אין קול לבעלי מוגבלויות: "אג'נדה לא סקסית"
גם בבחירות הקרובות נותרו בעלי מוגבלויות בישראל ללא ייצוג מספק או לובי חזק. "אנחנו לא מצטלמים טוב ומצטיירים כמי שבוכים 'אכלו לי ושתו לי'", מסבירים פעילים, בעוד הבוחרים מזכירים: "נכה ברשימה - שיקול מרכזי"
עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
נעמי מורביה, שעומדת בראש אחת מעשרות העמותות שפועלות בתחום אך לא מצליחות להגיע להישגים משמעותיים, מצהירה בלי להתנצל: "אנחנו לא מצטלמים טוב ומצטיירים כמי שבוכים, 'אכלו לי ושתו לי'. זה ציבור מפוזר וחלש בלי מרכז כוח שנאבק עם קשיים יום-יומיים עצומים, אבל אנחנו לא מצליחים להגיע למחאה ממשית לתקשורת או למקבלי ההחלטות, כך שהצרכים שלנו הם תמיד אחרונים ברשימה".
בחינה של רשימת המתמודדים לכנסת מראה כי ייצוג אנשים עם מוגבלות בכנסת ישראל ה-20 צפוי להיות מזערי: דווקא המפלגות הגדולות, הליכוד והמחנה הציוני, לא שילבו אנשים עם מוגבלויות, בטח שלא חירשים או עיוורים. גם כולנו והבית היהודי נהגו כך. במרצ מספר 2 הוא ח"כ אילן גילאון, שמתנייד בכיסא גלגלים המכהן כיו"ר ועדת המשנה לנגישות ויו"ר השדולה למען אנשים עם מוגבלות בכנסת. יש עתיד הציבה במקום השמיני את ח"כ קארין אלהרר, חולה בניוון שרירים שאף היא מרותקת לכיסא גלגלים.
יש עתיד גם שיבצה במקום השישי את עפר שלח, שאיבד את עינו במהלך שירות צבאי, וישראל ביתנו הציבה במקום ה-15 (מקום לא ריאלי לפי הסקרים) את הח"כ לשעבר משה (מוץ) מטלון שנפצע במהלך שירותו הצבאי והפך נכה. "בשפה המקצועית יש נכה כללי ויש נכה צה"ל, והזכויות שלהם שונות", מעיר חוקר התקשורת ד"ר עמית קמה, "יש הערצה למי שהקריב למען המדינה, ומנגד, זה שנולד בלי יד לא שווה כלום".
"למיטב ידיעתי, הנכה היחיד שהפך לשר הוא משה דיין (איבד את עינו השמאלית בפעולה צבאית לפני קום המדינה והרכיב רטייה שחורה), כי בחברה הישראלית מהללים ומאדירים את נכי צה"ל הנחשבים לגיבורים", ממשיך קמה, מחבר-שותף של הספר "על ההדרה". "אסתטיקה היא שיקול מרכזי ונכה הוא לרוב לא יפה. אין לו סקס-אפיל, הוא נחשב לא אטרקטיבי ופחות נוח לצלם אותו.
"נכים נחשבו לאורך ההיסטוריה אילמים וחסרי יכולת להחליט על גורלם, ובישראל זה עדיין מתבטא בכך שאין להם נראות במרחב הציבורי", הוא מדגיש. "שיעור הנכים המועסקים בארץ הוא מהנמוכים בעולם המערבי, הסבירות למצוא עמית לעבודה עיוור או נמוך קומה היא אפסית - אז בטח שהם לא מגיעים לפוליטיקה. ישראל סובלת ממחלה ששמה 'יכולתנות' - בעלי יכולת גופנית ונפשית נחשבים נורמליים, ומי שלא - מפעילים נגדו מנגנונים שמעלימים אותו מהעין. לכן הם חייבים ייצוג פרלמנטרי".
"נתפשים כמסכנים וכחסרי יכולת"
במכתב ששלח נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, אחיה קאמרה, לראשי הרשימות לכנסת הוא כתב: "אין ספק שאחד החסמים בפני שילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית הוא התפישה של הציבור את האנשים עם מוגבלות כמסכנים וכחסרי יכולת. רק שילוב של אנשים עם מוגבלות מוכשרים בהנהגת המפלגות השונות ובחיים הפוליטיים יאפשר שינוי תפיסתי שכזה ויאפשר לשים את נושא השילוב והנגישות בראש סדר היום הציבורי".
בשתי הקדנציות האחרונות ועדת המשנה לנגישות בראשות גילאון העבירה מאות תקנות נגישות אולם אחרי גל החקיקה כעת נראה כי שאלת התקצוב והאכיפה נותרה בלתי פתורה.
נטע רוטמן, בת 50 שמתניידת באמצעות כיסא גלגלים חשמלי, הקפידה לבחון את הרכב הרשימה לפני שהחליטה לאיזו מפלגה תהיה מוכנה להעניק את קולה. עתה היא מתלבטת בין מרצ ליש עתיד - "כי בשתיהן יש חברי כנסת נכים" - אף שבפועל הייתה מעדיפה להצביע למפלגת ימין. "השיקול של אנשים שפועלים למען אנשים עם מוגבלויות, ולמען נגישות בפרט, מאוד עומד לנגד עיניי", היא מודה. "בעיות הנכים לא מקבלות מספיק במה - עוסקים בסוגיות חברתיות אבל לא נכנסים למיקרו, לבעיות של אנשים עם מוגבלות".
והבעיות הן רבות: החל מהקצבאות שלא עודכנו זה שנים והן מהנמוכות בעולם המערבי, דרך העדר נגישות של הסקטור הפרטי והציבורי וכלה בהשתתפות נמוכה בשוק העבודה. "בשנים האחרונות נעשתה עבודה רבה למען הציבור הזה אבל הדרך עוד ארוכה", מציין הנציב אחיה קאמרה, בעצמו לקוי ראייה. "אנחנו זקוקים לחקיקה עם שיניים להבטחת העסקה של אנשים עם מוגבלות. כמו כן, לצערנו, נכים רבים תלויים בקצבאות לא מספקות, והקצבה הבסיסית לנכות כללית עומדת על כ-2,200 שקל בחודש. הייתי מצפה שלקראת הבחירות הנושא הזה יהיה חלק מהדיון החברתי".
בעל מוגבלות? נכים לא בהכרח יצביעו לך
"רק אם יהיה בכנסת אדם עם מוגבלות מסוימת הוא יידע להעביר את המסר לגבי הצרכים של אותה מוגבלות, או לפחות את הרגישות הנדרשת לצרכים של בעלי מוגבלויות אחרים", מוסיפה לידיה יאיר (65). היא התעוורה באופן מלא לפני כשלוש שנים, ומודה כי לפני כן "לא התייחסתי לשאלה אם יש ברשימה כלשהי אדם עם מוגבלות. אחרי שנתקלתי בכל מיני בעיות של נגישות ונחשפתי לבעיות של עיוורים אחרים, זה שינה אצלי את התפיסה".
לדוגמה, היא מציינת: "היום אדם עיוור יכול להצביע רק באמצעות בן משפחה וזה חושף את הצבעתו. צריך לתת פתרון כמו פתקי הצבעה בכתב ברייל, בשביל להראות התחשבות. הגיע הזמן שיהיה עיוור בכנסת, חשוב שאנשים שיש להם מוגבלות יקבלו ייצוג. הפעם אני אבחר במפלגה שיש ברשימה שלה אדם עם מוגבלות".
גם שר-אל אורן-אוחנה, מייסד "תעביר את זה הלאה בשפת הסימנים" ומתורגמן של "נגישות ישראל", סבור כי "אם אדם חירש היה חבר כנסת הכול היה נראה אחרת. היית רואה מתורגמן במליאת הכנסת". לדבריו, בישראל, שבה כ-100 אלף חירשים, המודעות נמוכה מאוד: "כשנשיא ארצות הברית ברק אובמה
הגיע לישראל ונאם בבנייני האומה הוא קרא לי לבוא ולתרגם, כי הוא יודע את החשיבות של זה. גם יאיר לפיד תמיד מגיע עם מתורגמן, אבל כשמדובר בראש הממשלה שלנו - נתניהו לא נעזר במתורגמן".
יחד עם זאת, הסוציולוגית ד"ר שרון רמר-ביאל מדגישה כי "כשאדם נכה מגיע לקלפי, לא בטוח שמה שמנחה אותו זה המוגבלות שלו. גם אם החברה רואה אותו דרך הנכות שלו, עדיין יש לו השקפת עולם ביטחונית וכלכלית. מדובר בקבוצה הטרוגנית מאוד ולא אחידה. אם תביא אדם בעל מוגבלות, לא בהכרח תצטייר כמי שדואג לאינטרסים של כל בעלי המוגבלויות השונות".
לפנייה לכתב/ת 
