רוצים גן פרטי לבני 3? מהשנה הבאה - אסור

מדינת ישראל מזניחה את הגיל הרך שנים אבל עכשיו היא רוצה לעשות את זה בחסות החוק, כלומר לכם לא תהיה ברירה אלא לקבל את ההזנחה ולקוות לטוב. רוב הסיכויים שאתם לא מודעים לכך, אך החל משנת הלימודים הקרובה, חוק חינוך חובה יתרחב ויכלול את ילדי גני טרום טרום חובה.

עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet 

המאבק על הגנים לבני 3:

"זו קטסטרופה": בוטלה הסייעת ה-3 בגני טרום-טרום חובה

מחאה נגד צפיפות בגנים: "הילדים נפגעים"

רוצים סייעת שנייה: "מגיע לילדים הרבה יותר"

השינוי הקטן הזה בחוק מחייב את המדינה לדאוג לחינוך חינם לכל הילדים הכלולים בשנתון המדובר. אין התייחסות לטיב החינוך או להשפעת ההחלטה על הילדים, כמובן. במקביל החוק מחייב את כל ההורים לשלוח את ילדיהם הרכים, לעתים בני שנתיים ושמונה חודשים בלבד, למערכת החינוך הציבורית.

לכאורה בשורה משמחת, כל ילדי טרום טרום חובה יזכו לחינוך חינם. אבל המילה לכאורה לא מופיעה במשפט במקרה.

 לכאורה, כי השמחה רחוקה מכאן מאוד, רחוקה בערך כמו שמערכת החינוך בישראל רחוקה מסינגפור או אפילו מפינלנד.

החינוך בגנים רחוק מלהיות מושלם, אבל עכשיו אין ברירה אלא לקבל אותו. הורה שירצה להשאיר את ילדיו בבית או לשלוח אותם למסגרת פרטית יצטרך להסביר, לתרץ, לבקש ולקבל אישורים, אחרת הוא עבריין שלא שולח את ילדיו לגן. נגמרו ימי הבחירה האישית או ההחלטה מה נכון לילד הפרטי שלכם, אין אפשרות למשפחתון קטן או לבחירת גן מסויים, שלא לדבר על להישאר בבית או לבחור גן הורים - המדינה החליטה, הרשות תשבץ ואתם? תתמודדו.

עם מה מתמודדים ילדי ישראל?

יקומו הורים רבים ויספרו שהילדים לא מתמודדים ושבגן שלהם הכל נהדר, ושגם הם עצמם היו בגן עירוני פעם והנה, לא קרה להם דבר. אבל השינוי בין מה שהיה פעם להיום גדול, ובין מה שהם קוראים נפלא לבין מה שהילדים שלהם חווים גדול עוד יותר.

התפיסה המקובלת אצל רוב מומחי ההתפתחות היא שהחל מגיל שנתיים וחצי ועד גיל שלוש ילדים מגיעים לרמה התפתחותית המאפשרת להם להתמודד עם מסגרת של גן ולוותר על טיפול אישי. רוב הילדים סיימו להתמודד עם משימות כמו גמילה מחיתולים, מסוגלים לתפקד בקבוצה, להבין הוראות, ליצור אינטראקציה חברתית וללמוד תכנים פדגוגיים. במילים אחרות, רוב הילדים בני השלוש יצטרכו להתמודד עם התסכול הגדול שמייצרת קבוצה של 35 ילדים נוספים וגננת וסייעת עסוקות בתפעול.

גני ילדים. ההמלצות על מספר אנשי הצוות לא יושמו(צילום ארכיון: יריב כץ)

רוב בני השלוש יסתגלו, כי הם מסוגלים, לשעות ארוחות מוזרות, לוויתור על שינה וכמובן יאלצו להתאפק, כי חייבים להיות גמולים. גם ההחלטה הזו, להכניס ילדים למערכת חינוך בגיל שלוש, היא בטח נכונה כלכלית במדינה שבה שני בני הזוג עובדים. אבל האם החשיבה צריכה להתמקד בהורים או בילדים?

את התשובה לכך ניתן לקבל בעולם, שם חושבים קצת אחרת ממערכת החינוך הישראלית. לתפיסת חלק ממדינות אירופה או מדינות מערביות אחרות ילדים בגיל שלוש אמנם הגיעו לשלב התפתחותי בו הם זקוקים לחברה, אבל גם כמה שעות בשבוע או ביום יספיקו. וכמובן שבאף מדינה מערבית לא מחייבים לשלוח לגן בגיל זה, ומערכת החינוך הקרויה "חובה" מתחילה בגילאי חמש, בדיוק כמו שהיה נהוג בישראל עד עכשיו.

מי מזניח את הילדים שלכם?

מדינת ישראל מזניחה את הגיל הרך שנים, אבל עכשיו היא רוצה לעשות את זה בחסות החוק - כלומר לכם לא תהיה ברירה אלא לקבל את ההזנחה כמובנת מאליה ולהשאיר את ילדיכם מגיל שלוש, לפעמים קצת פחות, במערכת.

נון, הזנחה היא מילה קשה, אבל בעוד שבכל מדינות המערב טוענים שילדים בגיל הרך זקוקים להשגחה צמודה,

להיענות לצרכים שלהם ולהמון חום ואהבה, בישראל אולי חושבים כך - אבל מתייחסים למילה השגחה כאל בייביסיטר. במדינת ישראל, כמו בשאר מדינות העולם, הוגשו המלצות לתקנים במערכת החינוך בגנים. ההמלצה היא מבוגר אחד לכל קבוצה של שמונה ילדים וגודל הקבוצה המקסימלי עד 18 ילדים. בעולם עובדים לפי התקן הזה, אבל בארץ ההמלצה נשארה במגירה וילדים מסתפקים בקבוצות של 35 ילדים עם גננת אחת ומטפלת אחת בלבד.

אתם באמת מאמינים שגננת וסייעת בלבד יכולות להשגיח על הילדים ולהתייחס אליהם? כנראה שלא, ורוב הילדים הופכים לשקופים, ולרוב לא ממש מתייחסים אליהם. הם ילמדו מהר מאוד להסתדר, לפעמים להישאר קצת רעבים או מאוד עייפים, לפעמים מישהו ירביץ להם או שהם יאלצו ללכת לשירותים לא לגמרי נקיים ולשמוע גננת צועקת, אבל הם יסתדרו. השאלה היא אם אתם באמת רוצים את זה בשבילם?

אין לי טענה כלפי הגננות או אנשי הצוות בגנים. אלו עושים ככל יכולתם להצליח ולתפעל גן, הרבה פעמים בתנאים בעייתיים. חלק מהילדים לא גמולים, אבל להם אין תמיד אגני רחצה להחליף לילד. הילדים רעבים? נכון, אבל רק בשעה שתיים מתחילה ארוחת הצהריים, ואם הצוות החינוכי יכין פרוסה עם שוקולד לילדים הרעבים הם גם יזכו לגלות את זעמם של ההורים.

אין לי גם טענות אליכם ההורים. סוף כל סוף המדינה נותנת לכם משהו חינם - לא תיקחו? גם מסבירים לכם שלגן עירייה יתרונות בולטים, החל מהמחיר וכמובן הידיעה שמדובר בגן מפוקח השומר על סטנדרט מקצועי גבוה עם גננת וסייעת, לצד פסיכולוג חינוכי ומדריכה פדגוגית.

אך בפועל הפסיכולוג החינוכי כמעט שלא מגיע וילדים בגילאים הללו לא מאובחנים פעמים רבות מדי. והפיקוח? הוא מעמיד סטנדרטים נמוכים למדי. ובכלל, האם שאלתם פעם איזו הכשרה עברה הגננת לעבודה עם פעוטות? או הסייעת?

איך קובעים חוק שפוגע בילדים?

החוק הזה, שיחייב את הילדים להגיע לגנים עירוניים, פוגע בילדים. הוא יסגור את מעט הגנים הפרטיים שעוד נשארו בארץ והוא לא מתחשב בצרכי הילדים הרכים.

דוגמאות? בשמחה. שינת צהריים, למשל, מיותרת לגמרי על פי מערכת החינוך, שהתנאים בה בעייתיים בכל קנה מידה אפשרי. אם ארגון הרופאים האמריקני, כמו ארגונים דומים לו ברחבי העולם, ממליצים על כך שתהיה לילדים הזקוקים לכך אפשרות למנוחת צהריים, הרי שבגנים הישראלים אין אפשרות לכך. ילדים עייפים הם מתכון לילדים עצבנים ולא רגועים, שלא רק שמעכירים ומקשים על הצוות בגן, אלא גם על ההורים בבית, אבל בינינו, לאף אד שם למעלה לא נראה שבאמת אכפת.

גם תזונה במערכת החינוך היא עניין שחייבים לתת עליו את הדעת, לפני שקובעים שילדים

חייבים להגיע לגן בגיל שלוש. מחקרים מראים שרוב הילדים מגיעים לגנים או לבתי הספר ללא ארוחת בבוקר. את הארוחה הראשונה הם אוכלים בגן. הארוחה הבאה תגיע רק בסביבות השעה שתיים צהריים, ולפעמים גם אחרי.

גם אנחנו, המבוגרים, נתקשה להתמודד עם מרווח כזה בין הארוחות, גם אם באמצע ניתנים ביסקוויטים או שמיניות תפוח. ומה הפתרון לכך? שאלה מצויינת. אני עדיין לא גיליתי אותו.

לא, אני לא מציעה לוותר על האפשרות לקבל חינוך חינם. זו אולי ההצלחה הגדולה ביותר של המחאה מ-2011. אבל אני כן חושבת שמערכת החינוך לא יכולה לחייב הורים להכניס ילדים למקום שלא מכבד אותם ואת הצרכים הבסיסיים שלהם. אי אפשר לייצר חוק שפוגע בילדים. הם אולי לא ילכו להצביע חירות הקרובות, אבל הם בהחלט יהיו כאן בסוף אזרחים. ומעניין אילו אזרחים אנחנו מגדלים כאן, כשבגיל שלוש לא נענים לצרכים הכי בסייסים שלהם.

ממשרד החינוך נמסר, כי החל משנת הלימודים הבאה (תשע"ו) ייכנס לתוקפו חוק חינוך חובה מגיל 3. יצויין, כי חלה חובה לרשום את הילדים במסגרת חינוך מוכרת (כולל מוכר שאינו רשמי).