לגרום למתנדב להרגיש שהוא מקבל תמורה

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: (שמות כה, 2)

מדוע כתוב "וְיִקְחוּ לִי" - ולא "ויתנו לי"? הרי בני ישראל נותנים את התרומה לאלוקים - ולא לוקחים אותה ממנו! אלא שכאשר אדם נותן מעצמו - מתנדב למען משהו - הוא אינו פועל בחלל ריק.

לטורים נוספים של פרשת שבוע כלכלית:

• פרשת תצא: לא להסתפק במדינת רווחה
  

פרשת שופטים: תלמדו מקצוע לפני החתונה

>>>  עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet 

בניסוחה העדין, "וְיִקְחוּ", מעודדת התורה את האדם להתנדב, מאחר שהמתנדב נותן, אבל גם מקבל - "לוקח" - משהו בחזרה מהעולם שאליו הוא תורם. אחד האתגרים הבולטים בהפעלת מתנדבים הוא נושא שימור המתנדב. כאשר המתנדב מפסיק להרגיש שהוא מקבל תמורה להתנדבותו, לרוב יפסיק לפעול ויחפש אפיק התנדבות חדש. אותה התמורה היא לרוב אהבה. המתנדב נותן מעצמו, ומקבל בחזרה אהבה רבה מהעולם. זהו הכוח המניע שלו.

זירת פעילות של עמותה לחלוקת מזון. המתנדב נותן מעצמו, ומקבל בחזרה אהבה רבה מהעולם(צילום: בני דויטש)

רעיון זה מופיע גם בכתבי הרב דסלר ("מכתב מאליהו", חלק א, קונטרס החסד): "כאשר ברא אלוקים את האדם, עשהו לנותן ונוטל. כח הנתינה הוא כח עליון ממדות יוצר הכל ברוך הוא, מרחם ומטיב ונותן, מבלי לקבל דבר בתמורה. וככה עשה את האדם... כל אדם נותן ומטיב, ולבבו יביע הכרת טובה על אשר יקבל מרעהו. חברת בני האדם, בהיותה ככה, היא החברה המתוקנה והמאושרת, רבת השלום והאהבה". ארגוני המגזר השלישי (עמותות ללא כוונות רווח) מרבים לחקור אמצעים לשימור מתנדבים ולייצר תחושות הוקרה ואהבה כדי לתחזק פעילויות התנדבות.

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: (שמות כה, 2)

מרים שפיר היא יועצת קריירה ומחברת הספר "רעיון עבודה שבועי" - היבטים תעסוקתיים בפרשות השבוע