו חברים שלי, והראיתי להם שיש כאלה שנפרדים אבל זה לא אומר שהאהבה מתה. זה גם אומר שלא חייבים לסבול באהבה ואם אחת מסתיימת תבוא אחת אחרת. אגב, מתוך הזוגות הללו רק אחד נשאר זוג, האחרים נפרדו" (היא מספרת כשהיא צוחקת).
את חושבת שכאשר נשים מתאהבות הן מאבדות את הראש במובן מסוים?
(היא צוחקת) "יכול להיות, יש נטייה לחשוב כך, כי פתאום את כאילו לא את, או שכן - במובן של מישהי שאת רוצה להיות. אבל אני חושבת שמהר מאד זה הופך להיות פחד - את מפחדת שלא תמצאי חן בעיניו יותר, את חוששת 'לחזור להיות את כמו שאת מכירה את עצמך' משום שנתת לו להבין שאת שונה, שאת מיוחדת יותר (בעיניך) ואז את חיה בפחד יותר מאשר באהבה. זה נחמד להיות מאוהב, אבל הרבה פעמים זה גם קשה נורא".
ומה לגבי נשים בתוך מערכת יחסים ארוכה שמתחילות להזניח את עצמן?
"זה כנראה קשר ישיר בין הדרך שבה הן מרגישות שמתייחסים אליהן - אם לוקחים אותן כמובן מאליו, הן יקחו את עצמן כמובן מאליו, בעיקר במערכות יחסים עם גברים. כבר אמרתי שנשים נותנות בידי הגברים את הכוח שלהן ונותנות להם לקבוע את גובה הביטחון העצמי שלהן.
"ג'וזפין, למשל, מעלה במשקל, לא מטפחת את עצמה כפועל יוצא של ההתייחסות של אנטואן אליה. היא מתייחס אליה כאל ילדה קטנה שצריך להסביר לה ולטפל בה, בעוד הוא איש העולם הגדול, הוא אפילו ממציא לעצמו שם 'גברי' יותר. וזה מתחיל אצלה בילדות, אמא שלה מתייחסת אליה גם בדרך הזו - לג'וזפין אין שם ערך מרגע לידתה. רק כשהיא לבד, אחרי שהיא נפרדת מאנטואן, היא מגלה את הערך העצמי שלה.
"פתאום אין בסביבתה גברים שעליהם היא צריכה להסתמך כדי לבדוק עד כמה ביטחון עצמי יש לה, היא מגלה את עצמה מחדש בלי לבדק מה הסביבה חושבת עליה, ואז היא מבינה כמה היא שווה, כמה היא אוהבת את עצמה ואת החיים שלה, וכמה כוח יש לה".
אגב כוח, בקרוב יתרחשו בחירות בישראל ובחלק מהמפלגות עומדת אישה בראש. האם בעיניך נשים מנהיגות טובות יותר מגברים?
"בהחלט! נשים הן מנהיגות טובות יותר מגברים, הן, למעשה, מנהיגות מלידה, מנהיגות של כל דבר – בעיקר בבית, הן שולטות בילדים, הן מארגנות את הבית, מנהלות את החשבונות הביתיים, הן יולדות – זה הכוח הכי חזק. הבעיה היא שהן פשוט מדוכאות מבחינת הכוח שלהן, הן מקורקעות, ורק כשהן יאפשרו לעצמן באמת להאמין בכוח שלהן, הן יצליחו להגיע רחוק – וזה יתאפשר כשהן יבינו שהן יכולות לעשות הכל ולא לשבת ולחכות לגבר שיציל אותן או ידאג שלא יהיו לבד או יתן להן כסף – תסתכלי על איריס וג'וזפין, הן דוגמה מושלמת לשני הצדדים".
"הוואלס האטי של הצבים", הספר השני בטרילוגיה ראה אור בשנת 2014. הספר השלישי בטרילוגיה, "הסנאים בסנטרל פארק עצובים ביום שני", צפוי לצאת בעברית השנה
קתרין פנקול היא אורחת יריד הספרים הבינלאומי ה-27 המתקיים בימים אלו בירושלים - לתכנית ארועי היריד המלאה היכנסו לאתר